פחות אבל כואב: אודטה מלמדת איך לצאת מאהבה כואבת, בכל גיל
אומרים שמי שעשה כסף רב במו ידיו - גם אם ירד מנכסיו - יוכל לעשות אותו שוב, כי הוא יודע איך. ככה זה גם באהבה ולכן לא צריך לבכות על אהבה שנגמרה אלא לברך על זו שתבוא במקומה
וככה כתבתי לחבר הטוב הזה שלי בחזרה: שמע, איש יקר, כשאדיסון חיפש את החומר הנכון עבור חוט הלהט לנורה החשמלית שלו, הוא בדק אלף חומרים עד שהוא מצא אותו. בכל פעם שניסוי היה נכשל, אנשים היו אומרים לו: “שוב נכשלת,”? והוא היה עונה: “לא - התקרבתי בעוד חומר אחד לחומר הנכון.” וככה בדיוק זה עם האהבה: אם היא נמשכת לנו בטוב, דגש על השורה התחתונה - “בטוב” - היא חוט הלהט הנכון לנו. ואם היא נגמרה - אז פשוט התקרבנו בעוד אהבה אחת לאהבה הנכונה שלנו. כי אין טעויות. יש רק התנסויות הכרחיות. ואני יודעת שזה ינחם לך כעת את קצה הנעל, אבל אתה בן ,50 ו”ייסורי אהבה” בגיל הזה הם סוג של נס. כי הבטון מתחיל להתקשות סביב לבם של רוב האנשים הרבה קודם. הבנתי את זה לפני המון שנים, כששועל ותיק וציני בן 60 סיכם באנחה עמוקה את צרותיו הרומנטיות של נכדו: “אח, מה לא הייתי נותן כדי לסבול עכשיו מאהבה.”! כי "למעוד לשם" זו יכולת שאנשים נוטים לאבד עם הגיל.
רוצה להקל על עצמך? ספר לעצמך את האמת: לא בה היית מאוהב. כי אם לפני שהיית מתאהב בה היית מקבל מראש את כל הנתונים שעכשיו ידועים לך - “זו הבחורה, זו הגישה שלה לחיים, אלה הבחירות שלה וככה היא תבחר לפצוע אותך” - היית מתאהב בה? בחיים לא. אז אם כך, על מה הכאב? אתה מתאבל, יקירי, על אובדן רעיון הזוגיות הנהדרת כפי שחשבת, תכננת וקיווית שתהיה לכם. על זה אתה מתייסר. על כך ששדדו לך את החלום. ומכיוון שהיא האחרונה שעליה השלכת
אנשים מפחדים להיפרד מהעתיד הדמיוני הזה, כי הם סבורים שזה לזרוק לפח דבר יקר ערך. הם לא מאמינים שיהיה להם עתיד טוב אחר. אבל מניסיוני - לא רק שהוא יגיע - זה התנאי לכך שהוא יגיע. בדוק.
הטוב הוא שבגללה אתה הרבה יותר סגור עכשיו על עצמך לאילו סיטואציות לא בריאות לעולם לא תיכנס. וזה ווחאד ידע. וישנה היררכיה אפילו בזוועות, אז שמח על כך שהיא נתנה לך כזו מכת חום מבעיתה ומעוררת אינסטינקטים, שאפשרה לך לקפוץ החוצה מתוך המחבת. אם חס ושלום היא הייתה מרגילה אותך טיפין טיפין למים הרותחים, יש מצב שהיית נחלש - עד טביעה. אתה רואה את הזומבים המתים בזוגיות האלה בכל פינה. את אלה הרגילו לאט, והם אפילו לא יודעים שהם מתים.
אנחנו מסוגלים לחוש אהבה (גם את זו הממוענת אלינו) רק כשאנחנו אוהבים. כי האהבה היא באוהב. אהבתך היא שלך, ומחוברת אליך בכל אשר תפנה. הרעיון המדהים הוא שאנחנו בוחרים על מי להשליך את האהבה הזו שבלבנו. ומכיוון שכך, ייסוריך יכולים להתקצר. זו לא היא שלקחה את אהבתה ממך והותירה אותך מנושל ומגורש מארץ האהבה. זה אתה שמצאת אותה לא ראויה להמשך השלכת אהבתך עליה, בגלל כל הסיבות שמנית במכתבך, ולא ניכנס אליהן. אנחנו מסוגלים להשליך ברגע אחד את אהבתנו על מישהו, אבל למשוך אותה בחזרה ממנו זה מה זה קשה. וזה קשה רק בגלל שלתקופה מסוימת (שנדמית לנו כנצח) אנחנו יודעים שנחיה בלי הסם הנעים הזה שקוראים לו “אהבה רומנטית.” כי אנחנו יכולים לחוות אותה, כאמור, רק כשאנחנו משליכים אותה על האחר. ואם אין שם “אחר” - אין לנו אותה. וזו הסיבה שאנחנו מאריכים לעצמנו את הסבל. אנחנו מסכימים לשלם בייסורי אהבה חד צדדית, ובלבד שהיא תזרום לנו בעורקים. כי היא נותנת לנו את התחושה הקמאית, הראשונית, של “שייכות.” אנחנו למישהו - ומישהו אלינו, וככה מנצחים את ה”לבד.”
כי מי שאוהב - הוא לעולם לא לבד. אם “אורגזמה” היא הפטנט של הטבע כדי שנתרבה, הרי ש”אהבה רומנטית” היא הפטנט שלו כדי שנתגבש לחברה, למטרות שרידה. וחברה מתחילה הרי מהתא הראשוני - שזה זוג. אז בנושא הזה, זה "אייוודי."! אם מוותרים באבחת חרב על מישהו אהוב ולא ראוי - לא רק שלא מאבדים ככה את האהבה - זה התנאי ההכרחי כדי למצוא אחת חדשה וטובה יותר!
האמת טמונה במעשים. רצוי, כמובן, שהיא תהיה גם במילים - אבל אם יש סתירה בין השניים - לעולם יש להאמין רק למעשים. יחד עם זאת, בייחוד בהתחלת הקשר, צריך לזקוף אוזן כשהפרטנרים מספרים לכם ב"צחוק" דברים מדאיגים על עצמם. כי בהרבה מדי מקרים התברר שה"בצחוק" הזה היה אמת צרופה. וכדאי לברר מה "שהיית התקשורת" של הפרטנר/ית (ברומנטיקה, בעסקים, בחברות). זה אומר, כמה זמן לוקח לו/לה להגיב על תקשורת מסוימת שלכם, ומה קצב הדיבור. אם הקצב שלך מהיר ושלו/שלה איטי או להפך - זה מתכון לגיהנום הדדי.
אומרים, וזה נכון, שמי שעשה כסף רב במו ידיו פעם אחת - גם אם ירד מנכסיו - יוכל לעשות אותו שוב, כי הוא יודע איך עושים אותו. איש לא יכול לשדוד ממנו את נכסי הידע האלה. אז קום ועשה לך מחדש את ה”כסף” שלך בשדה האהבה. בעולם בו אנשים טובים, ערכיים ופנויים הם משאב כה מבוקש, אתה יודע איזה אוצר אתה? קום והתהלך בארץ, כי אתה הוא המחליט על ראשה של איזו בת מזל תשפוך את אוצו רות אהבתך.
ואם את בת 37 עד ,50 עם ילדים משלך ופנויה לאהבה - כתבי לו (ובלי נחמות על האקסית, כי עד שזה התפרסם, הוא כבר מזמן לא שם). כן, יש מצב שזה הגבר שלך .RZIV4U@SLIMAIL.COM
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם