דוקטור צ'י: שיחות מהרפואה הסינית
ד"ר ראובן ברק מטפל בחבר האסטמתי שלו, אריק, בליל ה-21 בדצמבר, בעזרת ארוחה לילית ודיקור מתוזמן היטב. הדברים שמתרחשים כשהצ'י מאבד כיוון או נחלש. פרק VI
מי שמתמצא ניחש כבר שאריק סובל מאסתמה, ושמבחינה סינית מדובר במקרה של חוסר בצ'י ויין של הריאות. מסיבה זו בחרתי את הנסיבות הספציפיות למאורע. ניסיתי לטפל בשתי הפתולוגיות: בחסר יין של הריאות על ידי אכילת מזון שמחזק יין בזמן ביממה בו היין בשיאו; ובצ'י של הריאות, על ידי בחירת נקודה מסוימת וזמן מיוחד לדיקור.
הצ'י המזין (YING QI) נע במרידיאנים במשך כל היממה. אמנם הוא נמצא בכל מקום בכל עת, אך בזמנים מסוימים הוא נוכח בצורה דומיננטית יותר במרידיאנים של איברים מסוים. תנועתו קבועה וקשורה בתנועת הקוסמוס, היא מחזורית וסדורה, וזמן זרימתה במרידיאן הריאות הוא בין 03:00 ל-05:00.
הפרעות המיוחסות לצ'י, שהן למעשה פתולוגיות הנובעות מן התפקידים שלו, מוגדרות בדייקנות לפי סוגי הצ'י השונים. כך, הצ'י המתמיר מתחלק לצ'י הטחול המתמיר מזון לצ'י המזון (GUQI); צ'י הלב המתמיר את צ'י המזון לדם; צ'י הכליות המתמיר נוזלים; וצ'י שלפוחית השתן מתמיר שתן. חוסר צ'י מאובחן כשיש מחסור בחומרי הגוף הבסיסיים, אין ייצור אנרגיה ודם, יש קושי בתנועה, ליקוי בתפקוד האיברים, בצקות בשל חוסר פינוי נוזלים, ותסמינים נוספים.
הצ'י מניע. הוא המקור לתנועת הגוף, לשינויים ולהנעות בתוכו. תנועה נכונה של הצ'י חיונית לתהליך התמרה תקין: לפעמים הצ'י מיועד לנוע כלפי מעלה בגוף ולפעמים הוא מיועד לרדת. תנועה כפולה זו מכונה "שמיים וארץ": השמיים שייכים ליאנג, והוא יורד, הארץ שייכת ליין והוא עולה. הקיבה והטחול הם הציר המרכזי של תנועה זו.
תפקיד חשוב נוסף של הצ'י הוא החזקת הדברים במקומם. למשל, החזקת הדם בתוך כלי הדם. לכן, בהיחלשו יש דימומים ספונטניים ושטפי דם. צ'י הכליות וצ'י שלפוחית השתן מחזיקים את השתן, ובחולשה שלהם ניכרות דליפת שתן והשתנה תכופה. צ'י הריאות "מחזיק את הזיעה", וכאשר הוא חלש ניכרת הזעת יתר, או הזעה שלא במאמץ.
הצ'י מרים. נלחם בכוח הכבידה של כדור הארץ ושומר שאיברים לא יצנחו. התפקיד הזה מיוחס בעיקר לצ'י הטחול האחראי על הרמת איברי הגוף. כאשר הוא חלש יש צניחת רחם ושלפוחית השתן. גם הרקטום נחלש ומתהווים בו בקעים וטחורים. גם דיכאון יכול להיות סימפטום של היחלשות צ'י הטחול. מנגד, צ'י הכליות עולה כלפי מעלה ועל כן הוא חיוני לתקינותו של תהליך הנשימה.
הצ'י מגן. צ'י הריאות מגן על הגוף מפני פתוגנים (מחוללי מחלה) חיצוניים, ואילו הצ'י המגן (WEI QI) הוא כולו אנרגיה מגנה, והוא נמצא בכל הגוף. ולבסוף, הצ'י מחמם. יש לו חלק מרכזי בשמירה על ויסות חום הגוף ועל טמפרטורת גוף קבועה. ההיבט היאנגי (יאנג-צ'י) של צ'י הטחול ועמו יאנג הכליות הם הדואגים לחימום הגוף.
כאשר קיים מחסור בצ'י או זרימה לקויה שלו, עלולה כל פונקציה שלו להיפגע: על הצ'י לעלות ולרדת בדרך הנכונה, לצאת ולהיכנס נכון מהאיברים. כך, למשל, זרימתו הנכונה של צ'י הקיבה היא כלפי מטה. כאשר צ'י זה "מורד" וזורם כלפי מעלה, יופיעו גיהוקים, שיהוקים, בחילה, הקאה או צרבת.
הזרימה הנכונה של צ'י הכבד היא לכל הכיוונים. כאשר הוא תקוע ולא זורם בנינוחות, אלא בעיקר כלפי מעלה, יופיעו כאבי ראש, סחרחורת ועצבנות. כשהוא פולש לקיבה יהיו גיהוקים, בחילות והקאות;
הזרימה הנכונה של צ'י הריאות היא כלפי מטה. בזרימה הפוכה, כלפי מעלה, ניכרים שיעול ואף אסתמה. גם הזרימה הנכונה של צ'י הכליות היא כלפי מטה, ואחד מתפקידי הכליות הוא "לאחוז" בצ'י האוויר המוזרם פנימה בעת הנשימה. כשצ'י הכליות עולה יש, למרבה ההפתעה, אסתמה וקוצר נשימה. ואחרון חביב: הזרימה הנכונה של צ'י הלב היא כלפי מטה. זרימתו כלפי מעלה תתבטא באי-שקט, בעצבנות ובהפרעות שינה.
תחום נוסף לו מייחסים השפעה מרכזית על הצ'י הוא הרגשות. בספר "השאלות הפשוטות" של הקיסר הצהוב מהמאה הראשונה לפנה"ס, נאמר:
כעס גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד
שמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב.
דאגה ומחשבות "קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות.
צער "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הראות.
פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות.
הלם/חרדה מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
עד כמה עמוק טבוע רעיון זה בתרבות הסינית אפשר ללמוד מן הסיפור הבא: בסין הקיסרית ניתן היה להגיע לעמדות בכירות מאוד בזכות השכלה (חבל שאין זה כך אצלנו). השיטה התקיימה במשך 1300 שנים, עד 1912, ולפיה גם אדם פשוט שאינו ממוצא אריסטוקראטי יכול היה, אם למד ועמד בבחינות הקיסריות, להיות בעל מעמד בכיר ביותר.
מסופר על אחד כזה, שנסע לעיר הבירה להיבחן ועמד בבחינות בהצלחה רבה. פירוש הדבר היה שעתידו ועתיד בני משפחתו מובטח מעתה ועד עולם. הוא וחברו הקרוב, שליווה אותו במסע יצאו חזרה לכפרם, לחכות למינויו הרשמי. הנבחן המאושר יצא מעורו מרוב שמחה, ולאחר שהתרחקו מן העיר פנה אליו חברו והודיע לו כי אביו נפטר.
מיד התחלפה השמחה בצער, ובשקט המשיכו שניהם בדרכם לכפר כשרגשותיו של גיבור הסיפור נתונים כולם למותו המפתיע והמצער של אביו. כשהגיעו לכפר וראו שאין כל תכונה המעידה על הכנות ללוויית האב, התוודה החבר כי בדה את הסיפור. "למה?" זעק הגיבור. "ראיתי ששמחתך חסרת גבולות, וחששתי שלבך ייפגע, ועל כן בחרתי לאזן את השפעתה השלילית על ידי נטיעת עצב בלבך".
לפירוט והרחבה באתר הבית של ד"ר ראובן ברק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם