חמשת הרגשות: שיחות מהרפואה הסינית
מה הקשר בין כעס למיגרנות ולצלצולים באוזניים ובין שמחה מופרזת לבעיות בתפקוד המיני, למה מחשבות יתר גורמות מחלות מעיים ואיך קשורה החרדה לקושי בקבלת החלטות? ייסורי הנפש, פרק 15
רגשות אינם "טובים" או "רעים". רגשות הם רגשות. כולנו חווים אותם, ובאופן נורמלי, כשרגש חולף ודועך ממשיכים הלאה. הבעיה מתחילה כשהרגש נמשך זמן רב מדי, או שעוצמתו רבה, או שהופעתו מתרחשת בעיתוי לא טוב. אז הופכים רגשות לשליליים, למחוללי מחלה; אז הם הופכים להיות "שבעת האַפֶקְטִים", ואנחנו יודעים לומר למה גורם כל אחד מהם.
רגשות הם כמובן מרכיב אינטגרלי ויומיומי של חיינו, אך כשעוצמתם גדולה, משכם ארוך או שהעיתוי שלהם "לא מתאים", הם הופכים למחוללי מחלה. היבט מעניין נוסף שלהם הוא שהם גם סימפטומים, העוזרים לנו להבין את מהות הדיסהרמוניה. לדוגמה: פחד פוגע בכליות ומחליש את הצ'י שלהן, אך נטייה לפחדנות ולחרדות מעידה על כליות חלשות; עודף חשיבה פוגע בטחול, אך חולשה של הטחול עלולה להתבטא בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
קיימים חמישה רגשות "נורמליים" המהווים את ה"נוף הרגשי" שלנו. הם נגזרים מחמשת האיברים ומחמשת האלמנטים: הכעס (או התסכול) גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד; השמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב; הדאגה, החרדה והמחשבות "קושרות" את הצ'י ומשפיעות על הטחול והריאות; צער (או אבל) "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הריאות; פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות; הלם או חרדה מפזר את הצ'י ומשפיע על הכליות והלב.
למרות כל זאת וגם מה שאומר בהמשך, יש לזכור כי כל רגש, לאורך זמן, עלול לגרום ל"תקיעת" צ'י, לעימדון, או בשפה שלנו – לסטגנציה. זהו מצב אשר בסופו של דבר יביא לאש פנימית, או לחום "ריק".
כעס (Anger 怒 Nù)
גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד
כאשר אומרים שהכעס פוגע בכבד, מתכוונים לכעס עצור. הוא מתבטא ברגזנות, בתסכול, בעלבון, בעוינות ומרירות ובנטייה לרטון. גם סוגים מסוימים של דיכאון נחשבים כביטויים של כעס. לכעס יש תפקיד: כשאדם רוצה לבטא את מעמדו, את האוטוריטה שלו, להשיג מטרה מסוימת, הוא יראה נטייה לבטא כעס. אבל עודף כעס נוטה לחסום את זרימת צ'י הכבד ודם הכבד; הוא מייצר חום פנימי, או גורם ליאנג לעלות, מה שעלול להתבטא בכאבי ראש, במיגרנות, בכאב צוואר או בנטייה לצוואר תפוס. גם צלצולים באוזניים או תחושת "אוזניים אטומות" יכולים להיות תוצאה של כעס עודף, וכאלה הם גם סחרחורת, טעם מר בפה ויתר לחץ דם ואפילו אירוע מוחי.
כעס עלול לגרום גם בעיות שונות במערכת העיכול, המוגדרות לעתים כ"מעי רגיז", בשל מה
בגלל שהכבד מזין את הרחם והמרידיאן (המסלול האנרגטי) שלו עובר באיברי המין ומסתיים בשדיים, נראה פתולוגיות רבות באיברים אלה, המיוחסות במקורן לכבד. כאלה הם למשל תסמונת קדם וסתית, המתבטאת בגודש ובכאבים בשדיים, מצבי רוח או שינויים בפעילות המעי ובתיאבון. בזמן דימום הווסת יהיו כאבים, לפעמים קשים מנשוא, קרישי דם ואף קושי להרות. בגברים אפשר שנראה אימפוטנציה או הפרעות בתפקוד המיני.
שמחה (Joy 喜 Xǐ)
מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב
הכוונה כאן היא לריגוש יתר, אם מאירוע ספציפי ואם מחשיפה לעיסוק התובע מאיתנו תחושות כאלה. שמחת יתר אופיינית לילדים המרבים לשחק במשחקי מחשב או לראות טלוויזיה, אך גם למבוגרים שעיסוקם כרוך בריגוש ובמתח - כגון אנשי עסקים, סוחרי בורסה ועורכי דין. הביטוי יכול להיות תחושת חום במרכז החזה ובגפיים, הפרעות שינה, יובש בפה, נטייה לדלקות שתן, הפרעות בתפקוד המיני וקושי בתקשורת "נורמלית" עם הסביבה.
דאגה \ חרדה Anxiety 憂 Yōu ומחשבות Pensiveness Sī 思
"קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והריאות
כאשר הסינים אומרים כי דאגה ומחשבות קושרות את הצ'י, הם מכוונים ל"חשיבת יתר". למרות שזהו מושג מאוד סיני, ועוד יותר המושג "העלאת גירה מנטלית" (復思 Fù sī) - למרבה הצער הבעיה דווקא נפוצה מאוד בחברה שלנו. היא ניכרת אצלנו הן כגורם מחלה והן כסימפטום לחולשה של הטחול, כלומר של אלמנט האדמה. חשיבת היתר משמעה התעסקות מוגזמת בענייני חשיבה תוך הזנחת הגוף, והתעסקות כפייתית במחשבות, עד כדי תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית.
היא גורמת להצטברות לחות וממנה קצרה הדרך לצבירת ליחה, וברובד הריאות (אלמנט המתכת) - לדאגנות יתר, לקשיי נשימה, לנוקשות בשכמות ובחגורת הכתפיים והעורף ולתסמונת חרדתית. נזק לטחול יכול להתבטא בהפרעות אכילה שונות, החל מאנורקסיה ועד בולימיה. הוא ניכר בשלל סימפטומים, דוגמת אכילת יתר, אכילת לילה, אכילה כפייתית או רגשית, המובילים למעי רגיז, למחלות מעי דלקתיות (קרוהנ'ס וקוליטיס), לכיב קיבה ותריסריון - ועוד.
כתוצאה מצבירת לחות אפשר לראות מחלות נשימה רבות, החל מ"סתם" נטייה לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, דרך דלקות אוזניים, וכלה באסתמה; בל נשכח תופעות עור, אשר קשורות מבחינה סינית באופן ישיר למערכת הנשימה והנשמה, דוגמת אקזמה, המוכרת כאסתמה של העור או אטופיק דרמטיטיס ופסוריאזיס.
צער / אבל 悲 Grief Bēi
ממיס את הצ'י ומשפיע על הריאות
תחושות צער ואבל ממיסות ומפרקות את צ'י הריאות והלב, מה שמתבטא בחולשה או לאות כללית; בקוצר נשימה עד כדי אסתמה או מחלת ראות כרונית; בתסמונת דיכאון; בחוסר דם, שביטוייו רבים: יובש, אי הזנת רקמות ואיברים ועל כן חולשה ודלדול שרירים, חוסר דם בלב ועל כן הפרעות שינה (כי לנשמה אין עגינה). בהיעדר דם שיזין את הצ'י תהיה אי-זרימה של צ'י העלולה להתפתח לכדי "אש בלב", שביטוייה יכולים להיות נפשיים, אך גם מחלות לב מסוגים שונים.
פחד 恐 Fear Kǒng
מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות
אינסטינקט פחד מינימלי דרוש לנו לשם יצר הקיום הבסיסי שלנו, אך עודף פחד גורם לצ'י לרדת למטה ובכך מחליש את הכליות. הדבר יתבטא בבעיות שתן למיניהן, כגון קושי בשליטה עליו; בהשתנת לילה מרובה עד כדי הרטבת לילה, הן בילדים והן במבוגרים; בחרדות, בבעיות בתפקוד המיני ובהפרעות פוריות בשני המינים. ברמה המנטלית יגרום הפחד לחוסר מוטיבציה וכוח רצון, דבר שימנע מהאדם להתפתח מבחינה אישית ו/או מקצועית.
הלם / חרדה 驚 Fright Jīng
מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב
במצב זה הנזק הוא בעיקר לכליות וללב, אך גם למעי הדק. ייתכנו הפרעות בקצב הלב, הפרעות נשימה והפרעות שינה. פגיעה במעי הדק תתבטא בקושי להבדיל בין עיקר לתפל, ומכאן "התעסקות בשטויות" וקושי לקבל החלטות בחיים.
עם כל האמור לעיל חשוב להכיר כלל נוסף, והוא כי בעת הופעת רגש בעוצמה, ייפגע לא רק האיבר הקשור אליו לפי החלוקה שפורטה לעיל, אלא ייפגע גם האיבר הפעיל באותו זמן.
כך, לדוגמה, בשורה מצערת הנמסרת בעת שהאדם אוכל תפגע לא רק בצ'י ובריאות, אלא גם במערכת העיכול, קרי - הטחול והקיבה. על אותו משקל, אירוע מפחיד המתרחש בעת קיום יחסי מין ייפגע קשות בעיקר בכליות, אך מעשה של אלימות מינית, כגון אונס, מצב בו מעורבים כמעט כל הרגשות שציינתי לעיל, ייפגע במידה זו או אחרת כמעט בכל מערכת, היות ובזמן שכזה יש פחד, כעס, תסכול, הלם, אבל ודאגה. צאו וחשבו: הרי אין מערכת או איבר שלא ניזוקים במצב שכזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם