ראשי » סגנון » ניו אייג' » ד''ר ראובן ברק

הכוח המניע: שיחות מהרפואה הסינית

הסינים זיהו שאנרגיה טהורה מקשרת את הכול להכול, והעניקו לה את הכינוי "צ'י". הוא המקור, השורש ובסיס החיים; הוא אחד, אך יש לו ביטויים רבים. פרק V: אנרגיית החיים

ד''ר ראובן ברק | 16/3/2010 10:19

אם בין הצופים בסרט אווטאר היה אדם שעיסוקו ברפואה סינית, הוא בוודאי חייך בינו לבין עצמו כאשר נתגלה בפניו "עץ הנשמות". העץ, על זרעיו המרחפים והאינטראקציה עמו ודרכו עם האלה איווה, מתארים את המציאות בדרך דומה להפליא לזו של הרפואה הסינית.

היום מתחיל להתבהר גם למדענים במערב כי אנחנו מתקיימים בתוך מציאות בה הכול מחובר ומקושר, בתוך רשת תקשורת רב-קווית ורב כיוונית. מתברר שהאינטרנט הוא רק חיקוי של המציאות: הסינים זיהו כבר לפני אלפי שנים שהכול קשור לכל, באמצעות מתווך שהם הגדירו כסוג של אנרגיה. לאנרגיה הזאת נתנו הסינים שם. הם קראו לה צ'י.

הצלמית הסינית למילה צ'י מורכבת משני חלקים. החלק העליון מתאר סיר שמכסהו מורם על ידי אד הנפלט ממנו, ומהותו יאנג. ככה כותבים אותו: 气 החלק התחתון, שהוא גרגר אורז המתבקע בעת הבישול הוא החומר, ועל כן מהותו יין. הוא נכתב כך: 米 יחד הם מרכיבים את המילה צ'י: 氣 - והיא, ככל דבר, בנויה מחלק יין, גשמי, ומחלק יאנג, הנחשב טהור ובלתי מוחשי באופן פיזי אלא בזכות עוצמתו ופעילותו. אלא שעל פי הרפואה הסינית קיימים מספר סוגי אנרגיה החיוניים לקיום החיים. חלקם חומריים יותר- יין באופיים, וחלקם פחות חומריים, כלומר יותר יאנג.

בין חומר לאנטי חומר. צ'י צילום: SXC

כשאדם מת הוא נהפך לרוח

הצ'י הוא אוורירי וקל. הוא כמעט אנרגיה טהורה, כמו האד, או לחלופין מוצק, ארצי כמו גרגר האורז. פוטנציאלית הוא מכיל את כל החומר והאנרגיה (שהם אחד). הצ'י נע בין החומר לאנטי-חומר בתהליך מתמיד של שינוי והתמרה. זוהי אנרגיית החיים, הכוח המניע, ה"אֶתֶר" של היוונים הקדמונים. הוא מקור, שורש ובסיס החיים. הוא אחד, אך יכול להתבטא בצורות רבות.

יש משמעות גם לדרך בה מתורגמת המילה: אנרגיה, אד, נשימה או גלים אתריים. מדובר במכלול, ברצף המשתרע בין החומר לאנרגיה. עצם קיום המושג מנציח את השוני הבסיסי בין התפיסה המערבית, המפרידה ומבחינה בין רוח לחומר, לבין התפיסה של המזרח הרואה בהם ביטויים שונים של אותו שלם. הם נקראים לפעמים שמיים וארץ, כביטוי להיבטים השונים של אותו שלם, ומקבילים במידה מסוימת ליין ויאנג. כך גם החיים והמוות הם רק מצבי צבירה - או דחיסות - שונים של צ'י. צ'י במצב דחוס הוא חומר או גוף, וכשאדם מת הוא נהפך לרוח, כשם שקרח הופך למים או מים לאד.

צ'י

האדם נתפס כתוצר האינטראקציה של צ'י השמיים וצ'י האדמה. צ'י האדם, האדם עצמו, הוא ביטוי לחיבור הצ'י של שני אלה. הצ'י הוא הבסיס ליקום, לחומרי ולרוחני שבו. לשני היבטים שלו מיוחסת חשיבות רבה ברפואה הסינית. לפי הראשון, צ'י הוא אנרגיה המתבטאת בו-זמנית ברובד הנפשי וברובד הפיזי. לפי השני, צ'י נמצא בשינוי מתמיד ובתנועה, וכשהוא סמיך וצפוף יותר הוא מתבטא בחומר.

קיימים סוגי צ'י שונים בגוף האדם, אך בסיכומו של דבר הם ביטויים שונים לאותו אחד. מעשית, יש חשיבות בהבדלה בין סוגי הצ'י השונים. הצ'י משתנה בהתאם למיקומו

ולתפקודו, ועל כן פתולוגיה של כל סוג צ'י תתבטא בקליניקה שונה ותדרוש טיפול שונה. מבחינה רפואית מיוחסים לצ'י שני עקרונות פעולה. הראשון מתאר את הצ'י כתוצר הפקה של האיברים, שתפקידו להזין את הגוף והנפש. צורתו משתנה בהתאם למקום ולתפקוד. זהו חומר פיזיולוגי הנוצר בגוף. בשני מייצג הצ'י את תפקודו של איבר מסוים. במובן זה הוא שונה מן הראשון משום שכאן אין הוא מייצג חומר אלא אוסף פעילויות ופונקציות. מכאן שהצ'י הראשון שוכן באיבר מסוים ואילו השני מייצג את עוצמתו וכוחו של האיבר, את פעילותו והפוטנציאל שלו.

מה זורם במרידיאנים?

לכל איבר צ'י משלו, אך הוא גם נע במסלולים אשר במערב בחרו לכנות מרידיאנים, כמו שקוראים לקווי האורך של כדור הארץ.

הצ'י אחראי על הנעה והתמרה, על החזקת הדברים במקומם, על הרמה, על הגנה ועל חימום. יש לו שני מקורות עיקריים. אחד מכונה "השמיים הקדומים". זהו הצ'י המולד, שקיבלנו ממפגש האנרגיות של הורינו. זו האנרגיה הבסיסית, הראשונית, הטבועה בנו מן הלידה. אולי הקארמה שלנו, הדנ"א, הקוד הגנטי שלנו. המקור השני הוא צ'י "השמיים המאוחרים". זהו הצ'י הנרכש אותו אנחנו מייצרים, בונים, משמרים או מכלים במהלך חיינו. מקורו מן האוויר שאנו נושמים, מן המזון שאנו אוכלים וממערכות היחסים שאנו מקיימים.

צ'י השמיים הקדומים בנוי מהצ'י המקורי, הראשוני, הקדום, שקיבלנו מהורינו, ובמהותו הוא יותר אינפורמציה מאשר חומר. מקורו בכליות ועליו נאמר שהוא כולל בתוכו את היין ואת היאנג המקוריים, שהם מקור כל היין והיאנג שבגוף - כמעט כמו המטען הגנטי שלנו במקבילה המערבית. תפקידיו להניע את כל פעילויות הגוף. הוא נע בכל המרידיאנים ומקשר בין ה"תמצית" (ג'ינג, עליה עוד ידובר) - לצ'י. הוא הבסיס לצ'י של הכליות וקשור לתפקודן, ושוכן באזור הקרוי "שער החיים", המספק את החום לקיום פעילויות הגוף. צ'י השמים נוכח בכל תהליכי ההתמרה בגוף, ומסייע ביצירת סוגי אנרגיה שונים, ביניהם הדם.

צ'י השמיים המאוחרים מורכב מצ'י התבואות, או צ'י המזון (GUQI), המופק על ידי הטחול מן המזון; מצ'י האוויר, או הצ'י הזמין (KONG QI) המתקבל מן ה"מזון הגזי" – האוויר; צ'י חיוני (ZONG QI), הנקרא גם צ'י הגדול. הוא נוצר בחזה, מזין את הלב והריאות ועוזר להם בתפקודם. זו אנרגיה מאוד פגיעה לרגשות כגון עצב או צער; הצ'י האמיתי (ZHENG QI) זורם במרידיאנים ומקורו בריאות. יש לו שני אספקטים והוא משמש, בעצם, כאנרגיה הזמינה בעת מתקפה על הגוף. הוא ה"חוסן" של האדם.
הצ'י המזין ((YING QI הוא אספקט אחד של הצ'י האמיתי, ותפקידו הזנת הגוף ואיבריו. הוא קרוב מאוד לדם, סמיך וייני במהותו. הוא נע במרידיאנים ובכלי הדם, קבוע בתנועותיו החלות בכל שעה משעות היום על מרידיאן מסוים, והוא אחת מן האנרגיות המופעלות בדיקור.

הצ'י המגן (WEI QI) הוא ההיבט השני של הצ'י האמיתי והוא מאופיין כמאוד יאנגי. הוא חיצוני, נמצא בכל מקום, גס יותר ותפקידו להגן על הגוף מפני גורמים חיצוניים התוקפים אותו. בנוסף, הוא מחמם, מלחלח ומזין חלקית את העור והשרירים. הצ'י המגן עובר על פני כל הגוף 50 פעמים ביממה: 25 סיבובים חיצוניים ביום ו-25 פנימיים בלילה. לכן בלילה רמת ההגנה שלנו יורדת.

מסלולו ביום במרידיאני היאנג ובלילה במרידיאני היין. הוא יוצא בבוקר בזווית העין הפנימית, פוקח את עינינו ומעיר אותנו, אחראי על ערנות ועל מנגנון ההתעוררות, ונכנס בערב דרך הצד הפנימי של העקב. הצ''י המרכזי (ZHONG QI), משפעל את הטחול והקיבה. כשהוא חלש מופיעה צניחת איברים או נטייה למחלות; הצ'י ה"רע" (XIE QI) אינו נחשב לצ'י של הגוף, אלא לצ'י המופיע כביטוי למחוללי מחלה חיצוניים.

לפירוט והרחבה באתר הבית של ד"ר ראובן ברק