אוכל של אמא
עליך לדעת, הילד אינו אוכל רק מרק, קציצות ועוגה, אלא "אוכל" וקולט את מחשבות אמו. לפעמים המחשבות "מתעכלות", לפעמים נתקעות בגרון, לפעמים מכבידות על הבטן. זכרי זאת כשתהיי אמא
את יודעת מה מפתיע אותי אצל אנשים מבוגרים, במיוחד אצל הורים לילדים קטנים? אני בטוחה שלעולם לא תנחשי מבלי שאעזור לך.
הורים צעירים אינם משתמשים במאה אחוז של הכלים המחשבתיים שלהם. הם אינם רואים אותה משמעות בחשיבה כמו למשל הילדים הקטנים שלהם. למה את חושבת שילדים קטנים מתפתחים כל כך מהר בתקופת חייהם הראשונה? כי רוב זמנם הם מבלים ב"טיולים" בתוך עולם החשיבה הענק שלהם.
כל מה שאת רואה סביבך נברא על ידי מחשבה, אלוהית או אנושית.
את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שברגע שיופיע אצל אדם רצון אמיתי להכיר בעולם המחשבה ולהתחיל תהליך יצירה מחשבתית, אזי יהיה האדם באמת אדון לעצמו ולא עבד מסכן של פחד לא מודע המשתק את מוחו. אלפי שנים שלט הפחד על האדם.
את יודעת, אני חושבת שנמאס לאדם לפחד. יגיע הרגע והוא יאמר לעצמו: "די, איני רוצה יותר לפחד, לא ממחלות, לא מחוסר כסף ולא מעתיד לא ידוע". ואז, האמיני לי, יהפוך הפחד לכדור קטן אשר יגולגל הצידה. האדם יזקוף את כתפיו, ינשום אויר צח ויתחיל ליצור ולבנות את חייו על ידי מחשבה, כמו שכל ילד קטן עושה זאת בטבעיות.
עכשיו, את מבינה למה אני אוהבת ילדים קטנים. אני רואה בכל ילד אישיות חושבת. המפגש אתם מעורר אצלי תמיד מחשבות חדשות. אף פעם לא משעמם לי להיות בחברת ילד קטן, כי בעולם המחשבה אין שעמום.
כאשר אני שומעת שהורים צעירים רוצים לבלות בכל מיני מקומות, כי משעמם להם לשבת כל יום ליד ילדיהם הקטנים, אני רוצה לומר להם רק משפט אחד: "הילדים הקטנים השותקים, הם השותפים היפים ביותר לאין סוף טיולים בעולם המחשבה".
עד הפגישה שם,
סבתא שלך.
שלום חמודה!
במכתבי הקודם הזכרתי את אהבתי לילדים קטנים המעוררים אצלי מחשבות חדשות. עלי לומר לך כי אני אוהבת גם אוכל המגרה את החשיבה. עכשיו אוכל להפתיע אותך כנראה. אני יכולה לספור על אצבעות יד אחת כמה פעמים זכיתי לחוש השפעה כזו באותן ארוחות אליהן הוזמנתי אין ספור פעמים במשך חיי.
האם את יודעת מהי הסיבה לתופעה כה מוזרה זו, מבחינתי?
את עדיין קטנה, ויתכן שאין לך תשובה על כך. אגלה לך סוד בתקווה שכאשר תגדלי ותתחילי להכין אוכל, תוכלי להשתמש בו. זו אותה אשליה עליה כתבתי לך קודם. רוב האנשים רואים את העולם הפיזי כעולם היחיד הקיים ללא קשר עם עולם המחשבה של האדם. הם רואים
במה שנוגע לשאלות חשובות כמו למי מכינים אוכל, לאיזו מטרה, מתי ואיפה, על כך אין נותנים את הדעת. כאן טמונה אחת מהתשובות לשאלה למה רוב הילדים הקטנים מסרבים לאכול את האוכל שמכינות אמהותיהן. האוכל שבושל על ידי אימא הנו ראי המשקף את התהליך המחשבתי שלה ביחס לילדה. הילד, אינו אוכל רק מרק, קציצות ועוגה, אלא "אוכל" וקולט את מחשבות אמו. לפעמים המחשבות "מתעכלות", לפעמים נתקעות בגרון, לפעמים מכבידות על הבטן.
אני מאחלת לך מכל הלב ללמוד להכין אוכל קל לעיכול, אוכל המעשיר את הראש ברעיונות חדשים.
סבתא שלך
שלום חמודה!
את יודעת, יש אנשים שאוהבים לעזור לאנשים אחרים. יש הרואים בהם אנשים רוחניים, ויש אחרים החושבים עליהם שהם סתם תמימים. אני הייתי בסטטוס "תמימה" במשך שנים רבות, עד שהבנתי מה באמת אני עושה בדרך זו. מה הייתה מטרתי הסופית בדרכי לעזור לאנשים במצוקה קשה?
מטרתי הייתה להביא את האדם הסובל להבנה כי הוא אישיות חושבת בעלת כלים מחשבתיים הניתנים לשימוש בהתאם לכמה חוקים המאפיינים את עולם המחשבה.
מה את חושבת שהתגלה לי? רוב אלו שעזרתי להם, לא היו מוכנים בשום פנים ואופן לקבל את המשפט הקודם. בעקשנות המאפיינת ילדים קטנים הם רצו להישאר בתפיסתם הקודמת לפיה ניתן לחיות חיים שלמים בלא להשתמש בשירות עולם המחשבה.
ניקח לדוגמה תופעה מוכרת כל כך כמו אדם חולה. אדם זה בטוח במאת האחוזים שיש לו מחלה כלשהי. הוא יעבור מרופא לרופא עד אשר אחד מהם ייתן בידיו שם מוגדר של מחלה. מרגע זה אותו אדם חולה ירגיש בטוח יותר. הוא יספר לכל חבריו וקרוביו את שם המחלה, ואיזה רופא ידוע העניק לו את שמה.
את ודאי תחשבי שזו בדיחה.
את יכולה לקרוא על כך בספר ידוע, אותו אני קוראת עכשיו, "כשניטשה בכה", בו מתוארת תמונת הפילוסוף המפורסם ניטשה המגיע לפגישה עם פרופ' מפורסם מאד, לאחר שביקר עשרים וארבע פרופסורים ידועים וכל אחד מהם איבחן משהו אחר. דבר ראשון שהוא עשה בפגישה עם הפרופסור העשרים וחמש, היה לתת לו תיק ענק עם כל האבחונים על מצבו, שכלל לא השתפר.
הרבה פעמים ניסיתי לומר לאדם חולה שכל המחלות נמצאות בראשו, וכי מקורן בצורת חשיבתו, אך כמעט אף אחד לא רצה לשמוע זאת.
לך אני מספרת זאת כי יודעת אני שתקשיבי.
למדי לחשוב כך, כדי שלא תסחפי למערבולת מחלות.
סבתא שלך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם