האם האיש החכם בעולם הוא זה ששותק או זה ששואל?
שנטידווה מפליג בסיפור קולע מבית היוצר של מורו, שי-פו שנג-ין, המדגים כיצד דעת הרוב אינה אלא אוסף של השקפות סובייקטיביות, ועד כמה הן רחוקות מהאמת המוחלטת שאותה ביקש הבודהא לשתוק
ערב אחד, באחד הריטריטים הארוכים שהשתתפתי בהם אצל שי-פו שנג-ין, הוא נשא את הדרשה הבאה: "באופן רגיל אנשים חושבים שדעתו של אדם אחד היא סובייקטיבית, ואילו דעתם של רבים היא אובייקטיבית. האמת היא", המשיך שי-פו ואמר, "שדעתו הסובייקטיבית של אדם אחד היא רק דעה סובייקטיבית אחת, ואילו דעתם של רבים הינה אוסף של דעות סובייקטיביות רבות". שי-פו הניח את כפות ידיו על מקל הזן שלו, השעין עליהם את סנטרו וחייך חיוך ממזרי מבעד למשקפיו עבות הקרן.
"אספר לכם סיפור", אמר שי-פו בעודו מחייך, "פעם אחת, בזמנו של הבודהה, היה איש שנחשב בעיני כל אלה ששמעו את שמעו כאיש החכם בעולם. ידוע ומפורסם הדבר היה - שלא היה ספר שלא קרא ולא הייתה חוכמה שלא ידע אותה על בוריה. ומכיוון שגם בעיני עצמו היה האיש החכם בעולם, נהג להתהלך עם שתי חגורות של ברזל סביב מצחו ובטנו. כששאלו אותו אנשים שפגשו אותו מדוע הוא חוגר את חגורות הברזל, ענה שראשו ובטנו מלאים בכל-כך הרבה חוכמה ודעת עד שחושש הוא שיפקעו, ולכן הידק סביבם את חגורות הברזל".
שי-פו חייך והמשיך: "יום אחד שמע האיש שיש חכם ממנו, והוא הבודהא, הער. כיוון שלא יכול היה לצייר בדמיונו אחד חכם ממנו, החליט האיש לוודא את נכונותה של השמועה וביקש לדעת את מקום הימצאו של המבורך. הוא יצא למסעו בערב ובלילה חצה נהר והלך ביער, והמשיך ללכת עד לצהרי יום המחרת, אז הגיע למקום הימצאו של הבודהא, שם ראה אותו יושב במדיטציה. הוא בירך את הבודהא לשלום וכמנהג אותם הימים סובב אותו שלוש פעמים עם סיבוב השעון, ומשסיים התיישב על הארץ.
"אדון נכבד", פנה האיש אל הבודהא ואמר, "ידוע אני בכל הארץ כאיש החכם בעולם. אולם לפני זמן לא רב שמעתי שאדוני חכם ממני, ולכן יצאתי לפגוש אותו כדי לראות אם יש אמת בדבר. ארצה לשאול את
זמן רב חלף, והאיש הפך לקצר-רוח. "אדוני", שאל האיש בשנית, "מהי האמת המוחלטת?" ושוב הבודהא שתק, ושוב האיש המתין, והערב הגיע. סבלנותו של האיש פקעה והוא קרא אל הבודהא, "אדוני! ערב, לילה ומחצית היום ארך מסעי עד הגיעי אליך. פעמיים שאלתי אותך את שאלתי. מדוע תשיב את פניי ריקם?" הבודהה פנה אל האיש, ואמר: "פעמיים שאלת אותי, ופעמיים השיבותי לך, אולם אינך חכם דייך כדי להבין את תשובתי. לכן, בכל זאת אומר לך משהו. האמת המוחלטת הינה היעדר מוחלט של כל השקפה שהיא".
בחזרו על דברי הבודהא אמר שי-פו שוב: "האמת המוחלטת הינה היעדר מוחלט של כל השקפה שהיא."
באופן רגיל, יש לנו דעות והשקפות בעניינים רבים ושונים: בענייני חברה, כלכלה, פוליטיקה, דת, זוגיות, מיניות וכן הלאה. ברגיל, היעדר השקפות או דעות אצל מי מאיתנו נחשב לחוסר עמוד שידרה, כסוג של רפיסות מנטאלית, כבורות ואי ידיעה. אפשר גם לבוא ולומר שהיעדר השקפה היא השקפה בעצמה, ואני מניח שמבחינה פילוסופית לפחות, טענה זו יכולה להיות נכונה.
אולם להבנתי, בדבריו של הבודהא יש הרבה יותר מרק פילוסופיה, ואנסה להסביר: במהותה, תורתו של הבודהה עוסקת בטיפוח ובפיתוח מצבי תודעה גבוהים, כשהגבוהים ביותר הם אלה המסווגים כדרגות שונות של התעוררות ושחרור. כלומר, השקפה הינה למעשה תהליך מנטאלי דיסקורסיבי (רב-שלבי), שאינו מתקיים במצבי תודעה גבוהים המסווגים כהתעוררות בדרגה כזו או אחרת, ואינו מצב של בורות ורפיסות מנטאלית.
אם כן, אפשר לשאול, האם תורתו של הבודהא כולה אינה סוג של השקפה? האם המוסר והאתיקה אינם השקפה? ומה עם הנתיב הראשון של דרך שמונת הנתיבים שנקרא ממש "השקפה נכונה"? מי שלומד את דרשותיו של הבודהה ברצינות בנוסף לתרגול שהוא עושה, יכול לראות שגם בסוטרות שבקאנון הפאלי וגם בסוטרות המהאיאניות הבודהא מדגיש פעם אחר פעם שתורתו ברובה אינה אלא אוסף של אמצעים, ולא אמת מוחלטת.
בדרשה המופיעה בקאנון הפאלי, הנקראת אַלָאגָאדוּפַּמָה (הדרשה בדבר נחש המים), הבודהא מדמה את תורתו לרפסודה שיש להניח משנחצה הנהר אל גדתו השנייה, ובסוטרת הלוטוס של החוק הטוב הבודהא מדגיש לאורכה שתורתו הינה אך ורק אמצעים מיומנים לשחרור ולהתעוררות. אם כן, אפילו נתייחס אל תורתו של הבודהא כאל השקפה או כאל אוסף של השקפות, משהושגו יעדיה של הדרך, גם אותם יש לשחרר, גם מהם יש להרפות.
ואם מישהו בכל זאת יתעקש לומר שהיעדר השקפה הינו השקפה, במין סוג של דיאלקטיקה השגורה במוחם ועל לשונם של חסידי הפילוסופיה למיניהם והחביבה עליהם כל כך, אז אומר כן, היעדר השקפה הוא סוג של השקפה, אבל, אוסיף ואומר – היעדר השקפה הוא ההשקפה של סוף ההשקפות כולן. הוא אינו נאחז ואינו נתמך בדבר, הוא השחרור שמעבר לכל ההמשגות כולן.
יהיו כמובן אלה שישאלו: "אם כך הם פני הדברים, מדוע לא לשחרר ולהרפות כבר עכשיו?" על זאת אענה להם בשאלה משלי: בעודכם על הספינה המפליגה על פני מים סוערים, האם תנטשו אותה לפני שהגעתם ליעדכם?
לבלוג של שנטידווה
נא להמתין לטעינת התגובות
