הקלה ושמחה על כך שכתבת את זה, שזה מופיע כאן ושאנשים יכולים לקרוא את זה, בעברית.

שלומי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חברך
צור איתי קשר איבדתי את הסלולאר
אני משחזר דברים כרגע

דקארט אמר ''אני חושב משמע אני קיים'' ולמעשה זה די מקפל בתוכו את האין דרך, מכיוון שכאשר
יש דרך (מראש) אז אין חשיבה אמיתית,(אגב גם בתורה משה חיפש את ''חושבי המחשבות'' לבניית המקדש )

יש משהו בשקט שלעולם לא ''מחטיא.

אם אתחיל לומר ''לדעתי'' או ''ההשקפה שלי'' או בעצם כל דבר אחר במילים, תמיד אחטיא את האמת באיזשהו מובן.
כי זה יציב אותי ביחס לאחר, במקום ספציפי.
אבל אם אגיע למצב של שקט מוחלט (גם במחשבות) תתגלה האמת הפשוטה שמעבר לאגו, אולם כדי להגיע לכך אזדקק להשקפה,
כמו למשל בתגובה זו, אני אומר מילים שהם הדרך שלי להגיע למצב של ''אין-מילים''.

טוב הסתבכתי, אז יותר טוב שאשתוק... ;-)

''האמת המוחלטת הינה היעדר מוחלט של כל השקפה שהיא'' - לרבות ההשקפה הזאת....

אבל זה תמיד מה שאהבתי בבודהיזם, זאת מחשבה שמפוררת את כל המחשבות האחרות, ואז משמידה את עצמה...

והכי חשוב, לא לשכוח לראות את העצים, ולשמוע את הציפורים ואז, איזה פלא !!! - פתאום מים נופלים מהשמים.

שיהיה שבוע נהדר אנשים

''האמת המוחלטת הינה היעדר מוחלט של כל השקפה שהיא.''

בזכות מה שכתבת למדתי כרגע עוד שיעור על טבע התודעה :-)

וכל כך ממלא ונכון. המשך, ואם יש זמן, בתכיפות גדולה יותר.
תודה תודה.

כיצד יש לדעת מתי יש לרדת ממנה?
כל עוד לא הגעת להארה , למעשה לכל הדרך אין כל משמעות - אפילו לפי הבודהא עצמו - היא איננה אמת מוחלטת ועצם הדבקות בה מוטעית לחלוטין.
אולם , כל ירידה ממנה , היא זניחת אותם האמצעים המיומנים , ולכן , זניחת ההתקדמות לכיוון ההארה , מה שבכל מקרה איננו מאפשר את ההגעה אליה.

אותו דבר תופס גם לגבי ההארה , ובכלל לגבי כל מה שיכול להתפס כהבנה גבוהה.
המובחנות שלה , והאפיון הספציפי שלה , מיד הופכים אותה לסובייקטיבית מדי , וחסרת משמעות , במובן הרחב , שהוא בין היתר , עניינינו.

ואפילו יותר מכך , לכל מקום שהדרך תוביל אליו , אין כל משמעות , כי עצם היותו , כבר כשלעצמה , מאפשרת את הסבל שינבע מעזיבתו - כל אושר הוא פיקטיבי בדיוק בגלל שהוא מוגדר.

זה נורא מעניין , ההגיון של הבודהא מושלם , אבל נראה שהוא לא מציע מזור.

אני מציע שיתכן , שהבודהא עצמו התעורר בהחלט , אבל בכך , הפך את התעוררותם של האחרים לבלתי אפשרית לחלוטין.

אולי זה מה שהוא ניסה ללמד? שאין ממה להתעורר? ואם יש , כיצד יוכל המואר להתעורר?

העדרי השקפות המתנקזים בסופו של דבר אל השקפה נכונה אחת? האם על פי אותה דדוקציה לא הגיעו גם למסקנה באשר לקיומם של הנשמה ואלוהים?