ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

איך זה מרגיש רק להיות, מבלי לעשות?

שאנחנו נרגעים באופן עמוק באמצע פעילות, כשאנחנו מרגישים שהפעולה מתרחשת מעצמה - אלה הרגעים הנפלאים שבהם אנחנו לא רק חיים, אלא משהו חי דרכנו. סטיבן פולדר על סודה של אי-הפעולה

 

האם יתכן מצב שבו פעולה אינה פעולה? איך ומתי הוא מתרחש? העובדה היא שאנו פועלים, עושים, מרגע שאנו קמים בבוקר עד רגע לכתנו לישון. אפילו בעת מנוחה אנו עושים משהו, והוא - לנוח ולהתאושש מהפעולה, ואפילו חלומותינו עשויים להיראות עסוקים ואינטנסיביים עד מאוד, רק שהגוף אינו מעורב בכך.

קשה מאוד לדמיין איך זה רק להיות, מבלי לעשות. אולי נצטרך לדמיין חיים שאינם אנושיים, למשל חתול שיכול לשבת בשקט בכורסא כל היום, או עץ זית שצומח בהדרת כבוד שקטה מאה שנה. אנו יכולים בכנות לומר שאנו פועלים (human doings) ולא הווים (human beings).

אחת התגליות החשובות של חיים רוחניים היא הערכה מחודשת של משמעות הדבר, לפעול. פעולה כאן משמעה כמעט כל דבר שאנו עושים באופן מכוון, כולל דיבור, תנועה, עבודה וכדומה. מהדחת הכלים ועד הדלקת המחשב. באופן רגיל אנו פועלים מכיוון שאנו רוצים דבר מה, רוצים לשנות משהו, להשיג משהו, להגיע למקום כלשהו, להשיג מטרה, להרוויח משהו וכדומה.

אם אנו יותר מדיי תובעניים ביחס למטרות אלה, אנו משרים על עצמנו ועל הסובבים אותנו לחץ ומתח, ולכך יש תוצאות פתולוגיות על בריאות הגוף והנפש. אך אפילו אם אנו פועלים ללא כל לחץ שהוא, בדרך כלל אנו מזוהים לחלוטין עם המטרות שאנו מעוניינים להשיג באמצעות היותנו עסוקים בכך, וככאלה אנו חשים עבדים למטרותינו, לכוונותינו, ושמשהו חסר בחיינו.

כמובן, מטרות, כיוונים וכוונות בחיינו חשובים. יש צורך בתבונה רבה בתמרון בין אתגרי החיים בעזרת פעולות שהן בריאות, מועילות לעצמנו ולאחרים, שאינן מזיקות לנו או לאחרים, שהן רגישות מבחינה מוסרית, שהן כאם המאכילה את ילדיה. בהקשר של קארמה, אלה הם סוגי הזרעים שאנו זורעים בחיינו שסביר שיניבו פירות בעלי אופי דומה.

עם זאת, כאן אני מדבר על דבר מה שונה במקצת. זהו אופייה ואיכותה של הפעולה, ולא רק מטרתה ותוצאותיה. דוגמה מפורסמת לסוגיית איכות הפעולה היא ההכאה בסלע של משה, בכוונה לשאוב ממנו מים: הוא הכה בו במקום לדבר אליו. בכך, הוא הפגין פעולה בוסרית, גסה וחסרת אמון, שהובילה לתוצאה כאובה ביותר עבורו: מותו מחוץ לארץ ישראל.

קיים סוד גדול באיזון בין אמצעים למטרות, כלומר- הדרך בה אנו עושים דברים ומה שאנו עושים. אם אנו עסוקים באופן אובססיבי במטרות, הפעולה מלאת לחץ, הפרדה, התנגשות, שחיקה, דחק ותשישות. אם אנו עסוקים באופן אובססיבי באמצעים אנו הולכים, אך לשום מקום. אנו אבודים ותועים ללא מטרה. אמצעים ומטרות משקפים כמראה זה את זה. למעשה, איננו צריכים להפריד ביניהם. אם אנו מקדישים תשומת לב לאמצעים וגם למטרות, הפעולות מתמלאות ביותר הרמוניה ומניבות פירות טובים יותר.

דוגמה לכך היא אופן ניסיונות עשיית שלום, בהם לעתים קרובות חסרה ההלימה בין האמצעים למטרות. אם אנו מדברים על שלום בזמן שאנו מטילים פצצות או מפוצצים, שלום אמיתי נראה בלתי אפשרי. אם אנו שלווים, נוקטים צעדים אמיתיים להבראה ולתיקון המצב, מבססים אמון באמצעות פעולות בשטח וכן מבססים את השלום כמטרה, כל הדלתות לשלום נפתחות. זהו "השלום בכל צעד",

כפי שמורה הזן טיך נאהת האן כותב. עד כמה אנו זקוקים לכך במזרח התיכון!

מוזיקאים טובים, מתרגלי טאי צ'י ואומנויות לחימה, אתלטים וספורטאים, מגלים כולם בהדרגה סוד זה של הכוח המשתחרר כשאנו מניחים לאחיזה במטרות, מבלי לאבד כיוון, וכאשר אמצעים ומטרות נתונים באיזון. זה התפרסם בספר "זן ואומנות הקשת". ברגע של ירייה מאוזנת באופן מושלם, הדרך והמטרה מופיעות יחד ברגע של הוויה טהורה, או זרימה ושחרור. מורים בשיטת אלכסנדר משתמשים בשיטה דומה בהדרכת הגוף ללמוד מחדש פעולות שמרפאות במקום לגרום לנזק מבני לגוף. הם מדברים על תנועה שבאה מהמקור שלה במקום "השגת מטרה"- הניסיון להגיע למקום כלשהו.

כשאנו מתבוננים בפעולותינו מתוך תשומת לב, מנקודת מבט רוחנית, אנו מגלים דבר די מחריד:
אנו לעולם לא מגיעים לשום מקום בכל פעולה שאנו עושים. זה פשוט בלתי אפשרי, אשליה, הרגל של המיינד או השכל הסבור תמיד שהוא רץ למקום אחר, מנסה לברוח ממה שישנו אל מה שאיננו. כשזה נראה בבהירות, המציאות היא שאנו לעולם מגיעים ולא כל הזמן הולכים. שוב ושוב אנו מגיעים לרגע ההווה המפתיע הזה, שנפרש לפנינו כשטיח אדום.

אין עוד מקום שבו אנו יכולים להיות מלבד הרגע הזה, בו פעולותינו מתרחשות, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו. ואם המיינד שלנו מלא בתוכניות לעתיד, בכוונות ובמטרות, אנו פשוט לא מבחינים באמת המישירה אלינו מבט. אנו יכולים לחיות רק בהווה, ולא משנה אילו טירות חול ומגדלים באוויר המיינד שלנו בונה במקום אחר. כפי שאמר המשורר ט.ס. אליוט: "לא נחדל מחיפוש וחקירה, וסוף החיפוש יהיה להגיע למקום בו התחלנו, ולדעת את המקום בפעם הראשונה".

שאלתי פעם את דודתי, שהגיעה חיונית וצלולה לגיל 93, איך היא מסבירה את זקנתה הבשלה. "פשוט מאוד", היא ענתה, "אני מאסטרית באי-פעילות".

כשאנו מודעים לכך, פעולות נהיות לא-פעולות. כפי שהמורה הטיבטי ניושול קנפו רינפוצ'ה כותב: "פעולות הן אינסופיות, כאדוות בנחל. הן נגמרות רק כשאנו מניחים להן. כל הפעילויות הן כמשחקים שילדים משחקים. כטירות העשויות מחול. התבוננו בהן בעונג ומתוך שלוות הנפש, כסבים המשגיחים על ילדיהם, או כרועה הנח על גבעה מכוסת עשב ומשגיח על עדרו המלחך באחו.

אז האם כל זה קשור אלינו כשאנו יושבים מול המחשב, עונים לטלפון, תופסים אוטובוס, מרפאים לקוח, קוראים מילים אלה ברגע זה או בכל אחת מפעילויות היומיום האחרות שלנו? בהחלט כן, מכיוון שהאמת של אי-פעולה מפציעה, וגורמת לנו לחוש מלאי עליצות וחופשיים כשאנו מבחינים בה. זה קורה כשאנו יותר משחקיים ופחות מכווני מטרה.

זה מתרחש כשאנו נרגעים באופן עמוק באמצע הפעילות, ומגלים שאנו מסתגלים בקלות לכל מה שקורה בדרכנו - אנו הולכים עם הזרם. זה קורה כשלפעמים אנו מרגישים שהכול בסדר גמור. זה קורה לנו, כלומר פעולה הופכת לאי-פעולה, כשאנו מרגישים שהיא פשוט מתרחשת מעצמה. ברגעים נפלאים אלה אנו מרגישים שאנו לא רק חיים, אלא שמשהו חי דרכנו.


תרגום: ענבל בלס

ד"ר סטיבן פולדר, מייסד ומורה בכיר בעמותת תובנה, יעביר את ההרצאה "ויפאסנה ותשומת לב - דרכים מהימנות לשחרור" בפסטיבל ספיריט לקולנוע רוחני בליווי הסרט "אחים לדהאמה". חמישי 10.9 10:00-12:30, סינמטק 2.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...