ארוחה חמה: ליל שישי עם משפחת שטיינר
הסיפור של משפחת שטיינר מתחיל ונגמר בהגירה ובקשיי הסתגלות. מישראל לארצות הברית ובחזרה, הם מנסים להתאקלם. הכול למען ארוחת שישי חמה ומשפחתית, מסביב לשולחן
כשאלי היה נשוי לאשתו הראשונה ואם ילדיו, הם חיו במשך שנים בארצות הברית. שני הילדים, אריק ודינה, שחזרו את המסלול ושבו גם הם לאמריקה ושם גם הקימו את המשפחות שלהם. לפני חמש שנים חזרו לכאן אריק ואתי. לפני שנה הצטרפו דינה וקובי, ושני האחים השתלבו מיד בעסק המשפחתי של אביהם.
ה"הגירה בחזרה למולדת", כפי שמכנה זאת אתי ושאותה חוו כולם, היתה לא פשוטה, ונראה שאף אחד מהם לא שלם איתה במאה אחוזים. במיוחד לא ג'ון (יונתן), הבן הבכור של אריק, שנשבע שהזמן שלו בארץ קצוב ושאחרי הצבא הוא טס בחזרה ליבשת שמצדו השני של האוקיינוס.
אתם חושבים שתישארו פה?
דינה (בהיסוס): " אי אפשר לדעת. בינתיים אנחנו פה".
אריק: "בחרנו לחזור לכאן רגע לפני שג'ון התחיל את החטיבה. הבנו שזה עכשיו או לעולם לא. ידענו שאנחנו רוצים לגדל פה את הילדים ולהזדקן כאן".
אתי: "אבל כל זה לא עושה את החזרה הזאת, למקום שהוא בית ואמור להיות הכי מוכר, לקלה. התחושה שאתה זר בבית שלך היא מבלבלת. אני כותבת בימים
אלי: "גם אנחנו היינו שם, אבל בסופו של דבר אתה חוזר כדי לשבת לארוחת שישי עם המשפחה. זה מה שכל הזמן מפריע כשאתה מנותק. הרגשתי את זה כשגרתי שם בערך באותם גילאים. אני זוכר שהיינו מטיילים בפורסט הילס (שכונה בקווינס שבניו יורק) והייתי רואה את המשפחות יושבות בבתים ומרגיש שמשהו חסר לי".
המפגשים אחת לשלושה-ארבעה שבועות כולם מצליחים להתאסף סביב שולחן יחד. לרוב ההרכבים קטנים יותר. מאחר שדינה, אריק, אלי ודנה עובדים יחד (נציג אחד מכל משק בית), לא חסרים מפגשים ועדכונים. להפך.
ליאור: "דנה נוסעת כל יום מתל אביב לחיפה, וביום שישי היא מעדיפה להישאר בבית". ההכנות חנה, אשתו של אלי, היא בשלנית הרפתקנית ופרפקציוניסטית. כל יום שישי, ולמעשה-מעיד אלי-כל יום, היא מרכיבה תפריט טעימות מושקע וחדשני, עם המוצרים הכי חדשים על המדף בסופר.
התפריט נשמר בסוד עד הרגע האחרון ולרוב הוא יכלול מנת פתיחה, דג, מרק, מנה בשרית, תוספות, קינוח ועוגה.
חנה: "אני מתחילה לבנות את התפריט ביום רביעי. אני יושבת עם ספרי הבישול שלי, ויש לי כל ספר בישול שווה שיצא אי פעם, ומקבלת השראה. אחר כך אני גם מסתכלת באינטרנט ולוקחת עוד רעיונות. ביום חמישי אני עושה את הקניות בסופר ולפעמים גם מכינה את הקינוחים. עיקר הבישול מתרחש בשישי. אני סופר מאורגנת ועובדת עם רשימה מול העיניים וככה מצליחה לקדם את כל המנות במקביל".
בשש בערב השולחן ערוך למופת. פרושה עליו מפה לבנה, עליה מונח סרוויס עם עיטורי כסף, שני פמוטים עם נרות גבוהים וצלוחית אישית ושקופה במרכז כל צלחת ובה סלט קינואה צבעוני מנוקד ברימונים ואגוזים ועשבי תיבול. חנה אחראית לגימור הדקדקני ולהגשה. גם בהמשך הארוחה היא מגישה את המנות, כולל את הבשר המוגש לשולחן.
כולם יושבים בסלון. חנה מסיימת סידורים אחרונים במטבח. דנה דואגת לשולחן קטן לארבעת הילדים הקטנים עם כוסות פלסטיק ומיץ ממותק. מאחר שכולם הגיעו, אין מקום סביב השולחן הגדול ולנכדים גם ככה אין כוח לחכות והם רעבים עכ-שיו! הם מסיימים לאכול ואז הגדולים מתיישבים.
איך שורדים ארוחת שישי עם ילדים קטנים בלי בלגן, אופר, טלוויזיה, בליסה מהירה וגם בלי לוותר על שיחה בוגרת ובדיחות והתענגות אמיתית על אוכל טוב ומשפחה? שטיינר מצאו פתרון. במפלס אחר בבית יש חדר לילדים עם צעצועים ומחשב ומיטה וטלוויזיה. כשארבעתם גמרו לאכול הם מסתגרים בחדר ולמעט צעקות ענייניות בודדות, הדור הבוגר (מגיל 13 ומעלה) יושב לארוחה מלאה.
כולם עומדים ליד השולחן וחנה מכוונת כל אחד למקום שייעדה לו. היא השף, אבל גם המארחת.
אחרי הקינואה חנה מגישה מוסר עם עגבניות ועשבי תיבול. ואחר כך מרק עדשים כתומות. למנה עיקרית היא הכינה נתח פילה צלוי בתנור עם פטריות יער מסוגים שונים.
בין מנה למנה קמות הנשים ומפנות את הצלחות לשולחן קטן.
עוד תחביב של חנה. כל יום שישי היא ניגשת לחנות היין ובוחרת יין ישראלי. היא מסבירה למוכר מה התפריט והוא עוזר לה להתאים. היין תמיד אדום, אף פעם לא לבן.
קובי: "אני הצעתי לוותר על העגבניות בדג ובפשטידת הסולת. אבל תמיד יורדים עליי כאן שאני לא אוהב עגבניות".
אריק: "רק על זה יורדים עליך? ! ".
אלי: "קובי הוא הבן אדם עם הספקטרום הקולינרי הצר ביותר שאי פעם פגשתי".
אריק: "הוא מסוגל לחיות על בשר בלבד. הוא המציא את דיאטת אטקינס".
דינה: "אבל הוא נשוי לצמחונית".
דינה (טועמת קצת מהדג ולא מאשרת): " אני אוהבת רק טונה מקופסה ופילה או פיש".
אתי : "זאת המנה הזאת ממקדונלד'ס? ".
דינה : "כן. שניצל דג. אבל פילה או פיש נשמע הרבה יותר טוב".
אתי : "אה, זה מזכיר לי שאכלנו את המנה שאת אוהבת, את הסבן ליירס (layers seven עוגת שבע שכבות) בביקור האחרון שלנו בארצות הברית".
דינה (בהתרגשות וקנאה): " בטאקו בל?".
מתברר שעל אף ארוחות הגורמה שחנה מתקינה והמודעות הגסטרונומית של כולם, אפילו של הילדים, משפחת שטיינר יודעת ליהנות גם מג'אנק פוד מהסוג הנחות ביותר.
אריק (לדינה): " אה, אגב, מאז שגילית לי שיש פורק לארד (שומן חזיר) בטווינקיז (עוגות אמריקאיות עם קרם) אני לא מסוגל לגעת בהם". לזכור להבא: בטווינקיז יש שומן חזיר. איכס.
משיחין בשעת
הסעודה או יותר נכון, על מה לא משיחין. על עבודה. כולם עובדים יחד ומתוך בחירה החליטו לא לדבר על עסקים סביב השולחן. דנה: "אפילו שיש לי הרבה עניינים להעלות בנושא".
קינוח
מהמטבח נשמע צליל של מבער. אלי וחנה מקרמלים את קרם הברולה. ככה זה אצל שטיינר.
נא להמתין לטעינת התגובות
