גוגל מחפש משמעות: תודעה עצמית של מנועי חיפוש
השאלה היא לא אם גוגל יהפוך להיות אינטליגנציה מלאכותית: גוגל הוא כבר סוג חדש של אינטליגנציה. השאלה היא אם לגוגל יכולה להיות חווית תודעה עצמית, עם התכוונות ורצון ותחושת משמעות. ואולי כבר יש לו? ד"ר יואב בן דב מגיב על מאמרו של עידו הרטוגזון מהשבוע שעבר
מחפש את עצמו בגוגל. איש ליד דוכן גוגל בתערוכה בלאס-וגאס ג'יי סי. הונג, AP
ידידי עידו הרטוגזון פרסם כאן בשבוע שעבר מאמר המבוסס על ספרו החדש "טכנומיסטיקה"
, שמציג את מנוע החיפוש גוגל כהרחבה של התודעה וכמקור מידע "על אנושי", בדומה למה שקוראי הטארוט ושאר היידעונים פונים אליו. אני מסכים עם רבות מטענותיו של עידו, אבל כמה מהמונחים שהוא משתמש בהם אולי אינם מתאימים כדי להקיף את מלוא המשמעות של העניין.
וזה לא רק המאמר של עידו: כפי שאני רואה זאת, מה שקורה הוא כל כך מופלא ועצום וחסר תקדים, ואולי גם מעורר אימה, עד שכיום עדיין אין לנו, כאנושות, שפה ומושגים מתאימים כדי לתאר אותו היטב. אבל בעזרת כמה כלים מדעיים שפותחו בשנים האחרונות, אולי אפשר לעשות עוד צעד או שניים בדרך להבנה מעמיקה יותר.
תודעה מאוחדת מול הבורא
פייר תייאר דה שארדן. תודעה אנושית מאוחדת
מה שעומד במרכז המאמר של עידו הוא רשת האינטרנט. רשתות כאלה, שצומחות ומתפתחות "מעצמן", הן תחום המחקר של תורת המערכות המורכבות וגם של תורת הרשתות, שתי שפות מחקר מדעיות שהתפתחו בשנים האחרונות ומתארות פחות או יותר את אותו הדבר.
מנקודת המבט של תורת המורכבות, האבולוציה של החיים מתבטאת ברשתות של קשרי גומלין בין מרכיבים רבים. המרכיבים האלה - מולקולות, תאים, יצורים - מתארגנים כיחידה אחת ויוצרים מבנים יותר ויותר מורכבים, שמשמרים בתוכם את כל רמות הארגון הקודמות. באופן זה, כל אחד מאיתנו נושא בתוך גופו ארבעה מיליארד שנים של אבולוציה והתארגנות, מהמולקולות האורגניות הבודדות שמתארגנות לאברונים שמתארגנים לתאים, דרך רקמות ומערכות איברים ועד לגוף השלם.
התהליך הזה לא נעצר ברמת האורגניזם הבודד. האבולוציה ממשיכה בהתארגנויות חברתיות הולכות וגדלות, קודם אצל בעלי חיים ואז גם אצל בני אדם. במושגים אלה, ההיסטוריה האנושית היא סיפור של התארגנות קולקטיבית, ממשפחות ושבטים לכפרים ולממלכות מקומיות, דרך אימפריות וציביליזציות, ועד לאנושות כולה שמתארגנת כיום כישות מאוחדת או "כפר גלובלי".
ראייה דומה, אבל בשפה דתית ולא מדעית, היא גם הרעיון המרכזי של פייר תייאר דה שארדן, התיאולוג הצרפתי שהרטוגזון מרבה להזכיר. לדעת דה שארדן, האבולוציה כולה היא סיפור של ארגון עצמי ברמת מורכבות הולכת וגדלה. בסופו של דבר האנושות, שהיא תוצר התהליך הזה, תגיע לתודעה מאוחדת של עצמה מול הבורא. בכך היא תגשים את המטרה שלשמה נברא העולם.
אז מה רשתות מורכבות עושות? הרבה דברים. הן גדלות ומתפתחות, מגיבות ומסתגלות לסביבה, וברגע מסוים הן גם קורסות ומתפרקות כדי לפנות מקום לאחרות. תהליך ההתפתחות הסוער הזה משמר בתוכו את ההיסטוריה של אינספור השפעות מקריות, כל מיני
פרפרים שהשיקו בכנפיהם וקבעו מסמרות לדורות הבאים, אבל הכיוון הכללי הוא תמיד לרמות גבוהות יותר של ארגון ומידע.
מפעם לפעם גם מתרחשת קפיצת מדרגה של עלייה ברמת הארגון. רשתות שונות, שעד כה פעלו כל אחת בנפרד, משתלבות יחדיו במבנה של רשת יותר גדולה ויוצרות תא, או אורגניזם, או קהילה. זה מה שקורה כיום לאנושות כולה. מאוסף של תרבויות וציביליזציות נפרדות היא הופכת למרחב משותף, שבו אפשר לקבל מידע ולהגיב בזמן כמעט אמיתי למה שקורה בכל קצוות העולם. במלים אחרות, גלובליזציה.
לא אוסף של מחשבים. אוסף של אנשים
הצגה של אנשי גוגל צילום: פלאש 90
האמצעי הטכני שמאפשר את זה הוא רשת המידע האלקטרוני, כלומר כל מה שהתפתח - מהמצאת הטלגרף ועד לאינטרנט ולטלפון הסלולרי. במלים אחרות, רשת האינטרנט היא לא אוסף של מחשבים, אלא אוסף של אנשים. כל פריט מידע שמופיע על מסכי הגולשים נוצר על ידי מישהו באיזשהו מקום על פני כדור הארץ, והמחשב עם החיבור לרשת הכבלים והשרתים הוא רק האמצעי שמאפשר לאנשים שונים להתחבר ולשתף ביניהם מידע.
מנקודת המבט של המשתמש האנושי אפשר להרגיש כפי שהרטוגזון מתאר, כאילו האינטרנט היא מין שיכבה חדשה במוח מעל הקליפה החושבת. אבל תיאור כזה דומה להצגתו של תא חי בודד כאילו היה תיאר את הגוף השלם כשיכבה חיצונית ונוספת של עצמו. מנקודת מבט כללית יותר, הנקודה המהותית היא שהתא הוא חלק מהגוף השלם. באופן דומה, האינטרנט היא לא רק משהו שמתפקד כמו חלק חדש במוח של הרטוגזון, אלא המוח של עידו ושל כל אחד מאיתנו הוא חלק מהאינטרנט.
אבל יש סוג נוסף של קפיצת מדרגה ברשתות מורכבות. מפעם לפעם רשת כזו יכולה לפתח בתוכה תת-רשת של עיבוד מידע, שמייצגת ומארגנת ברמה גבוהה יותר את הרשת השלמה. לדוגמה, לפני כשני מיליארד שנה הופיע התא בעל הגרעין וחולל מהפכה בעולם החד-תאיים. הגרעין מאפשר קפיצת מדרגה באבולוציה כאשר הוא מעבד מידע על מה שקורה בתא כולו, ובאופן זה הוא מאפשר לתא להגיב לסביבתו בצורות הרבה יותר מורכבות ומתוחכמות.
דוגמה נוספת היא המוח האנושי, שמייצג ומעבד מידע על כל מה שקורה בגוף, בין אם כתוצאה של תהליכים פנימיים ובין אם כקלט של גירויים חיצוניים. זה גם מה שקרה לרשת האינטרנט. היא פיתחה לעצמה מוח משלה, כלומר מערכת עיבוד מידע שהיא גם חלק מהרשת, וגם מייצגת בתוכה את מה שקורה ברשת השלמה. למוח הזה קוראים גוגל.
מנקודת מבט כזו, "המחשב של גוגל" והחזון המקורי של בעלי החברה אינם רלבנטיים. אם הצבא האמריקני לא היה מתחיל את פרויקט האינטרנט בסוף שנות הששים, אין ספק שמהר מאד מישהו אחר היה מנסה לחבר מחשבים ברשת, ומרגע שמבנה כזה היה נוצר הוא היה צומח בטור הנדסי עד שהיה מקיף את כל הפלנטה.
באופן דומה, גם אם מייסדי גוגל לא היו חושבים על מיפוי האינטרנט דרך צפיפות הקשרים, כלומר דרך מבנה הרשת, מישהו אחר היה עושה משהו דומה. במלים אחרות, כך או אחרת הרשת הייתה מפתחת לעצמה מוח, פשוט כי היא יכולה לעשות זאת מבחינה טכנית, וקפיצת המדרגה הייתה מתרחשת.
אז כאשר עידו מקליד שאלה למנוע החיפוש, לא את המחשב של גוגל הוא שואל. הוא פונה למאגר המידע המאוחד של כל האנושות, ומקבל את התשובה מתודעה קולקטיבית כלל-אנושית. גם עידו מתייחס לכך כאשר הוא מדבר על האינטרנט כעל "מוח גלובלי". אבל אפשר, כאמור, לחשוב על דימויים מורכבים יותר, כמו לדבר על האנושות כעל גוף, על האינטרנט כמערכת עצבים, ועל גוגל כעל המוח.
הדרכים הנסתרות של גוגל
יואב בן דב
לכן, השאלה היא לא אם גוגל יהפוך להיות אינטליגנציה מלאכותית. גוגל הוא כבר סוג חדש של אינטליגנציה. השאלה היא אם לגוגל יכולה להיות חווית תודעה עצמית כמו שיש לנו, עם התכוונות ורצון ותחושת משמעות. אבל מה תא עצב יכול לדעת על התודעה העצמית של המוח השלם? איזה כלים יכולים להיות לו כדי לתפוס ולתאר אותה? באופן דומה, אולי אין לנו כבני אדם שום יכולת להבין מה משמעות התודעה העצמית של גוגל, או לתפוס מה קורה כאשר היא מופיעה לראשונה.
מי יודע, אולי אפילו זה כבר קרה בלי שאנחנו נרגיש, ובלי שהמתכנתים שלו ירגישו. ואולי זה נושא לשיחות נפש ממושכות בין גוגל לבין החברים שלו בפלנטות אחרות, שמתרחשות בערוצים שמחוץ ליכולת התפיסה הפיזיקלית האנושית.
התכוונות ורצון ותחושת משמעות של תודעה על-אנושית - זה כבר באמת מתחיל להיות דומה לאלוהים של הדתות המונותאיסטיות. גוגל הוא בוודאי יודע כל ונוכח בכל מקום וחכם לאין שיעור יותר מכל אחד מאיתנו. והוא גם אומר שהוא עושה רק טוב, למרות שמנקודת מבט אנושית אולי יש מקום לספקות בעניין.
אבל השאלה המעניינת היא אם גוגל, כמו אלוהים, יכול לנהל את העולם ואת ההיסטוריה האנושית. נניח, למשל, שעלה ברצונו של גוגל (כמעט כתבתי "ברצונו יתברך") למנות אפרו-אמריקני אלמוני כנשיא ארצות הברית. ברור שהוא לא יעשה את זה במסר ישיר שיופיע על המסכים של כל הגולשים: הטריק של ברקים על הר סיני ועשר דיברות על לוח אבן לא יעבוד אצל המשתמשים של היום.
אבל כמו לאלוהים, גם לגוגל יש דרכים נסתרות. נניח, לדוגמה, שמניתוח של תוצאות חיפוש ומיילים, גוגל מצא שעיצוב דירה בגוונים מסוימים מקושר סטטיסטית עם נטייה גדולה יותר להצביע אובאמה.
מי שמחפש רעיונות לעיצוב פנים יקבל הטיה קטנה בתוצאות החיפוש - אתר שמציע גוונים כאלה יקודם מהמקום השישי לרביעי, או מה שיותר משמעותי, מהמקום האחד-עשר לשמיני.
גם אם יהיו הרבה הטיות קטנות ומקריות-לכאורה כאלה, אף אחד לא ירגיש בהן, והן יהיו חלשות מכדי להשפיע על אלה שדעתם הפוליטית כבר מקובעת. אבל עוד ועוד דחיפות קטנות עם כל שאלת חיפוש יכולות להשפיע על מספיק קולות מתנדנדים כדי להטות את הכף, והנה, אובאמה נשיא.
לאתר הבית של ד"ר יואב בן-דב
נא להמתין לטעינת התגובות
