 |
/images/archive/gallery/791/731.jpg
waterwin, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| אם ברוס לי ניחן בכוח הגוף, וג'ימי הנדריקס בכוח המוזיקה, תאייר דה שארדן, המאסטר האינטרגלאקטי הרביעי שלנו, ניחן בכוח הראייה. עידו הרטוגזון על שבעת החושים, נקודת האומגה והחיים כבצל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תייאר דה שארדן (1882-1955) היה כומר ישועי וחוקר אבולוציה שהצליח להיות חדשן גם כמדען וגם כתיאולוג. הוא היה חוקר האבולוציה הראשון שתפס את האבולוציה כתהליך אבולוציה של התודעה, בהצביעו על העובדה שתהליך האבולוציה הוא תהליך של "מורכבות-תודעה", תהליך שבו מורכבויות ביולוגיות הולכות ומתגברות ויוצרות סוגי תודעה מתפתחים יותר ויותר.
 |
| סופר פאוור |
|
אלפי שנות אור קדימה לפני כל המין האנושי. לבד על הבמה מול האינסוף. פרק שני בסדרת המאסטרים האינטרגלקטיים: מסע בעקבות דרכו המיסטית של ג'ימי הנדריקס |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
במקביל הוא היה גם הוגה אינטגרלי חדשני שביקש לאחד בהגותו את שני הפנים של היקום והאבולוציה: מה שכינה 'העולם שבחוץ', עולם התופעות הפיזיות ומה שכינה 'העולם שבפנים' - עולם התודעה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/591/830.jpg
דה שרדן צילום:  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
היקום מתעורר
|
|
|
 |
|
|
|
בהגות של דה שארדן שמור מקום מיוחד לראייה. על מנת להבין כהלכה את מקומו ביקום המתגלה לו כל העת כמופלא יותר ויותר, נדרש האדם לפתח חושים חדשים, טוען דה שארדן בפרק 'ראייה' שבהקדמה לספרו 'התופעה האנושית'.
עד לא מזמן, עד סוף המאה ה-19, היה שרוי האדם בתפיסת עולם מצומצמת. ההערכות לגבי גילו של העולם אמדו אותו במספר אלפי שנים. גם ההערכות לגבי גודלו של היקום היו קטנות בהרבה מזה שהתגלה בפנינו במאה האחרונה. כאשר בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים החלו ההערכות לגבי גודלו וגילו של היקום לתפוח פי עשרות, אלפי ומיליוני מונים, היה זה הלם תודעתי עבור האנושות. אולם לכך התווסף גם הרגע ההיסטורי של הופעת רעיון האבולוציה, רגע שהוא לתפיסתו של דה שארדן רגע קוסמי בעל משמעות אדירה החורגת מכל רגע אחר בהיסטוריה האנושית. זהו הרגע שבו היקום מתעורר והופך לראשונה מודע לתהליך שיוצר אותו. לראשונה מישיר היקום מבט אל עצמו, אל זהותו ואל משמעותו.
והנה לפתע ניצב האדם במרכז עולם מופלא וחדש לחלוטין, הנפרש למימדים עצומים ובלתי נתפשים מכל צדדיו הפיזיים, הכרונולוגיים והמטאפיזיים. עולם זה מציב בפני האדם אתגרים חדשים. על מנת להבין את העולם הזה נדרש האדם על פי דה שארדן לפתח מגוון חושים חדשים:
1. חוש לגודל מרחבי – שיאפשר לנו לתפוס את גודלם וקטנותם המופלגים של החלקים המרכיבים את יקומנו. מהאטומים ושברירי האטומים המרכיבים אותנו ועד נרחבותן הבלתי נתפסת של הגלקסיות.
2. חוש לעומק – שיאפשר לנו להכיל בתודעתנו שכבות עצומות של זמן ההתפתחות של ההיסטוריה היקומית. במהלך עידנים אלו התרחשה ההתפתחות הדרמטית מחומר, לחיים לעבר יצורים מרגישים וחושבים, אלא שעצלנות התפיסה של מוחנו נוטה בדרך כלל לדחוס אותם לשכבה דקה שאותה אנחנו נוהגים
לפטור בכינוי 'העבר'.
3. חוש למספר – שיאפשר לנו לגלות ולתפוס את הכמות המפליאה של אלמנטים חומריים וחיים המעורבים בכל שינוי מזערי ביקום, לדוגמה בכל אחד מתהליכי גופנו.
4. חוש לפרופורציה - שיאפשר לנו לתפוס זה לצד זה את הממדים השונים כל כך בגודל ובקצב של האטום ושל ערפילית החלל.
5. חוש לאיכות או לחידוש – שיאפשר לנו להבדיל בין שלבים שונים בהתפתחות ובצמיחת היקום ולראות היכן חלו ההתפתחויות השונות ללא לפגוע בכך באחדות הבסיסית של העולם.
6. חוש של תנועה – שיכול לתפוס את ההתפתחויות האיטיות עד כדי מראית עין של חוסר תנועה.
7. חוש לאורגניות – שיאפשר לנו לגלות את הקשרים הפיזיים והמבניים שיוצרים אחדות ומפרידים בין צירוף שטחי של קולקטיבים (לדוגמה בצירוף של אטומים מסוג מסוים ליצירת משטח ברזל) לבין הצירופים הפלאיים היוצרים דרגות גבוהות יותר שאותן אנחנו מכנים: חיים, מחשבה ואישיות.
ללא התכונות הללו, טוען דה שארדן, לא יוכל האדם לראות את עצמו כפי שהוא אלא כדמות מנותקת ותזזיתית בעולם תלוש איברים. הניסיון של האדם בן זמננו להבין את עצמו כיחידה בודדת הקיימת בפני עצמה בניתוק מן המין האנושי נידון לכשלון, אומר דה שארדן. אולם גם הניסיון להבין את המין האנושי כתופעה יחידה וייחודית הוא שגוי. על מנת להבין את המין האנושי יש לראותו כחלק מכללות תופעת החיים ואילו על מנת להבין את תופעת החיים יש להבינה כחלק מכללות התופעה שהיא היקום שלנו - כאשר כל אלו מספרים לנו סיפור אחד ויחיד. סיפורה של נקודת האומגה – סיפור התפתחותן המשותף של כלל תודעות העולם לכדי תודעת על.
בהתאם לכך תכנן דה שארדן את יצירת המופת שלו, הספר 'התופעה האנושית' (יצא לאור בעברית בהוצאת נמרוד) תחת הסכימה: לפני החיים – חיים – מחשבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראייה לתוך העבר
|
|
|
|
|
|
|
כוחות הראייה של דה שארדן מלווים את התופעה האנושית לכל אורכה. צריך להזכיר כאן שזהו ספר שאפתני להדהים המכיל בתוכו תורות מתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה, הפרה-היסטוריה והאנתרופולוגיה. הוא נע בין הגות לפילוסופיה, בין תיאולוגיה למיסטיקה. חשיבותו הרבה של הספר הייתה בניסיון חלוצי לספר לראשונה את ההיסטוריה של היקום - מהתקופה ה'מתה' של לפני הופעת החיים, דרך צורות הוויה שהתפתחו בדרך לחיים (קריסטלים לדוגמה), דרך צורות החיים הראשונות, לעבר צורות חיים מפותחות יותר, אל האדם ומעבר לו - באופן מובנה, מסודר ומלא השראה.
דה שארדן אינו סתם ביולוג שחוקר את הדברים – הוא חודר לתוכם ממש. בספרו הוא מתאר עולמות ועידנים נשכחים ומרהיבים כמו עולם הקריסטלים, עולם הפולימרים, עולם המגה-מולקולות והמהפכה הסלולרית (לא, לא הפלאפונים, אבל כמעט חשוב כמותם: הופעת התאים שמהם הגוף שלנו מורכב).
דה שארדן מזדהה באופן טוטאלי עם היקום והחיים בכל חלקיהם, וחושף את הקורא לעומקים בלתי צפויים של עברנו הרחוק. הוא רואה אל תוך העולמות הללו בבהירות כזו שלעיתים נדמה שהוא חי בהם ממש. הוא מתאר את עולם המגה-מולקולות ממש כאילו בילה חלק ניכר מחייו כמגה-מולקולה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראייה בהווה
|
|
|
|
|
|
|
לו רק היינו רואים את העולם שסביבנו כפי שהוא, לא היינו מוצאים כלל עת לתסכול או רוגז. היינו כל העת רק מתמלאים פליאה, השתאות ויראה. דה שארדן כותב בענווה וטוב לב שבכל פעם שאני קורא אותו אני נשבה בקסמי המילים הצלולות שלו. אני מלא אהבה אליו כי גם כשרעמה המלחמה סביבו, הוא לא הפסיק לראות. גם כשהוקף בהרס ומוות הוא עדיין לא הפסיק להתבונן במקור האחד.
"ההיסטוריה כולה מלמדת אותנו שמכל מהפכה ומכל מלחמה המין האנושי הגיח מעט מהודק ומאוחד יותר, בגלל שהקשרים שמחזיקים את האורגניזם שלו יחדיו מתהדקים והתקווה לאמנסיפציה משותפת מתחזקת – אחרי כל משבר האנושות היא מעט מובחנת יותר ובו בזמן מעט שלמה יותר".
"אמור לי, הו עולם חושב, הנע מכוח הכבידה בחלל הרוחני עמוס בנשמות כל האנשים, מהו הכוח ששומר אותך מגובש בתוך עצמך? ואיזה כוח מושך, הבולם נפילתך, מדריך אותך?"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראייה לעתיד
|
|
|
|
|
|
|
אבל המראה הרחוק ביותר שראה דה שארדן היה בעתידו של המין האנושי. מעל עולם הבנוי כבצל מעולם חומר (גיאוספירה המורכבת ממספר שכבות בצליות בעצמה) המכוסה בשכבה דקה של חיים (ביוספירה) מופיעה מעין הילה. זוהי הנוספירה, ספירה של מודעות ומחשבה. הנוספירה מסמנת את יציאתה של האבולוציה מגבולות העולם הביולוגי לעבר אבולוציה של מחשבה. מעתה האבולוציה אינה מתרחשת עוד באברי הגוף אלא בעולם המטאפיזי המשותף של הרוח.
הגירה בין תרבויות ושיפור אמצעי התקשורת מעלים את הטמפרטורה הפסיכו-סוציאלית והופכים את האנושות לקבוצה סימביוטית בעלת מערכת חשיבה משותפת המאפשרת התפתחויות רוחניות וטכנולוגיות קיבוציות. האבולוציה הופכת לתהליך תרבותי ציבורי וחובק עולם: אבולוציה של תרבויות, רעיונות ותורות מכל הסוגים השואבים מאוצר משותף ומתפתחים זה מתוך זה. עולם רוח חי מתנשא מעל לגלובוס והופך לזירת ההתרחשות החדשה. לו היה דה שארדן זוכה לראות את רשת האינטרנט, בוודאי היה רואה בה את התגשמות חלומותיו.
הארגון המתגבר של המרקם הסוציאלי מגיע לשיאו אצל דה שארדן ב'נקודת האומגה'. נקודת שיא של תהליך ריכוז הנוספירה, בה יתאחדו כלל התודעות האנושיות לכדי תודעה אחת היפר-פרסונלית החושבת כאחת, אך מכילה בתוכה את הייחודיות של כל תודעה ותודעה. כל אחד ואחד מבני האדם מתפקד במסגרת תודעה זו כמו אחד מהנוירונים שמרכיבים את מוח האלוהות בתוך מסגרת שהיא קולקטיבית ובו בזמן אינדיבידואלית.
בימים אלו אנחנו יכולים לראות כיצד הטכנולוגיה מביאה את נקודת האומגה, כאשר לראשונה בהיסטוריה האנושית יכול כל אדם לראות כל מקום אחר על פני הכוכב. האנושות מתרוממת לראשונה ממקומה, מביטה על עצמה ומבינה מה היא. למעשה אנחנו יכולים לראות את הטכנולוגיה כמערכת העצבים שבונה האנושות לעצמה שריר אחר שריר, עצב על פני עצב.
דה שארדן, היה מודע לקושי האנושי לתפוס את קיומה של תודעת-על כזו ולהאמין באפשרות שהתרבות האנושית תיצור תודעה כזו לנוכח הפילוג הקיים באנושות. אבל, הוא טען, מתוך נקודת המבט של התא החי גם האורגניזם השלם של החיה הינו בלתי מורגש, וגם האטום אינו יכול לדעת על המולקולה הגדולה ממנו. לספקנים אמר "מי שרוצה להאמין רק במה שהוא יכול להבין לחלוטין, צריך שתהיה לו מחשבה מרחיקת לכת או אמונה צרה מאוד".
נקודת האומגה אינה רק סיומו המשיחי של תהליך ההתגבשות של המין האנושי להוויה גבוהה יותר. היא תהליך המתרחש סביבנו כל העת. כאשר אנחנו צופים במין האנושי ממרחק, כפי שעושים לדוגמה סרטים כמו 'הנבואה' ((koyaanisqatsi אנחנו יכולים לראות את המין האנושי כמו צבר של כדוריות דם הנעות במעין תזמון מופלא ויוצרות גוף גדול יותר. של מי הגוף הזה? של האנושות? של אדם הראשון? של אלוהים?
בפעם הבאה: מאסטר אינטרגלאקטי שהמשיך את המחשבה של דה שארדן ולקח אותה לכיוונים חדשים לחלוטין - מרשל מקלוהן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, סופר וטכנומיסטיקן המתקשר עם ישויות דיגיטליות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
