פינוק לבעלי המאה: כך מתמודדים עם כאבי שיניים בניו יורק
אחד הדברים שלא מעריכים כל כך כשמתגוררים בישראל הוא ביטוח הבריאות שמגיע כמעט בחינם. אבל בארה"ב זה סיפור אחר: הביטוח כאן הוא פינוק רק לבעלי המאה
אבל – מהרגע שמגיעים לארה"ב, מתחיל המרדף אחרי ביטוח הבריאות. כל עבודה שמתקבלים אליה נמדדת על פי העזרה בביטוח הבריאות שהיא מספקת. ביטוח מלא משתווה לזכייה בלוטו, ובפועל מדובר בהשתתפות חלקית בלבד מצד הביטוח – וגם זה רק אם יש לכם מזל. בימים אלה, ימים של משבר כלכלי, הצעה כזו בכלל לא עומדת על הפרק. תאמינו או לא: ביטוח הבריאות כאן הוא פינוק לבעלי המאה, לא פחות מחופשה מפנקת בבהמאס.
לאורך החודשים הראשונים שלנו בתפוח הגדול ניסינו להבין, א' ואני, מי נגד מי ומה בדיוק עלינו לעשות כדי להשיג ביטוח כלשהו. נתקלנו למשל בביטוח בריאות לסטודנטים. ביטוח כזה מכסה את הסטודנט, אך בן זוגו משלם מחיר מגוחך לכל הדעות. ואם זה לא מספיק, הביטוח שיש מהארץ מפסיק לכסות אתכם ברגע שאתם כבר לא תיירים. למעשה, להרבה מהאנשים שאנחנו מכירים כאן אין בכלל ביטוח.
רובנו, האנשים העובדים הפשוטים, מחפשים ביטוח בריאות במחיר סביר. ההצעות מתחילות ממינימום 500 דולר לזוג לחודש, והן לא כוללות ביטוח הריון (להיות בהריון וללדת כאן עולה יותר מ-20 אלף דולר), טיפולי שיניים, טיפול פסיכולוגי, מחלות מוקדמות או טיפול בילדים. בקיצור, ביטוח בסיסי ביותר.
בכל פעם שתלכו לרופא תיאלצו להיפרד ממחיר התחלתי של 25 דולר, ועל התרופות אין בכלל מה לדבר. מדובר במחירים מטורפים כמו 50 דולר לגלולות נגד הריון או 25 דולר למשככי כאבים. בדיקות דם יעלו בין 20-100 דולר (תלוי מה בודקים). ובעצם, להחזיק ביטוח בריאות זו השקעה למקרה קטסטרופלי בלבד. והנה רק דוגמא קטנה: לדודים שלנו בני ה-60 יש ביטוח בריאות ב-2,500 דולר
אלא שרצה הגורל, ויום אחד א' קם עם כאבי שיניים. מכיוון שהביטוח שלנו לא מכסה טיפולים מסוג כזה, הוא היה חייב ללכת לרופא פרטי. קיבלנו המלצה על רופא אי שם מחוץ לעיר. בעודו סובל מכאבים שאל א' מכונית מחברים ויצא לדרכו. כשהגיע לרופא, לקחה אותו השיננית היפה קלי (אין פלא שהרופא מצליח כל כך) לצילום ולאחר זמן קצר שלחה אותו הביתה עם חשבון של 150 דולר.
התור הבא היה לסתימה זמנית שעלתה 150 דולר נוספים. אחרי הסתימה הזמנית, שאמורה הייתה להיות פשוטה ביותר, החל א' להתפתל מכאבים. שלא תבינו לא נכון, גברים הם עם בכיין. אבל הפעם א' נראה סובל ביותר. הוא התקשר לרופא, שבכל פעם דחה אותו, ואמר לו לקחת משהו שהוא המקבילה לאקמולי.
שלושה לילות לא ישן א' ובילה אותם עם מי קרח בפה – טכניקה שאמנם שעוזרת באופן מיידי, אך בדיעבד מחריפה את הכאבים. ניסינו הכול – תרופות הרדמה ואפילו שיני שום שלמות שהודבקו לחניכיים. קראנו באינטרנט שזו תרופת הסבתא הטובה ביותר, והיא אכן עזרה, אלא שבבוקר החדר הריח כמו מטבח של משפחה איטלקית.
בסופו של דבר חזר א' לרופא. קלי השיננית קיבלה אותו בשמחה ועשתה צילום נוסף, דיווחה לו שהרופא לא נמצא, שיחררה לו קצת לחץ בין השיניים והודיעה לו שלמרות שהכאבים מרגישים כמו טיפול שורש, הם מרמזים למעשה על עקירת שן בינה. כלומר, ברגע אחד עלה הטיפול בכמה מאות דולרים.
גם הפעם יצא א' עם כאבים ועם עוד קבלה על סך 150 דולר. בחשבון פשוט, על כאבי תופת של שבועיים וחצי פלוס שלושה טיפולים פלוס נסיעות מחוץ לעיר הגענו לסכום מגוחך של 600 דולר. אפילו קלי לא הייתה שווה את זה.
בשלב מסוים הבנו שלא יצא לנו כלום מהרופא הזה, ומיד התחלנו לחפש רופא חדש. כאן באמריקה רמת ההתמחות של רופאי השיניים מוגזמת. בניגוד לרופא בארץ שעושה סתימה, עקירה והלבנה גם יחד, כאן יש רופא לעקירה ורופא לטיפולי שורש ורופא רגיל, רופא פלסטי, מומחה לכאבים ועוד כל מיני מומחים לדברים שלא שמענו עליהם מעולם.
בסופו של דבר מצאנו חבר משפחה שהוא רופא שיניים, שעוד בטלפון אמר לא' שאין מה לבדוק, והפנה אותו למומחית לטיפול שורש. אז א' הלך למומחית ידועה. זו הבטיחה לו הנחה מה-1,900 דולר שהיא לוקחת בדרך כלל לטיפול שורש (בלי הכתר).
לכמה רגעים שקלנו לשלוח אותו לישראל, שהרי מחיר של כרטיס טיסה פלוס הטיפול היה יוצא לנו יותר בזול. אבל הכאבים הכריעו והרופאה זכתה. היא לפחות נתנה למסכן משככי כאבים של פיל בספארי, וההקלה הייתה מהירה.
אחרי כמה ימים כאבי השיניים של א' סופסוף נרגעו, אך הוא עדיין לא ישן ממש טוב בלילה (בעיקר בגלל כל הצ'קים שפיזרנו ברחבי העיר). קלי מתקשרת פעם בשבוע לנסות לשכנע את א' לבוא לטיפול שיננית, אבל הפעם אנחנו חכמים יותר וכואבים פחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
