הדואר בא: איך להתמודד עם הדוורים האמריקאים
דוור אחד מקנדה היה כל כך עצלן עד שהעדיף לא למסור דברי דואר למי שגר בבתים עם מדרגות. שירות הדואר בארה"ב, לעומת זאת, יותר יעיל - אבל גם ממש מתסכל
בכלל, התעסקות עם הדואר זו אחת החוויות הכי מתסכלות שיש בניו יורק. מקרה מתסכל במיוחד, למשל, הוא כאשר החלטתם להזמין פריט יקר ערך באינטרנט, או לחילופין אימא שלכם שלחה לכם חבילה מהארץ. במקרה קצה כזה, כדאי מאד שיהיה לאותה האם הדואגת מספר כדי שתוכל לעקוב מקרוב אחר החבילה. כי הסיכוי שתהיו בבית בדיוק בשעה שהדוור מגיע עם החבילה הוא אפסי, ואם זה לא מספיק – הדוור פשוט ייקח את החבילה וימשיך בדרכו. למה? ככה. ולכו תדעו מתי תקבלו את החבילה בחזרה.
למען האמת, יש סיכוי יותר מסביר שלעולם לא תדעו שהחבילה שלכם הגיעה לסניף הדואר הקרוב למקום מגורכם. זאת עד שתקבלו את ההתראה האחרונה שנשלחת מהדואר, ומבשרת שאם לא תגיעו עד מחר בבוקר לקחת את דבר הדואר הוא יוחזר לשולח הנכבד. לכן עדיף לכם למנוע מראש את כל העניין, ולדעת מתי החבילה מגיעה לדואר – כדי ללכת לסניף ולהביא אותה בכוחות עצמכם.
לאחרונה שמעתי בחדשות סיפור על דוור שמנמן אחד מקנדה, שהיה כל כך עצלן עד שבמשך שנתיים לא מסר את המכתבים לכל מי שהיו לו מדרגות בבית – כי לא היה לו כח לעלות. אחרי שנתיים וחצי שאנשים התלוננו כי לא קיבלו את דברי הדואר שלהם, מצאו בביתו של אותו דוור עצלן מיליוני מכתבים לא פתוחים – וכלאו אותו. מצד שני, רוב הדואר שמגיע אלינו הוא בדרך כלל דואר זבל או חשבונות, כשהכול תמיד ממוען ספציפית אל הנמען או בגינונים אמריקאיים כמו "לדייר היקר".
באופן כללי, זה אף פעם לא סימן חיובי כשמגיעה ערימה של מעטפות לבנות בדואר, והשכנים תמיד מבואסים כשהם פותחים את התיבה. אני בכלל חושבת שאפשר לייצר את המעטפות של החשבונות יותר חיוביות. כך למשל, את מעטפת חשבון
משום מה, סניף הדואר שאליו מגיעות החבילות שלנו מרוחק ביותר מביתנו הקט. זה לא שאין לנו סניף רק בלוק אחד מהבית, אבל רצה הגורל וכדי להגיע לדואר שמקבל את החבילות שלנו, עליי לצעוד עשרה בלוקים – לא נורא בהלוך, אבל בהחלט נורא בחזור אם החבילה כבדה. ואם זה לא מספיק, אחרי ההליכה הארוכה תמיד יצפה לי תור ארוך ולא נעים בסניף – אף על פי שהאמריקאים לפחות מתורגלים לעמוד בתורי ענק מבלי התלונן.
בפעם הראשונה שאני ואישי הגענו לסניף הדואר כדי לשלוח חבילה דווקא, גילינו שמדובר בתהליך מורכב במיוחד. לא, זה לא היה איש דואר אחד ויחיד שטיפל בנו, אלא שני אנשי דואר שונים לפחות, שסביר כי עברו שתי הכשרות שונות לגמרי זה מזה. אף על פי כן, אני חייבת לציין שעניין המשלוח כאן מאד יעיל.
מכתב בתוך ניו יורק, למשל, יגיע ליעדו בתוך 24 שעות מאז שנשלח. לחבילות עצמן יש קופסאות מיוחדות שאם הצלחתם להכניס בהן את כל מה שרציתם, יש להן מחיר אחיד שלא תלוי במשקל. יש אפילו מכונה אוטומטית עם משקל לכל הדברים האלה, אבל תמיד יוצא שיש לכם איזה עניין שמחייב אתכם לעמוד בתור. וחוץ מזה הבולים ממש יפים. בכלל, כדאי תמיד לבוא בשניים לדואר, ולהקדיש לפחות שעה לפעילות הזו.
כשצריך לארוז חבילה, יש צורך לגייס את כל היכולות המקגייווריות שלכם: תוכלו לקבל נייר דבק, אבל אין מצב לסכין ומספריים, אולי כדי שהמשוגע שמתפרע בדואר לא יוכל לחתוך אף אחד. אז בסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם חותכים כמויות של נייר דבק בצורות מקוריות, ובעיקר בשיניים.
וזה עוד לא הכול: אם באתם לקבל את החבילה, מדובר בתור אחר לגמרי, שם יש להמתין בסבלנות עד שמגיעים אל עובד הדואר. אבל אז לא נגמרת הסבלנות – אחרי שעובד הדואר מאשר שהחבילה שייכת לכם, עליכם להמתין עד שהאיש מהעבר השני של הזכוכית ישים את החבילה בתא מאובטח מיוחד ויסגור אותו, יצעד אחורה ורק אז תורשו לפתוח את החלון מהצד שלכם. אני מצידי, הייתי פשוט מוכנה לעבור להתגורר בבניין עם שומר, שיאסוף עבורי את כל החבילות ויפטור אותי מההליך הביורוקרטי הזה, שנקרא שירות הדואר האמריקאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
