געגועים לנס קפה: תרבות הקפה בניו יורק
קומקום חשמלי הוא מותרות, קפה מעגלה - זול אבל טעים וכדי לבקש הפוך בסטרבאקס צריך להתכונן שבועיים מראש. נופר חיימוביץ' עדיין מנסה להסתגל לאספרסו האמריקאי
נתחיל בכך שקומקום חשמלי הוא מותרות כאן, מעין מפלצת חשמלית שרק הישראלים משתמשים בה. כל השאר מרתיחים מים בקומקום על הגז, כאילו שאנחנו חיים בחווה כפרית בשנת 1792 ואין חשמל.
אני לעולם לא אבין איך לשים קומקום על הגז בכל פעם זה יותר נוח או יותר טוב מללחוץ על כפתור, במיוחד אם אין כאן אבנית במים. קומקום חשמלי זה כל כך נדיר, שכשבאנו לאמריקה, הדודה הראתה לנו בגאווה את הקומקום החשמלי החדש שלה והסבירה לנו איך הוא עובד.
הכמויות של סוגי הקפה בניו יורק אינן נתפסות. קפה בוץ הוא כמובן מחוץ לתחום, כמוהו כל מיני נס הקפה תוצרת הארץ (כן יש בסופר הישראלי, שמענו). חברה שלי, שרגילה לנס תוצרת הארץ, מוכנה לשלם 14.95 דולרים על קופסא של קפה פלטינום תוצרת עלית. ב-14 דולר אני קונה מכונת קפה או 20 פעמים קפה ברחוב.
הקפה ברחוב הוא אחד הדברים המתמיהים. כשהגעתי לעיר לא יכולתי לשאת במחשבתי לשתות קפה מעגלה ברחוב. שתיתי רק סטרבאקס. עד שיום אחד נשברתי ובדרך לעבודה רכשתי קפה בעגלה שליד הרכבת. מיד התמכרתי. מה שכבש אותי קודם כל היה המחיר המצחיק – 75 סנט (לעומת דולר ומשהו בסטארבאקס). בנוסף, הקפה מהעגלה יותר טעים, והמוכר שם את החלב והסוכר לבקשתך, ממש כאילו היה מזכירתי פרטית.
אבל אם השעה היא אחרי 11:00 בבוקר, לא כדאי לרכוש יותר קפה מהעגלה כי הוא כנראה
אם בכל זאת החלטתם לפנק את עצמכם במשקה אספרסו כלשהו, כאן מגיעה גדולתו של הסטרבאקס. הישראלים המבקרים פה יטענו שהאספרסו שם מר מדי, ויפליגו בנפלאות סניף הארומה המקומי. אבל אלה מבינינו שהתרגלו כבר מזמן, לא יכולים לחזור לארומה, שטעמו החלש הוא כמו מים לשותה האספרסו והקפה החזק.
הסטרבאקס הוא המונופול הכי חזק בעיר. לכולם יש כוסות קפה ביד. אם נכנסתם לסטרבאקס המקומי (כל 250 מטרים), תוכלו לבחור ממגוון משקאות העונה המוצעים לכם. בחורף יש שוקו חם עם מלח וקרמל או חלב בטעם סיידר תפוחים; בחגים- לאטה עם אגנוג או פאמפקין ספייס לאטה; ובקיץ קפוצ'ינו למיניהם עם תות, קרמל, שוקולד צ'יפ וכמובן קצפת.
וכמו שיש מגוון רחב של משקאות הקפה, כך גם רחב מגוון הדרכים להזמין אותו. אפשר להזמין את ההפוך כפול, עם חלב סויה דל שומן, בלי הורמונים ועם קרמל, נטול, גרנדה או ונטי, דאבל, טריפל, לואו פאט, 2 פרסנט, סוי ג'וי, ומוי כיף. כל זאת במהירות דיבור מטורפת.
לפי המחיר שסטרבאקס לוקחים על המוקה לאטה (4 דולר פלוס מינוס, תלוי מאיזה חלק של ארה"ב אתם מגיעים) הייתם יכולים לחשוב לרגע שיש בריסטה אחד על כל מזמין. אבל כמעט תמיד התענוג מתחיל ונגמר בתור של 30 איש, ואף פעם אין קינמון בעמדה. אבל, אם יש ברשותכם כוס רב פעמית, ימלאו לכם קפה בחינם. אם יש לכם כרטיס חבר מועדון, תקבלו הנחה על הקפה, והאינטרנט בסניף יהיה בחינם.
אם נשבר לכם לקנות קפה ברחוב, הגיע הזמן למכונת קפה בבית. אנחנו תמיד חלמנו על מכונת אספרסו של מקצוענים, אז חקרנו והתלבטנו ובחנו את כל האפשרויות שעמדו בפנינו. בכלל, להיות בעלים גאים של מכונת קפה זה לא דבר שהולך ברגל. יש לי חבר שיש לו באיי פון תמונה של מכונת הקפה הנדירה שלו ליד התמונה של הילד.
בסופו של דבר, החלטנו ללכת על מכונת קפה רגילה של קפה אמריקאי עם חבילות של קפה דאנקן בבית. אלא שהמכונות הללו הן כמעט חד פעמיות. המחיר כל כך זול, שכשנשבר לנו הקראף, היה יותר משתלם לקנות מכונה חדשה מלהזמין עוד קראף.
עם כל הכבוד לאמריקאים שאוהבים הכול בגדול, קצת קשה להבין איך הגודל של כוסות הקפה שלהם לכוס אחת במכונה הוא כמו שלוק קטן בארץ, או יותר נכון כמו כוס קפה טורקי.
בסופו של דבר, את כוסות הבירה הפכתי לכוסות קפה, ואת המכונה אני ממלאת בארבע כוסות סטייל אמריקה לשני צעירים סטייל ישראל, שאוהבים קפה ומנסים להתעורר בבוקר ניו יורקי טיפוסי.
נא להמתין לטעינת התגובות
