כתות בכותרות: חדשות הדת ועולם הרוח

תשמרו על הפה: האו"ם אוסר להעליב דתות, ביבי לא שמע על זה ומכנה את מנהיגות איראן "כת" וכת ניר בן-ארצי קורסת. תומר פרסיקו עם הניוז-אייג' של השבוע

תומר פרסיקו | 6/4/2009 10:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד בפגישתו עם נציגי נטורי קרתא בניו-יורק
נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד בפגישתו עם נציגי נטורי קרתא בניו-יורק צילום: רויטרס

בשבוע שעבר העבירה מועצת זכויות האדם של האו"ם החלטה הקוראת למדינות החברות בה להימנע מהשמצה או הכפשה (defamation) של דתות. ההחלטה הוצעה על ידי פקיסטן, בשם המדינות המוסלמיות, ועברה ברוב גדול. על פי נוסח ההחלטה, "הכפשת דתות היא התקפה חריפה על כבוד האדם המביאה להגבלת החופש של המאמינים ולעידוד האלימות הדתית [...] האיסלאם מזוהה באופן תדיר ושגוי עם הפרת זכויות אדם וטרור".

טוב, אז נעזוב את זה שלומר שהאיסלאם מזוהה באופן שגוי עם הפרה של זכויות אדם זה קצת תמים (מה עם אפגניסטן, פאקיסטן, איראן, דרפור, סודן?), ונתייחס לנימוקי ההחלטה עצמה: האם הכפשת דתות היא אכן התקפה על כבוד האדם? אלה אותן דתות שעבורן מי שלא מאמין יורש גיהינום נצחי, לא? והאם היא מגבילה את החופש של המאמינים? איך בדיוק? והאם אלה לא בדיוק אותם מאמינים שמתעקשים להגביל בעצמם את החופש (הגסטרונומי, האופנתי, המיני, המחשבתי) שלהם? ואם היא מעודדת אלימות דתית, אולי כדאי לבדוק מה הבעיה בדתות הגורמת להן להפיק מעצמן אלימות, במקום להאשים את קרבנות האלימות?

אז מובן שמה שקרה במועצת זכויות האדם של האו"ם, ולא בפעם הראשונה, הוא שכאשר החברות המוסלמיות במועצה משתפות פעולה הן למעשה שולטות לחלוטין באג'נדה שלה. קנדה, הודו וגרמניה (בשם האיחוד האירופי) למשל, מחו על ההחלטה, ודרשו שמועצת זכויות האדם תדאג דווקא לזכויות אדם ולא לזכויותיהן של דתות, וזאת תוך קיפוח חמור של הזכות לחופש הדיבור.

אבל אם ניזכר שרק לפני שבועות ספורים הארץ רעשה בגלל שליאור שליין "העליב" במערכון את הכס הקדוש בוותיקן, נבין שההחלטה הזאת משקפת, למעשה, את מצבן האומלל של כלל הדתות המונותאיסטיות בימינו, כאשר כוח ממשי למעשה אין להן, והדרך היחידה שלהן להשפיע היא להיעלב. פאסיב-אגרסיב קוראים לזה, וזה מה שנותר אחרי שהמדע שמט את הקרקע מתחת למרבית אמונותיהן, והדמוקרטיה גזלה מהן את כוחן הפוליטי.

אסור למתוח עליי ביקורת! – זה למעשה מה שהדתות אומרות, מתוך תחושה (מוצדקת) שהביקורת היא פעמים רבות מדויקת וקטלנית. זהו, אם כן, מעתה הדפוס קבוע: אלו שגוזלים בשיטתיות את זכויותיהם של אחרים (של נשים, הומואים, של כל מי שלא מאמין כמוהם) נפגעים נורא כשמישהו נועץ סיכה בהשקפת העולם שלהם. עצוב מאוד שההחלטה הזו עברה באו"ם. אני רק מקווה שלא העלבתי מישהו.

מאמינים פעורי עיניים

בנימין נתניהו בפתיחת ישיבת הממשלה
בנימין נתניהו בפתיחת ישיבת הממשלה צילום : פלאש 90
בראיון ל- Atlantic  שפורסם עם השבעתו לראשות הממשלה אומר נתניהו על אפשרות התחמשותה של איראן בנשק אטומי: "אתה לא רוצה שכת משיחית אפוקליפטית תשלוט בפצצות אטומיות. כאשר המאמין פעור-העיניים מגיע למושכות השלטון ו[לשליטה] בכלי נשק של מוות המוני, אז כל העולם צריך להתחיל לדאוג, וכך בדיוק קורה עם איראן".

למרות שעל פי החלטת האו"ם נתניהו אולי מכפיש את הדת, יש כמובן משהו בדבריו: מאמינים פעורי עיניים אכן מסוכנים לעצמם ולסביבתם. לא שאצלנו חסרים כאלה, כמובן. ומובן שכינוי השלטון האיראני "כת" הוא לא רציני. אבל משיחיים הם כן. כידוע, מבין המוסלמים החשיבה המשיחית התפתחה בצורה נרחבת רק אצל השיעים. הרעיון שמשיח יבוא ויגאל את העולם לא נמצא בקוראן, אבל במסורת שבעל-פה אצל השיעים התגבשה ציפייה לשובו של ה"מהדי" (המשיח), הלא הוא "האימאם הנעלם", נצר למשפחתו של מוחמד.

על פי אתר אומדיה היה זה רק בתחילת החודש הקודם, בעת ועידה בנושא פלסטין, שנשיא איראן אחמדינג'אד נשא דברים בהם הביע תקווה שהולך וקרב רגע בואו של המהדי .על פי מיקי סגל, כותב המאמר, אמר אחמדינג'אד: "האנושות צועדת לקראת ספיריטואליזם. מונותאיזם, חיפוש הצדק ושלום אמיתי [...] ההבטחה השמימית תתגשם עם בואו של האדם לו מצפות כל אומות העולם, בנו של נביא האסלאם אמאם מהדי כשלצידו ישו כעוזרו המסייע לו [...] או אז יכון עולם
מלא ביופי ושלמות [...] בואו נתן ביחד יד להתרחשות אירוע זה על ידי תמיכה בחפים מפשע [הפלסטינים] ועמידה איתנה נגד העריץ".

איזה עירוב מופלא של פונדמנטליזם חשוך ואופטימיות ניו-אייג'ית: מצד אחד חזון של שלום ורוחנית לכל, מצד שני אולי לא ממש לכל, שכן יש מי שמפריע לחזון הזה להתגשם. כאמור, אמונה פעורת עיניים היא לא דבר בריא, ומשיחיות היא בכלל דבר מסוכן, אבל את זה לא רק אחמדינג'אד צריך ללמוד.

כת בקריסה

הרב ניר בן ארצי וקהילתו
הרב ניר בן ארצי וקהילתו צילום: יהודה לחיאני
הוכחה חיה לסכנתה של משיחיות מספקת לנו בימים אלה קהילת תלמים בראשות ניר בן-ארצי. על בן-ארצי כתבתי כאן לפני כחצי שנה: מנהיג של כת קטנה אך עשירה שממוקמת במושב תלמים שבדרום. כתבתי שמכיוון שמדובר בקהילה של יהודים שומרי-מצוות, מה שמיוחד בבן-ארצי כמנהיג הוא שהוא בעצם עם-הארץ.

כלומר, בעצם זה שהוא רב של קהילת יהודים אורתודוקסים קיימת חריגה חריפה מהמסורת של האורתודוקסיה, שמציבה בראש ההיררכיה תלמידי-חכמים ורבנים מלומדים היטב. מה שמעניק לבן-ארצי מנהיגות איננה אם כן בקיאותו בתורה, אלא כוחותיו המאגיים (הוא אמור להיות בעל יכולת "לקרוא" אנשים וברכותיו אמורות לתת מזור לענייני דיומא). על כך כתב הרב שלמה אבינר: "אכן הצרה הגדולה שמתפעלים מאדם המגלה נסתרות במקום להתפעל מתלמיד חכם אמיתי [...] אין לך רמיסת כבוד התורה גדול מזה".

הצרה הגדולה הזאת, כדברי הרב אבינר, היא משהו שהופך נפוץ יותר ויותר בציבור האורתודוקסי, שיותר ויותר מקבל אל תוכו השקפות ניו-אייג'יות כמו אנטי-אינטלקטואליזם והסתמכות עיוורת על ניסים ונבואות. אין זה מקרה שפטרונו העיקרי של בן-ארצי הוא הרב מרדכי אליהו, שבזמן מבצע "עופרת יצוקה" סיפר (על פי דברי בנו) ששלח את רוחה של רחל אימנו לעזור לחיילים. הויתור על ההיגיון הבריא, כך נראה, נכנס אל ציבור הכיפות הסרוגות בשער הרחב שפתחה לו אחרי מלחמת ששת הימים המשיחיות האי-רציונלית מבית "גוש אמונים".

אבל בימים אלה כת בן-ארצי (שהתאפיינה בחלום משיחי משל עצמה, בכיכובו של בן-ארצי כמובן) בקריסה. אבישי בן-חיים היה הראשון שדיווח שבן-ארצי קם כנגד ראשי העמותה שהוקמה סביבו (שמואל שוקרון ושמעון קטורזה), בטענה שחטפו וכלאו אותו בשלוש השנים האחרונות. הם טוענים מנגד שהוא היה בהתבודדות כדי לנקות את עצמו מבעיות מיניות. כפי הנראה שני הצדדים לא תמימים לגמרי בסיפור הזה.

כעת מחולקת הקהילה לשניים: שוקרון וקטורזה הם בעלי זכות החתימה בעמותה ועל כן שולטים בכסף (על פי הדיווחים כשבעה מיליון שקלים). בן-ארצי מנגד הוא בעל הכוחות המאגיים ומרבית החסידים. אבל השבר בהנהגת הכת הוא לא רק חברתי כמובן, אלא אמוני, וכמה חברים בקהילה זכו בעקבותיו להתפקח ולעזוב את המקום.

בכתבת תחקיר  מביאה גלי גינת את דבריהם של כמה וכמה חברי כת לשעבר, והדברים מעניינים וחשובים. כך למשל, עולה מהכתבה שאחד האמצעים לשליטה בחברי הקהילה היה הכנסתם למתח משיחי בלתי פוסק. כפי שאחת החברות לשעבר מספרת: "את צריכה להבין, אנחנו מחכות לגאולה, אנחנו יודעות שכל העולם ייחרב ורק אנחנו ננצל והפחד הכי גדול שלנו הוא ליפול ליצר הרע או לעבור לצד של הסיטרא [אחרא] כי זה אומר שלא ניגאל כשיגיע המשיח".

השימוש בגאולה הקרבה כאמצעי דיכוי יעיל מאין כמוהו, כי הוא משלב הן את המקל והן את הגזר: תהיו טובים (כלומר תעשו מה שאומרים לכם), תיגאלו; תהיו רעים, המשיח יפסח עליכם. אבל המשיחיות ככלי מצוין לגיוס בני אדם אינה מוגבלת לכתות כמובן – אפילו בן-גוריון ידע שהוא זקוק לכוח הבלתי נלאה הזה כדי לבנות את המדינה: המשיחיות היא "אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי", אמר. כמו הכוח הגרעיני, המשיחיות היא אנרגיה עצומה שאפשר לגייס, אבל שיכולה בקלות רבה להתהפך על אדוניה ולהיות קטלנית מאוד.

ואפרופו כתות

לפני שבוע יצא  שי טובלי להתקפה רבתי כנגדי, בתגובה לכך שכתבתי שהוא כיום לא יותר ממנהיג של כת (ותיארתי את נפילתו בפירוט). לא אתייחס להשמצותיו של טובלי. ברצוני רק לומר שוב ובקול רם וברור: טובלי הוא היום לא יותר ממנהיג של כת. העניין בדוק. שומר נפשו ונשמתו ירחק.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

תומר פרסיקו

צילום:

חוקר דת, אצלו ואצל אחרים

לכל הטורים של תומר פרסיקו

עוד ב''תומר פרסיקו''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים