גלאם KOSHER: מה קרה בשוק האופנה לדתיות בלבד
אחרי שוק הפלסטיק וקרנבל האקססוריז, זה היה רק עניין של זמן עד שגם יומה של האישה הדתית יגיע. עינת ברזילי , בוגרת המגזר, חרכה את יריד "הוד והדר לבושה" בגני התערוכה, מצאה גן עדן אופנתי בחסות ההלכה וגילתה מה הדתיות מחפשות באמת: חתן. הכניסה לגברים, אגב, אסורה
ביריד "הוד והדר לבושה," שהתקיים בגני התערוכה בתל אביב, הצטופפו בשבוע שעבר עשרות מעצבים שהסכימו להעביר את הקולקציה שלהם גיור מזורז, כולל הנחות ענק, לסוף שבוע של אופנה כשרה כהלכה. את הרעיון הגתה והפיקה נורית כהן מנחלים, אמא לארבעה בהיריון חמישי, יחד עם בני פליישמן שאחראי ל"יריד הגורמה הכשר."
אני וחברותיי מאוד התקשינו למצוא פריטים מתאימים בחנויות, אז החלטתי להרים את הכפפה ופניתי למעצבים דתיים וחילוניים והצעתי להם להצטרף. התנאי היה שהם יציעו הנחה משמעותית על הקולקציה שיביאו ליריד. מי שלא הסכים - נשאר בחוץ."
במהרה התברר שבנות המגזר רק חיכו שתבוא מישהי כמו נורית ותסדר להן גן עדן אופנתי בחסות ההלכה. דקה אחרי שאני חוצה את הסף, אני מרגישה כאילו נשאבתי במנהרת זמן לימי ההפגנות העליזים באולפנה.
ברקע מתנגנים מיטב הלהיטים החסידיים, ומאות נשים ונערות בכל שלבי האבולוציה המגזרית מציפות את המקום. חצאיות ג'ינס, מטפחות ועגלות ממלאות את המעברים בין הדוכנים, ובכל
בין המעצבים שהסכימו להעניק הנחה מפנקת על הקולקציות החדשות נמצאות החשודות הרגילות סיגל דקל, נעמה בצלאל, יעל אורגד ורעומה, שחביבות ביותר על הדוסיות כבר שנים ארוכות, אבל מצאתי גם מעצבות צעירות כמו רונית טאקו, קרן מזרחי וטלי רוקני, שנשענות על השוק הדתי - והן מעולם לא התכוונו להיות כאלה.
איך את מסבירה את האהבה של הדתיות לעיצובים שלך?
"אני פשוט מכירה את כל המגבלות שלהן ומתחשבת בהן. הקו שלי מאוד נשי, הרבה חצאיות ושמלות, ואני גם נותנת משקל לצניעות. חברה שלי שאלה אותי למה אני לא עושה חצאיות קצרות, אבל אני מעדיפה להוסיף עוד עשרה ס"מ מתחת לברך כדי לא לפגוע בלקוחות הדתיות שלי."
ומה דתיות אוהבות ללבוש?
"מחשופים, כתפיות, הכול. פשוט לומדים להסתיר. מתחת למחשוף שמים גופייה, ועל הגופייה - שרוולון. עכשיו, למשל, אופנתי ה'גיק שיק,' עם חצאיות בגזרה גבוהה וחולצות מכופתרות, ושמתי
לב שהדתיות לא קונות את זה כי הן לא רוצות להיראות דוסיות."
דתיות משקיעות הרבה בלבוש?
"משקיעות המון. יש לי לקוחות שמסוגלות להוציא בקנייה אחת 3,000 שקל. לקראת חג או אירוע הן מגיעות בהרכב משפחתי של אמא ובנות, חמות וכלות, ורוכשות בגדים לכולן בבת אחת."
קרן מזרחי, לעומתה, למדה את המגזר בשקדנות, והיום היא מומחית בדיני צניעות. "החנות הראשונה שלי הייתה בקריית אונו," משחזרת מזרחי, "ושמתי לב שמגיעות המון דתיות מגבעת שמואל שרוצות להתלבש יפה. הרמתי כמה טלפונים וביררתי איתן עד איפה בדיוק השרוול צריך להגיע (המרפק) ואיזו עצם בצוואר צריך לכסות (עצם הבריח) ומי מקפידות ועל מה אפשר לדלג. ממש למדתי את הנושא לעומק, והיום אפשר להגיד שאני מעצבת במיוחד בשבילן."
גם רונית טאקו, חילונית שנשואה לדתי לשעבר, זוכה לפופולריות גבוהה במגזר. הבנות מציפות את הדוכן שלה והיא מתקשרת בתחינה למוכרות נוספות שיבואו לאייש אותו. אל היריד היא הביאה את קולקציית הקיץ שלה, שכוללת הרבה חצאיות ברך וחולצות בגזרות נשפכות. לדעתה, הבנות הדתיות חדשניות בבחירות האופנתיות שלהן. "בשנים האחרונות אני ממש מזהה מגמה של תעוזה אצל הדתיות.
הן מבקשות גזרות צמודות יותר, לייקרה במקום סריגים, רוצות להדגיש יותר את הגוף. ממש אין לי שום בעיה למכור להן, הן קונות את כל מה שאני מעצבת - קשירות, ליפופים, הדפסים. הן ממש לא אוהבות להיראות דתיות, ואני מטבעי מעצבת לא מאוד פרובוקטיבית - אין אצלי סטרפלסים וכתפיות, ככה שהחיבור הוא טבעי. אני יכולה לעשות עיצובים נועזים וחשופים, אבל הקהל שלי הוא מיינסטרים וחשוב לי לטפח אותו."
איך את מאפיינת אותן כלקוחות?
"הן מאוד ענייניות. לא מתלבטות הרבה, לא חורשות את הרחובות. באות, בדרך כלל עם אמא, כל פעם עם בת אחרת, מודדות וקונות."
מלתחה כפולה או לא, המיתון משפיע גם על כוח הקנייה המגזרי. למרות שרוב המעצבים מציעים הצעות אטרקטיביות, מסוג חצאית ב־180 שקל ושתיים ב־,300 איילת זוהר מנוקדים וחברותיה לא מספיק מרוצות. "חשבנו שהמחירים יהיו יותר זולים," הן מלינות תוך כדי שוטטות בין הדוכנים. "כשאנחנו יוצאות לעשות שופינג אנחנו מחפשות בעיקר שלא יהיה יקר. דתיים אוהבים לקנות בגדים בזול."
מצטיידות לחגים?
"איזה חגים? פסח עוד רחוק. יש לנו מלא חתונות."
ומה, לכל חתונה קונים בגד אחר?
"ברור. אנחנו מכירות את האנשים - אי אפשר ללבוש אותו דבר פעמיים. אצלנו מתחתנים הרבה, את יודעת."
גם יעל מפתח-תקווה באה בגלל החתונות. היא עצמה עוד לא נשואה, ומחפשת חצאיות "פרוצות," כאלה שלא יסגירו שהיא דתייה ממרחק קילומטר. מצד שני, היא לא לובשת מכנסיים, כי היא לא רוצה שבחורים דתיים יחשבו שהיא חילונית ולא יתחילו איתה. בכל זאת, "אני בת 28 ורווקה, את יודעת מה זה במגזר הדתי."
ככל שאני משוטטת בין הקולבים, אני לא יכולה שלא לתהות האם התחתנות היא הטרדה המרכזית במגזרי האהוב? מה עם אפקט החממה, המשבר הכלכלי העולמי, ההתחמשות האיראנית? אני לא מספיקה להרהר הרבה, כשאני שומעת מאחוריי את הדיאלוג הבא, נשבעת בכיסוי הראש של סבתי שהוא מועבר אליכם מילה במילה: "מזל טוב! מזל טוב! עם מי,"? והחברה משיבה: "עם אביעד לוי מאלון מורה."
אפרופו אביעד לוי - בנים, אם הסתקרנתם, לא מורשים להיכנס למתחם. לא מדובר בהלכה, זו פשוט החלטה שקיבלה כהן היזמת אחרי התייעצויות ארוכות. "אני לא אוהבת ללכת לקנות בגדים עם בעלי, יש בזה משהו לא צנוע," היא מסבירה. "הרי כשגבר מגיע למקום כזה הומה נשים, הוא לא יסתכל רק על אשתו. יש כאן נשים שמודדות כיסוי ראש ולא יכולות לעשות את זה ליד גברים.
כשאין גברים אני פשוט באה עם גופייה מתחת הטופ ומחליפה חולצות בלי לחכות בתור לתא הלבשה. היו טלפונים מנשים שאמרו לי שהן לא קונות בלי להראות לבעל, אז סידרנו בחוץ מתחם קפה לבעלים - הם יכולים לשבת שם ולשתות קפה, ואפשר לצאת אליהם להראות להם את הבחירה. מעבר לזה, כאן מדובר בהפנינג נשי."
רגע לפני שאחוות הנשים תעלה לי לראש, אני מציצה למתחם הגברים המבודד ומגלה שהם עדיין אוחזים בתפקיד הנהגים ונושאי השקיות. מתברר שהיריד עורר באז מטורף במגזר, וקונות פוטנציאליות הגיעו אפילו מקריית אתא - יעל מייזלס, למשל, שמזהה אותי כאחות של לימור שלמדה איתה באולפנה.
באת במיוחד מהקריות?
"מה זאת אומרת, דיברו על זה בחדר מורים בבית הספר שאני מלמדת בו. תראי באיזה
מצב באתי" (מצביעה על הבטן התופחת.(
ומה קנית בינתיים?
"ארבעה כובעים של איילת לוין. היה שווה את הנסיעה."
אבל יש גם מי שיצאו קצת פחות מרוצות. המעצבת חיה סמולרצ'יק, למשל, אשתו של השחקן עמי סמולרצ'יק ומבעלות המותג "מקווה," ספקנית. "אני רואה כאן יחס אחר לבגד. יש פחות הערכה אמנותית. זה לא היה ככה בשוק המעצבים לחילוניות. עד עכשיו כמעט לא קנו אצלנו."
שתי בנות צעירות ניגשות לסמולרצ'יק, שתעזור להן לקשור את חגורת השמלה. מתחת לשמלה מציצים מכנסי בד. "את מתכוונת ללבוש את זה ככה,"!? היא מתכווצת למראה השדרוג נוסח יהודה ושומרון שהעיצוב שלה זוכה לו, ומיד נכנעת - "אוקיי, יש לזה כזה מראה יפני ככה."
אולי העיצובים שלך אוונגרדיים מדי עבור הקהל הזה, תל אביביים מדי?
"אני לא יודעת, יכול להיות. אבל השאלות שאני נשאלת קשורות למחיר, לפני שמודדים, לפני שבוחנים את הבגד."
למרות האכזבה של בנות "מקווה," היריד מסתמן כהצלחה מסחררת. אחרי ארבע שעות בהאנגר, כבר אי אפשר לזוז מרוב צפיפות. הנשים כאן באו לעבוד. בין פינוי הבוידעם לאוורור ספרי הקודש מפירורים סוררים, יש להן חלון הזדמנויות קצר ומרוכז למבצע מלביש משפחתי, והן לא מתכוונות לבזבז אותו על קטנות כמו עקבים שדורכים להן על הרגליים.
מצד שני, בתאי הלבשה דחוסים שומעים דברים שלא שומעים ברמקולים. בחורה שמודדת שמלה לידי אומרת לחברה שלה: "אוף החסידי הזה, לא יכלו לשים גלגל"צ ברקע? גם ככה אנחנו דוסיות, אז בכל דבר"!?
נא להמתין לטעינת התגובות
