בבית, בעבודה: שלוש נשים, שלושה מקצועות, שישה אאוטפיטים
שלוש נשים נתנו לנו להציץ לביתן ולמקום העבודה שלהן ולראות מה הן לובשות במהלך היום, למה הן מחליפות בערב ועל איזה בגד הן באמת חולמות
בבית: בת 33, נשואה לדוד לבנטל ואמא לעמנואל, בן שנה ושלושה חודשים, גרה באחד העם בתל אביב. בעבודה: בעלת סטודיו לעיצוב ולמיתוג, "נורית קוניאק" בגן החשמל בתל אביב.
לובשת בבית: שמלת וינטג' שקנתה בשינקין. "כשאני נכנסת הביתה אני מיד מחליפה בגדים. אני זקוקה להפרדה ברורה בין הבית לעבודה בעיקר מאז שיש לי ילד. כשאת אמא זו דואליות שמתקיימת כל הזמן, ואת עוברת כל הזמן בין שני סוגי חיים שונים לחלוטין. בבית אני מרגישה שאני יכולה להיות ילדה. אני אוהבת ללבוש דברים שאולי לא משקפים את הגיל שלי, ואני מרגישה נינוחה ללבוש שמלות או דברים יותר מתיילדים למראה. גם בסופי השבוע אני מרשה לעצמי להתלבש ככה".
מה הפריט האחרון שקנית?
"נעליים של סיטה מורט בנסיעה לספרד".
מה הפריט האחרון שהעברת ולמי?
"נתתי משקפי שמש של אלן מיקלי לאחיינית של בעלי".
לובשת בעבודה: חולצת משי עם רכיסת תיקתקים של רוס אובטה, מכנסיים של H&M, סנדלי עקב של COS ומשקפי ראייה של קאטלר אנד גרוס. "בשנים האחרונות התחלתי להרגיש שנאות יותר להגיע לעבודה בלבוש לא זרוק. קשה לי לנעול כפכפים לעבודה, למשל, ואני כמעט תמיד לובשת ז'קט מחויט ומכנסיים. בגלל שהמקצוע שלי הוא חזותי, אני מרגישה צורך ליצור רושם מסוים בפני הלקוחות
"אני אוהבת ללכת על עקבים. אני אוהבת את ההליכה עליהם בבוקר בדרך לעבודה. מבחינה פסיכולוגית אני מרגישה את הצעדים שלי ויודעת שאני נכנסת לעניינים ומתנתקת מהבית".
אם היית יכולה ללכת לעבודה לבושה איך שהכי נוח לך, מה היית לובשת?
"משהו קליל וחסר גזרה ונעליים שטוחות".
מה היית רוצה ללבוש לעבודה ולא העזת אף פעם?
"אני תמיד רואה את הבנות ממשרדי עורכי הדין שצועדות באחד העם לבושות בחליפות חצאית מחויטות ונעלי עקב גבוהות, וחושבת שהייתי רוצה פעם להתלבש כמוהן".
בבית: בת 38, חיה בזוגיות, אמא לילדה בת שנה ושלושה חודשים, גרה בתל אביב. בעבודה: הבעלים והשף של מסעדת "קוצ'ינה תמר" ברחוב הצפירה בתל אביב.
לובשת בבית: חולצת גלבייה לבנה שקנתה לפני המון שנים בבולוניה, איטליה. "זה יכול להיות גלביות, חולצה גדולה, מכנסי שורטס וגופייה, אפילו קומבינזון יד שנייה. מאוד חשובה לי ההפרדה. דבר ראשון כשאני מגיעה הביתה, אני מורידה את הבגדים ולובשת משהו אחר. חשוב לי שהבית יהיה נינוח, גם לשמור על הבגדים וגם כדי להרגיש בנוח".
מה הפריט האחרון שקנית?
"בביקור האחרון שלי באיטליה קניתי נעלי עקב שחורות של ברונו מאלי".
מה הפריט האחרון שהעברת ולמי?
"היו לי שמלות שלבשתי לפני ההיריון, אבל אחריו הגוף שלי השתנה, ודברים מסוימים פחות מחמיאים לי. אז נתתי אותם לחברה טובה שלי שהפכה לגיסתי".
לובשת בעבודה: היום של תמר מחולק לשלושה חלקים שונים. בבוקר, כשהמסעדה סגורה, היא מגיעה לטפל בענייני מנהלות ואדמיניסטרציה, אז תעדיף ללבוש דברים פשוטים ונוחים - ג'ינס וטי שירט.
במהלך היום, במטבח, היא לובשת מדי שף, סינר מכנסיים וכפכפי בירקנשטוק. "זאת לא בחירה אופנתית. אלה כפכפים מכוערים, אבל נוחים ומונעי החלקה".
בערב הלבוש של תמר משתנה לחלוטין, והיא מתהדרת בשמלות או חצאיות ונעלי עקב. "אני מגיעה על תקן בעלת המסעדה, מסתובבת בין האנשים ואומרת שלום ללקוחות. בערב זה לבוש ייצוגי. חשוב לי להיראות מוקפדת. הלוק של המסעדה קצת איטלקי, וחשוב לי שדרך הלבוש שלי יעבור גם האופי של המסעדה. לא אלבש לעולם ג'ינס ונעליים שחורות בערב - אלא לוק אירופי יותר.
"אני אוהבת ללבוש דברים נצחיים וקלאסיים עם נגיעות של אופנה. אני לא אוהבת טרנדים, אבל לא מנותקת. גם המסעדה היא קצת כזאת. יש לה האופי שלה כבר הרבה שנים. גם אם בהתחלה הייתה טרנדית, היא לא השתנתה".
מה היית רוצה ללבוש לעבודה ולא העזת אף פעם?
"את הבגדים שאני לובשת בבוקר - ג'ינס וטי שירט קז'ואליים, או מצד שני שמלת ערב מטורפת עם מחשוף עמוק ועקבים היסטריים. כמו לשטיח האדום".
אמנית, בת 35. גרה בתל אביב. היצירה שלה, Living Room, מוצגת כעת במוזיאון היהודי בניו יורק. הפרויקט מיועד לצפייה במשקפי תלת ממד, ומוצג במקביל גם בברלין. בהמשך יוצג במוזיאון ישראל. במקביל היא עובדת על תערוכות יחיד שיוצגו ברומא, בוינה, בפריז ובישראל
לובשת בבית: מכנסי דייגים שחורים, גופייה ירוקה של "מנגו" ונעלי עץ הולנדיות שקנתה עבור סרט שיצרה. "כשאני לא עובדת, אני לובשת בגדים נוחים, אבל מזכירה לעצמי תמיד את העבודה. "נעלי העץ ההולנדיות, למשל, זה משהו שהוא לא בהכרח נוח, אבל אני אוהבת ללבוש אותן כי זה מרגיש יותר רהיט מפריט לבוש. הרבה פעמים אני לובשת ביומיום את הבגדים של התלבושות שאני קונה ומארגנת לשחקנים בסרטים שלי. בסרט האחרון, שמתרחש בשנות ה־30, מצאתי לאחת השחקניות בשוק בדיזנגוף חולצת וינטג' קצת ויקטוריאנית, עם שרוולים נפוחים וצווארון תחרה גבוה. מאז גם אני לובשת אותה".
מה הפריט האחרון שקנית?
"השרשרת מ'גוגנהיים' שמופיעה בצילום של 'בטוקדה, פריז'. תכשיטים בעבודת יד ידידותיים לסביבה. קניתי שניים כשלא הצלחתי להחליט איזה אני אוהבת יותר".
מה הפריט האחרון שהעברת ולמי?
"הייתה אצלי אוצרת בביקור ונתתי לה סריג לבן במתנה כי לא השתמשתי בו. זה היה באמצע הקיץ והיא שכחה אותו כאן והוא עדיין ממתין לה בסטודיו".
לובשת בעבודה: מכנסיים בגזרת מכנסי רכיבה מחנות בדיזנגוף בתל אביב, שמזכירים לה מכנסיים של הצבא הטורקי בראשית המאה בישראל; שרשרת שקנתה בחנות של ה'גוגנהיים' בניו יורק; גופייה בלי שרוולים של היינס, ונעלי "אדידס" שחורות בגזרה שאין יותר להשיג. הנעליים הפכו עם הזמן לנעלי עבודה. מחזיקה משקפי תלת ממד מתוך העבודה שמוצגת בניו יורק.
מאחר שהסטודיו ממוקם בתוך ביתה, אין כמעט אבחנה בין בגדי הבית שלה לבין הסטודיו, ושני התחומים מתמזגים. כדי לעבור ממצב רוח "ביתי" למצב של "עבודה" היא מספרת שהיא לובשת בסטודיו פריטים שמזכירים לה בגדי עבודה או מדים.
מה היית רוצה ללבוש לעבודה ולא העזת אף פעם?
"יש לי בארון בגדים קיצוניים שקניתי ולא לבשתי מעולם, שהם יותר אקסטרווגנטיים וקיצוניים. למשל חצאית יד שנייה מקסי בצבע צהוב זרחני עם דוגמה של איקסים גדולים שחורים שתפורים כמו טלאים. היא עדיין מחכה שאלבש אותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם