הקארמה של המזרח התיכון: ראיון עם קית' דאומן
מסורת הדזוגצ'ן נחשבת לסודם של הלאמות הטיבטיים. המורה קית' דאומן, שנחנך בידי הדלאי לאמה, על האלימות האזורית כלבַּה רותחת בה יכולה להתרחש טרנספורמציה רוחנית
מסורת הדזוגצ'ן נחשבת בעיני רבים לסודם של הלאמות הטיבטיים. היא נולדה כנראה במאה העשירית, ומהווה עד היום את הצד היותר רדיקלי של הבודהיזם הטיבטי. הדזוגצ'ן משתייך לתורות האי שניות. כמו הזן והאדוויטה הלימוד שלו הוא אי-לימוד: ההוויה היא אחת וכל הדרוש לנו כבר נמצא. הוא מדגיש את המיידיות של ההארה, את חוסר הצורך לכלות את חיינו בצבירת קארמה או בכניעה בפני מסורות וחוקים, ואת ההכרח לראות את האמת שנמצאת כל הזמן מול עינינו, באופן מיידי ובלתי-אמצעי. לפעמים קשה ליישב את הגישה הזו, שמדברת מנקודת הראיה של המוחלט, עם הצורך להרגיש ולפעול בעולם היחסי. אולי משום כך שם הדזוגצ'ן דגש על הצדדים הרגשיים באדם, ועל הצורך למזג את האנושיות לכלל נוהג רוחני.
בשבוע הבא יגיע לארץ מורה הדזוגצ'ן קית' דאומן, שנחנך והוסמך בידי גדולי הלאמות וביניהם הדלאי לאמה עצמו. דאומן נודע בגישתו הישירה לבודהיזם הטיבטי, הנעדרת טקסיות ואפיונים תרבותיים מודגשים. הוא מחברם של כמה ספרים ידועים ומתרגם נודע של טקסטים בשפה הטיבטית ובסנקסריט. הוא מתרגל בודהיזם במשך למעלה מ-30 שנה, ובילה עשור מתוכן כנזיר במסורת הדזוגצ'ן. ב-25 השנים האחרונות הוא מתגורר בקטמנדו. בשנות השמונים המאוחרות הצליח להיכנס לטיבט ולתעד בספר את הרס המנזרים בידי הסינים. זה יהיה ביקורו השלישי בישראל, כאורח עמותת תובנה. הראיון שערכתי עימו מתרכז בכמה מן הזוויות הפחות נפוצות לדיון, כמו הדרך בה יכולה האלימות האזורית להשפיע על התרגול הרוחני, והצורך להביע עמדה אל מול הסבל האנושי הניכר שמסב המצב הפוליטי בישראל.
מה אתה מלמד?
- פגשתי בישראל קהל פתוח, בהיר וישיר בצורה יוצאת דופן. יש לי הרבה כבוד לסוג היחסים שהתפתחו בביקורי הקודמים. כלומר, אין לי שום כוונה להציג עכשיו כל מיני דברים מיוחדים שאולי ימשכו אנשים לסמינרים שלי בישראל. אין לי רצון להופיע בדמות המורה הבודהיסטי או מורה הדזוגצ'ן. איני תופס את עצמי כמישהו שהקדיש את חייו ללימודים מסורים והגיע לאיזו רמה גבוהה של ידע שאותו הוא חולק. המהות של הדזוגצ'ן הרדיקלי היא קריאת התעוררות לאור הפנימי, האהבה והיופי של כל החוויות שלנו.
איך אתה מלמד את זה?
- "מלמד" אינה בדיוק המילה המתאימה. אין שום דבר חדש ללמוד, אז איך אפשר ללמד זאת? זה כבר נמצא כאן בכל רגע, כך שאין מה להוסיף או לשנות בתודעה. אנו כבר יודעים את שיש לדעת כך שה"לימוד" הוא יותר עניין של "היזכרות". הטקסטים המקוריים של הדזוגצ'ן גדושים בעקרונות שתפקידם להזכיר. אלו יכולים להיות הצבעה ישירה, או אמירות פרדוקסליות או אמירות שמובילות אותנו למה שנקרא אי-מדיטציה (non-meditation).
לאור הפרדוקס הזה של תרגול לקראת משהו שאי אפשר למצוא כי הוא כבר נוכח, מה התפקיד של המורה?
- ראשית, יש להבהיר שכל הוראה שייכת לעולם של שניות. החוויה או התגובה להוראה היא זו שיכולה להיות באי-שניות. התלמיד חווה את ה"מורה" כמו מראה או הד;
מה התפקיד של התלמיד? איזה מין תלמידים היית רוצה שיהיו לך?
- הבה ניפטר מהפיצול ל"מורה" ו"תלמיד". אם התלמידים אטומים מספיק, אז אפילו המורה הדגול ביותר ימצא את עצמו בתפקיד של פדגוג. בתחילת הראיון ציינתי שרוב האנשים שפגשתי בביקוריי הקודמים בישראל אינם משתייכים לקטגוריה הזו. על פי המסורת, התלמידים הטובים ביותר הם אלו שקולטים את המסר תוך 5 דקות, שכן מאז ומעולם הם הבינו אותו והיו צריכים רק תזכורת. אחר כך הם עוזבים, אבל אנחנו נשארים ידידי נפש גם אם לא מזדמן לנו להיפגש יותר. זה סוג ה"תלמיד" המוצלח ביותר. יש גם את אלו שיודעים את "זה" ושמחים בכך, אבל תמיד רוצים ליהנות עוד - ולכן חוזרים לשמוע את "זה" שוב ושוב. אני תמיד שמח לפגוש אותם. אפשר לומר שהסמינרים שלי הם קורסי הדרכה למורים. הרי כל מי שיודע את טבע התודעה לא רק שיש לו חובה להעביר את הידע הזה הלאה, אלא אף עושה זאת בין אם הוא או היא מעוניין בכך ובין אם לאו. זה קורה מעצמו.
האם אינך רואה כל צורך בכך שתלמידים יתמסרו לתרגול למשך שנים?
- אתה קצת מתעקש איתי כאן. אני חייב לענות בחיוב על מנת לתת תשובה מעשית ולא דוגמטית. כן, התמסרות לתרגול, אפילו אם מדובר בתרגול להכרת טבע התודעה - היא חשובה.
- למערכת היחסים עם גורו או מורה רוחני יכולה להיות השפעה מכרעת. כאשר רק התחלתי לתרגל במסורת הבודהיזם הטיבטי, כאשר עדיין הייתי מתרגל זב חוטם, המורה שלי היה לאבי השני. כבר הרבה זמן שלא היה לי קשר כזה עם מישהו.
מאחר שדזוגצ'ן הוא כזו גישה רדיקלית ועמוקה, איזה טעם יש לקיים סמינר חד פעמי? האם משהו בעל ערך יכול להתרחש דרך מפגש בודד בינך לבין המתרגלים?
- כפי שאפשר להבין ממה שכבר אמרתי, אני מאמין שהסמינר או הרטריט הראשון שמשתתפים בו הוא החשוב ביותר. הוא הכי עוצמתי, פורה ומטלטל. שכן רעננות היא לב העניין וכל פרשנות היא מיותרת. תובנת האי-שניות אינה תלויה בתנאים ובגורמים, וכמו ברק היא יכולה להכות בכל רגע, בין אם מדובר בסמינר הראשון או האחרון. לטיבטים יש קמעות יקרי ערך שעשויים מחתיכות של ברזל במגוון של צורות פנטסטיות, שמקורם במטאורים שנפלו מהשמים; ההבנות הטובות ביותר הן אלו ש"נופלות מהשמים".
- חיוני להפריד בין מנהגים ומסורות תרבותיות שאותן אפשר ללמוד, לפתח, לטפח ולהפנים, לבין הטבע הראשוני וחסר הזמן של התודעה שזהה אצל כל יצור אנושי, בכל התרבויות. כאן, איננו עוסקים בתרבות. אלו המעוניינים לשנות את האופי של ההתניה התרבותית שלהם יכולים, למשל, ללכת אחרי נזירים בודהיסטים טיבטיים, או לתרגל כל טכניקה דתית או נפשית שירצו.
זה הביקור השלישי שלך בארץ. כיצד זה ישפיע על האופן בו תלמד ועל הכוונות שלך בבואך הנה? איזה קשר נוצר, לתחושתך, בינך לבין תלמידים ישראלים שהולכים אחריך מספר שנים?
- דרך הצגת הדברים שלי אינה משתנה במידה רבה. אני עשוי להתייחס בדרכים שונות לנושאים שונים בכל סמינר ורטריט ולגשת אל המהות – ההשקפה של הדזוגצ'ן ואי-מדיטציה. אבל בסופו של דבר, רק המהות הזו חשובה. כל קשר שמתפתח חייב להיות בין תודעה אחת לשנייה, ולא בין אינדיבידואלים. מובן שקיים גם הקשר הרגיל של אמון בין אנשים שמכירים זה את זה היטב.
למען האמת, התכוונתי ל"קשר הרגיל" בין אנשים. האם תסכים לפרט עוד על הנושא ועל האיזון בין קשר של תודעה לתודעה לבין קשר בין בני אדם? האם באמת אין קשר בין השניים?
- אני בא לכאן על מנת להעביר את גישת האי שניות של הדזוגצ'ן. זה הגרעין החיוני, וזו הסיבה שאני משקיע זמן ואנרגיה. חברות, בין אם בין תודעה לתודעה ובין אם ברמה האנושית הרגילה, היא משנית. אחרי שאמרתי את זה, בהחלט ראוי שידידות תהיה נוכחת בכל הרבדים של החוויה האנושית והפוטנציאל האנושי, כך שתיווצר מערכת יחסים רב-ממדית וכוללת-כל שיכולה להיות אפלטונית אבל יכולה לכלול גם מיניות.
ישראל עומדת בפני לא מעט אתגרים. יש שיאמרו שאנחנו נמצאים במשבר עמוק. יש דאגה גדולה ומעורבות עולמית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. האם העובדה שאתה מלמד כאן ושיש לך תלמידים ישראלים משפיעה על האופן בו אתה מגיב לחדשות מהאזור שלנו? מה אתה מרגיש כשאתה שומע על האלימות המתרחשת כאן?
- אני יכול לענות לשאלות הללו בצורה רגשית, שכן באופן טבעי פיתחתי קשרי חיבה עם אנשים רבים כאן. אבל אני מעדיף להצביע על הרלוונטיות של תפישת האי שניות – התפישה של הדזוגצ'ן, לחברה הזו. כלומר, תפיסה ללא שיפוטיות, תפיסה שאינה מבדילה. זו תפיסה שמסיימת את כל ההפרדות ושמציבה את המתבונן במרכזה של מנדלה חובקת כל ומכינה אותו לכך שהשמים יפלו, שהרקיע ייפתח או שהאדמה תבלע אותו או שהמלאכים ירדו... מתוך נקודת מבט זו אני שומע את החדשות מישראל. ומנקודת המבט הזו, שהיא נקודת מבט אסייתית בעיקרה, ישראל נראית כסמל האי-ודאות והבלתי צפוי, של אינטנסיביות ומיידיות. ישראל היא יוּרה רותחת שבה היסודות מבעבעים ואיש אינו יכול לומר מה תהיה התוצאה.
עבור רוב הישראלים והפלסטינים, האינטנסיביות ואי הוודאות שבמצב אינן הזדמנות לתרגול רוחני אלא מקור להרבה כאב ושנאה. זה דוחף אותנו למעשים קיצוניים של אלימות.
- יש אנשים שיכולים לתפוס את תגובותיהם הרגשיות ברמת הפוטנציאל המנטלי, ולראות את האור הבהיר של התודעה בתוכן. יש התופסים אותן ברמה האנרגטית או המילולית, ואילו אחרים חייבים לפעול על פי נטיותיהם הרגשיות לפני שהם מסוגלים לראות את טבע התודעה, להבין את חוסר התוחלת והאיוולת שבכך ולגמור עם הקארמה הזו. יש כאלו שלכודים בהזדהות צדקנית ולעולם אינם מסוגלים לראות אל מעבר להשלכות שלהם. איני סבור שאינטנסיביות ואי ודאות מונעות הבנה של טבע התודעה; להיפך, הן מספקות את המצב – הלבה הרותחת, שבו יכולות להתרחש ביתר קלות הבנה וטרנספורמציה.
איזו רלוונטיות יש, לדעתך, לדזוגצ'ן עבור מתרגל שחי כאן ושמתמודד עם מלחמות, טרור והפרה של זכויות אדם?
- התפיסה של הדזוגצ'ן לא מכתיבה ואפילו לא מכוונת לשום אג'נדה מוסרית או פוליטית. מלחמה, טרור וחוסר האנושיות בין אדם לאדם היו מאז ראשית הזמן. אנחנו עשויים לקחת חלק בעימות הנצחי הזה בין כוחות שנמצאים במאבק. אך תהיה ההשתייכות האידיאולוגית שלנו אשר תהיה, כל עוד אנחנו בהזדהות אנחנו פשוט מוסיפים דלק לאש התשוקה. התפיסה של הדזוגצ'ן מציעה מקום שבו האדם יכול להגיב בחמלה ספונטנית, יהיה המצב אשר יהיה, תוך כדי הבנה שביטוי חמלה זו אולי הצורה המאתגרת ביותר של אהבה. אם איננו נמצאים במקום הזה עכשיו עלינו לשאוף בכל מאודנו להגיע לשם. המוסר והפוליטיקה נקבעים בכל רגע, מתוך הבנה טרנסצנדנטית עמוקה ביותר. לכן אין שום סיבה שפוליטיקאי לא יהיה מתרגל דזוגצ'ן, אבל ישנן כל הסיבות בעולם לכך שמתרגל דזוגצ'ן לא יהיה פוליטיקאי. אם תמיד ננהג באופן אותנטי החברה תבוא אחרינו. כך אני מאמין.
האם אין זה מתבקש ש"חמלה ספונטנית" תגרום לאדם לנקוט עמדה בנושאים חברתיים ופוליטיים ולפעול להקלת הסבל של בני האדם שסביבו?
- הסבל של היצורים הברואים על גלגל החיים הוא אינסופי. אג'נדות חברתיות ופוליטיות עשויות לשפר באופן שטחי את תנאי החיים של חלק מהאנשים אבל הן לא מעלימות את הסיבה לסבל. סיבת הסבל היא המחשבה האינטלקטואלית שקולטת את העולם במונחים של הפרדה. אקטיביסטים ומנושלים, הפושע והקרבן, כולם מתבוססים בסבל במידה זהה. אם אנחנו חושבים שההשפעות של אקטיביזם חברתי יביאו אושר לאנשים, זה רק בגלל שטרם חקרנו לעומק את התודעה שלנו. הכחד את הסיבה לסבל וכל חוויה היא הארץ הטהורה. יש אנשים עם קארמה של מלאכים – הם פועלים להקלת הסבל; לאחרים יש קארמה של שדים והם מייצרים סבל. אלו גם אלו זקוקים להבנה ולתרגול של הדזוגצ'ן במידה שווה.
קית' דאומן מגיע לארץ בשבוע הבא ויקיים הרצאה, סמינר ורטריט. לתוכנית הביקור
נא להמתין לטעינת התגובות
