שנות המיני העליזות : ראיון עם המעצבת מרי קוואנט
למרות שכבר בשנות ה-70 זנחה את עיצוב האופנה, בדברי הימים של הסטייל שמור למרי קוואנט מקום של כבוד. הבגדים שיצרה סימלו את רוח שנות ה-60, ועכשיו גם הדואר הבריטי מצדיע לה, עם בול הוקרה להמצאה הכי גדולה שלה: המיני. ראיון עם אגדה
מרי קוואנט, 1974 צילום: vam.com
במפגש נדיר עם הציבור, התייצבה קוואנט לערב הוקרה במוזיאון "ויקטוריה & אלברט" בלונדון, לרגל השקת בול חדש עליו מופיעה שמלת "בננה ספליט" הנודעת בעיצובה, משנת -1966 שמלת מיני שחורה בעלת צווארון גולף, עם רוכסן מהצוואר ועד קו הטבור, ש"ניתן ללבוש סגורה עד הסוף, וגם לפתוח אותה בקלות", הסבירה קוואנט לקהל הבריטי שחייך בנימוס.
הבול החדש הוא חלק מסדרת בולים שהשיק ב-13 בינואר הדואר המלכותי של בריטניה, בה מוצגים עשרת העיצובים הבריטיים החשובים של המאה ה-20: כיסא הפוליפרופילן של רובין דיי, מכונית המיני בעיצוב סר אלק איסיגוניס, אוטובוס הקומתיים האדום בעיצובה של קבוצת AA Durante, מפת הרכבת התחתית שעיצב הארי בק ועוד.
מרי קוואנט בעבודה ובתצוגת אופנה
מסיבת העשור
בעיני רבים, קוואנט חתומה על המיני משנת - 1966, אבל הבעלות על ההמצאה עדיין שנויה במחלוקת. המעצב אנדרה קוראז' טען לכתר, לאחר שבשנת 1964 הציג בפריז שמלות הוט קוטור קצרצרות בהשראת עידן החלל, שהיו להיט התקופה. "ודאי שאני המצאתי את המיני", אמר בעבר, "מרי קוואנט רק מסחרה את הרעיון שלי".
קוואנט , מצידה, לא נשארה חייבת: "מה לעשות, כאלה הם הצרפתים, אבל לא משנה. אני דווקא זוכרת אחרת. בכל מקרה, גם אני וגם קוראז' לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחוב". הימים היו ימי ה"סווינגינג סיקסטיז" בלונדון והעולם היה שייך לצעירים. המצאת הגלולה, ריח הקפיטליזם שנישא באוויר, מוזיקת הרוק ומרד הנעורים-כולם התנקזו לשמלת מיני קצרה וחצופה, שקראה תיגר על מאפייני
הלבוש של דור ההורים והבורגנות.
"לא היה לי מושג שחצאית המיני תוביל למהפכה", מספרת קוואנט, שכונתה על ידי אלכסנדר כ"אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20". " פשוט חשבתי שזה נראה טוב יותר. זה היה שייך לדרך בה חיינו בצ'לסי (השכונה שהייתה מזוהה עם צעירי לונדון בשנות ה-60, א"י) ולונדון הייתה אז המקום המסעיר ביותר לחיות בו.
צריך לזכור שכלום לא קרה בעשור לאחר מלחמת העולם השנייה, אבל לקראת סוף שנות ה-50 משהו החל לקרות במוזיקה, באופנה, באמנות. והדבר המדהים הוא שאנשים נענו לשינוי. זאת בהחלט הייתה מהפכה, כי השינוי בלט בכל מקום. כולם לבשו את המיני, ואנשים צעירים שינו את כל הרגלי החשיבה שלהם. אהבתי מאוד להיות חלק מזה, כיוון שהשינוי החברתי היה גדול".
איך היית מסכמת את שנות ה-60?
"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".
לונדון היא הכול עבורי
מרי קוואנט, 1965 צילום: vam.com
העיצוב היה חתרני: קירות החנות נצבעו בשחור ובחלון הראווה הראשון הוצג גלגל עגלה גדול לצד שלוש בובות לבושות. תוך זמן קצר הפך הבוטיק לתחנת חובה עבור חבריה של קוואנט באותם ימים: חברי ה"ביטלס" פול מקרטני וג'ון לנון, סולן "האבנים המתגלגלות" מיק ג'אגר, הצייר דיוויד הוקני ואחרים, שניסחו מחדש הוויה תרבותית וחברתית עבור צעירי לונדון. "כולם היו שם", אומרת קוואנט ומסרבת להסגיר אם ניהלה רומן עם לנון או לא.
בערב ההוקרה הוקרנו על מסך גדול עיצובים מתחילת דרכה של קוואנט: שמלת פסים עשויה ג'רסי בגזרה של חולצת פולו ארוכה, שמלת סאטן שחורה עם חפתים לבנים, חולצת שיפון מנוקדת בשחור ולבן עם שרוולים תפוחים, וכן גרסאות שונות לחצאית המיני-כולן עוצבו במהלך שנות ה-60, תחילה בחדר השינה שלה ובהמשך בסטודיו שהוקם לא הרחק מהחנות. "הייתי בת מזל", משחזרת קוואנט, "עיצבתי את מה שרציתי ללבוש. בשנות ה-50 כולם התעקשו ללבוש שמלות ובגדים שמרניים, ואני רציתי ללבוש משהו משעשע. עשיתי מעיל שחור מפי-וי-סי-בד שלא נהוג היה להשתמש בו באותם ימים.
הייתה לי אהבה מאוד גדולה לבדים נוקשים, גבריים, ולשילובם עם בדים נשיים. אהבתי מאוד לשלב בד טוויד עם בד רך יותר, כמו קרפ. אז זה היה שינוי גדול".
מרי קוואנט, 1963 צילום: vam.com
"אני חושבת שהסגנון שלי היה יותר לונדוני. לונדון היא הכול עבורי. מצד שני, אני מאוד אוהבת את האנדרסטייטמנט של החברה הבריטית ואת המדים של בתי ספר בריטיים. וכמובן, ריקודי סטפס השפיעו עליי מאוד. אהבתי גם את המראה של נעליים שחורות, גרביים לבנים וחצאית שחורה". כמות האהבה שהורעפה על קוואנט למשך שעה תמימה הייתה מרשימה.
בסיום הערב, התייצבו עשרות אנשים בתור מסודר כדי לבקש חתימה מהאגדה המהלכת. גם אני הצטרפתי. ילדה בת עשר שנעמדה לפניי, ביקשה להתייעץ עם קוואנט אם היא ממליצה לה על לימודי אופנה. "תעשי את זה רק אם את אובססיבית לעניין", היא יעצה לה. "אני כן", אמרה הילדה, מבוישת. וקוואנט השיבה: "אז תלכי ללמוד ותיהני מזה. אחרת סתם תבזבזי את הזמן שלך".
בדברי הימים של האופנה שמור לקוואנט מקום של כבוד. אך למרות חשיבותה בתעשייה, מסוף שנות ה-70 היא כמעט אינה מעצבת בגדים, אלא פנתה לייצור טקסטיל לבית עבור חברת ICI ולהשקת קו איפור מצליח, שכיום נמכר בבוטיקים אקסקלוסיביים ביפן ובאירופה. עם זאת, צריך לזכור שאת השפעתה הגדולה של קוואנט על תעשיית האופנה, ניתן לראות היום כמעט בכל שמלה שמוצגת ב"טופשופ" או ב"זארה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
