משפחתי וביצים חומות: ארוחת שישי אצל משפחת חיו
כל שישי, אחרי שכולם נישקו את כולם, מתיישבת חמולת חיו מהוד השרון לאכול ביצים חומות, בצל כבוש, חצילים מטוגנים ולפעמים סמבוסק. נשמע כמו ארוחת בוקר עיראקית של שבת? למחרת הם יאכלו אותה שוב
בתפריט:
עמבה, בצל כבוש, תפוח אדמה, חצילים מטוגנים, ביצים חומות, סלט קצוץ, חומוס, חמוצים, פיתות ופיתות עיראקיות
בשישי בצהריים הם נפגשים למרק קובה. בשישי בערב לסביח וגם בשבת בבוקר. אם חשבתם שהמשפחה שלכם צפופה, חכו שתגיעו למשפחת חיו העיראקית המורחבת. הם מתווכחים וצוחקים בקולי קולות, הם מתנשקים בכל הזדמנות, והם מתלהבים מאוד מהאוכל. אצלם כל מפגש משפחתי הוא
לא לפני תשע, בדרך כלל אחרי.
טובה: "למה כל כך מאוחר? כי כולנו עצמאים. עד שחוזרים הביתה ביום שישי רוצים קצת לנוח לפני שבאים".
כדורי: "גם בחגים זה ככה. יוצאים מהבית רק בתשע וחצי. אני שומע מהמרפסות של השכנים שכבר שרים חד גדיא, ואצלנו בדיוק יוצא העוף בדבש מהתנור ואנחנו נכנסים לאוטו. הערב למשל לא הבנתי למה אנחנו יוצאים כל כך מוקדם. ברבע לתשע זירזו אותי. שאלתי למה לבוא לארוחת ערב בצהריים". טובה: "הסברתי לו שיש היום יום הולדת לאוריקי. אז הוא אמר 'כן, אבל למה בשעה כזאת?'".
המארחת אחראית לאלמנטים הסביחיים. לרוב זאת תקווה ולפעמים גם דפנה שהיא בכלל לא עיראקית.
משה: "דפנה במוצא שלה מ'הגרמאניים', אבל אצלנו היא הפכה לסופר עיראקית. היא למדה מאמא שלי את כל הבישולים שלה אחד לאחד". דפנה: "אני היחידה מהכלות שממש למדה הכל ורצתה ללמוד- את האוכל, המנהגים, החוקים הקטנים. היום כשרואים אותנו תמיד חושבים שאני העיראקית ומשה האשכנזי". ההכנות מתחילות בקטן ביום חמישי ונכנסות לקצב ביום שישי אחרי הצהריים. האוכל צריך להיות טרי וחם. ירקות אפשר לחתוך קודם, בשר אפשר לטחון, אבל קציצות מטגנים בשנייה שלפני, גם אם כל הבית יריח.
כל מי שנכנס מתקבל בצרחות של שמחה. אפילו בני הדודים כבר למדו את המנהג והם מתנפלים באושר עילאי זה על זה. אחר כך יש סבב נשיקות. כל מי שנכנס צריך לעבור ולנשק את כולם. את כולם. האחרונים עוברים סבב של 25 עד 30 איש. אותו דבר לפני שהולכים הביתה. הבעיה מתחילה כשאחד האחים מביא בחורה חדשה. איך שנפתחת הדלת עשרות עיניים ננעצות בה, ממתינות לצקצוק שפתיה על הלחיים. משה: "היא צריכה ללמוד להתמודד עם המשפחה. זה חלק מהעניין". דפנה: "מדברים אליה בעיראקית". משה: "זה לא כזה רע, אל תגזימי".
דפנה: "זה רע. זה רע. אין מה לעשות. בשנים הראשונות אוכלים קש ודמעות, אבל ברגע שנכנסים, נכנסים וזהו". מגיע שלב ההוכחות. עדי ולירן נכנסים. לירן עובר ומנשק את כולם. משה מסביר: "יש כאלה שנלחצים בהתחלה ויש כאלה שמשתלבים. לירן מיד לקח חלק ונכנס פנימה". אחריהם נכנסים דנה ועוז. משה ממשיך: "אבל עוז לא מתנשק". אין ברירה. מכל מקום צועקים עליו שיבוא לנשק. הוא נכנע באי חשק ועושה סבב.
ב-22:30 כולם הגיעו. טובה מצווה לשבת לקראת קידוש ולוקחת את הטלפון. היא מתקשרת לאיל, האח הקטן, מעצב שיער שעבר לפני כמה שנים לגור בפניקס, אריזונה, ופתח שם סלון יופי. גם אם חשב שיצליח להתנתק מהמשפחה הדומיננטית שלו, אחת לשבוע בשיחה טרנס אטלנטית, הם תופסים אותו עם מספריים ביד ומזכירים לו שדם זה לא מים. דפנה: "אנחנו חושדים בו שהוא עזב כי נמאס לו לעשות כל היום פן וגוונים לנשים של המשפחה. לא היה מקום ללקוחות אמיתיים". איל (בטלפון מאריזונה): " קשה לי לשמוע את כולם שם. אני מאוד מתגעגע". מתגעגע , אבל לא מתכוון לחזור.
מספיקות בשביל להאכיל חדר אוכל של קיבוץ. הכל מכינים בכמויות סיטונאיות. משה אומר שעכשיו זה כלום כי גם כשהם לא 30 אלא רק 3 הכמויות זהות. משה: "דפנה מכינה הכל בסירים ענקיים. שאלתי אותה פעם למה, אם זה רק שנינו, צריך קילו אורז". דפנה: "כי אורז מתבשל יותר טעים בסיר גדול".
הספות נדחפות אל הקיר. הטלוויזיה מהודקת לפינה. ארבעה שולחנות בגדלים ובגבהים שונים מוצמדים זה לזה. השולחן מתחיל בצד אחד של הבית ומסתיים כמעט בתוך המטבח. אבל, אינשאללה, בעוד שלושה חודשים הם עוברים לבית חדש שבנו לא רחוק ושהותאם כולו לאמנות האירוח. על השולחנות יש מפה לבנה וצלחות חד פעמיות מהסוג הקשיח, וכוסות חד פעמיות וערכות של עמבה/ בצל כבוש/ סלט קצוץ/ חצילים/ חומוס/ פיתות/ ביצים חומות/ תפוחי אדמה/ חמוצים כל שניים-שלושה מטרים. חוץ מהפיתות, תקווה ודפנה הכינו את הכל.
לא אוכלים לפני עשר. לפעמים גם לא לפני 23:00. תלוי באלון שמגיע תמיד אחרון ואף פעם לא ברור מי תבוא איתו.
לא קבוע. מתיישבים איפה שנוח וקרוב למי שמדברים איתו באותו רגע. מחליפים מקומות בזמן הארוחה.
משה: "יש לנו במשפחה 'כתר' שאותו נותנים לכל בחורה שנכנסת למשפחה". כל כלה חדשה?
משה: "מה פתאום כלה. חברה. זה משפחה עיראקית, היא תצטרך להקיא בשביל לקבל חתונה".
ומה המשמעות של הכתר הזה?משה: "המשמעות שלו היא שאת נבחרת להכין תה וקפה לכולנו. והתה הוא תה עיראקי מיוחד שצריך ללמוד להכין אותו, ודיון שלם מתנהל סביב הסוגיה אם היא הצליחה או לא. הכתר עובר הלאה רק כשמגיעה מישהי חדשה". דפנה: "הכתר היה שלי כמעט עשר שנים. היום הוא של מורן, חברה של אלון".
סמבוסק. לא תמיד יש. הכינו לכבוד נציגת התקשורת.
בדיחות, סיפורים, עניינים שוטפים שהצטברו במהלך השבוע, אבל גם קונפליקטים משפחתיים. הכל עולה לדיון קבוצתי סביב השולחן. משה: "מלבנים עניינים". דפנה: "לא מלבנים, צורחים ". משה: "אם יש משהו שמישהו עשה שלא מוצא חן בעיני אמא שלי, דנים בו. אנשים עולים על הגריל בנוכחות כולם ולעיני כל. אבל בגלל זה אין אצלנו מטענים ומריבות ממושכות". טובה : "אין נושא שלא מדברים עליו סביב השולחן". תקוה: "על מין, על מה שאת רוצה". טובה: "אם יש חזייה חדשה, מראים אותה לכולם". הפעם על הפרק: עוז רוצה לישון אצל דנה וההורים לא מרשים לו. ההסבר שכורך בתוכו התייחסות לעצמאות, יחסי מין, חתונה ופיג'מה ניתן לכל השולחן.
02:00. הערב עומד להיסגר. ילד אחד נרדם על הספה. על הטלוויזיה יש זוג גרביים. מעל מכונת הכביסה יש זוג נעליים. פרטי לבוש נוספים מפוזרים במקומות לא צפויים. גם כשהשולחן נקי, נשארה עוד הרבה עבודה. תקוה: "כשאני מארחת, דפנה תמיד שוכחת אצלי את אחד הילדים. הם מגיעים לאוטו, סופרים, ורואים שאחד חסר". דפנה: "מסכן, בפעם האחרונה הוא כבר היה כל כך רגיל ששוכחים אותו שבדרך ראיתי אותו כבר יורד לבד ".
נא להמתין לטעינת התגובות
