איך לעצור את שרשרת הכאב הקוסמית?
החזק מפיל את הסבל שלו על החלש. העשיר מעביר את הסבל שלו לעני. הגבר מעביר לאישה, האישה מעבירה לגבר, שניהם מעבירים לילדים, וכולם מעבירים את הסבל שלהם לסביבה ולכדור הארץ. עד שבא הבודהא
באחד הפרקים של הסדרה הקומית המצויינת "הפתן השחור" נכנס רואן אטקינסון, שמגלם את דמותו של הפתן השחור, למטבח, מרים את החתול שיושב על השיש וזורק אותו לצד השני של החדר. עוזרו של הפתן השחור, באלדריק, שצופה במתרחש, מיד מביע מחאה ושואל אותו מה החתול הקטן והמסכן אי פעם עשה על מנת לזכות ביחס כה מחפיר. "זו דרכו של העולם, באלדריק", השיב לו הפתן השחור. "אלו שנפגעים תמיד בועטים כלפי מטה. אני מעוצבן אז אני בועט בחתול. החתול, בתורו, מזנק על העכבר ולבסוף העכבר נושך אותך בתחת". "אבל מה אני עשיתי" תוהה באלדריק המסכן. "אתה פשוט האחרון בשרשרת הארוכה של האלוהים", מסביר לו הפתן השחור.
צחוק, צחוק, אבל במילותיו של הפתן השחור יש הרבה מן האמת. לפני אלפיים חמש מאות שנה הגיע הבודהה למסקנה ש"קיום הוא סבל", וגם סיפק דרך פשוטה לאמת את טענותיו. כל מה שעליכם לעשות על מנת לאשר את טענת הסבל, הסביר הבודהה, הוא למצוא פינה שקטה לשבת בה במדיטציה. ואכן, גם ישיבה קצרה במדיטציה מראה לנו בקלות יחסית כי שני המימדים שמרכיבים אותנו, המימד הפיזי והמימד הנפשי, שרויים שניהם במצב כמעט קבוע של כאב וחוסר נוחות.
העובדה שאנחנו לרוב לא מודעים לכך שאנחנו מכילים בתוכנו כל כך הרבה תחושות של חוסר נוחות וכאב נובעת מכך שהחברה שאנחנו חיים בה מספקת לנו אין ספור אמצעים שמכסים על עובדת קיומן של אותן תחושות לא נעימות. תמיד נוכל להדליק את הטלוויזיה או לפשוט על המקרר ובתוך שניה או שתיים לקבור כל תחושת חוסר נוחות שמאיימת להרים ראש. אלא מה, העובדה שנהפכו למכונות הדחקה כל כך משוכללות לא אומרת שאותן תחושות אינן משפיעות עלינו. נהפוך הוא, מכיוון שאנחנו מתעלמים מעצם קיומן, אנחנו מספקים להן מרחב פעולה חופשי ומוגן.
אז אם אנחנו לא יכולים להתווכח עם עובדת קיומו של הסבל, מה אנחנו כן יכולים לעשות בנידון? אפשרות אחת היא להישיר מבט בסבל, כפי שלימד הבודהה. אפשרות אחרת, פופולרית הרבה יותר, היא "להעביר את זה הלאה". כפי שציין הפתן השחור, דרכו של העולם היא שהנפגעים תמיד בועטים כלפי מטה.
החזק מעביר את הסבל שלו לחלש, העשיר מעביר את הסבל שלו לעני, הגבר מעביר את הסבל שלו לאישה, האישה מעבירה את הסבל שלה לגבר, שניהם מעבירים את הסבל שלהם לילדים, הילדים מעבירים את הסבל שלהם ל"ילד הכאפות" בבית הספר, וכולם מעבירים את הסבל שלהם לסביבה ולכדור הארץ. ממש גרסה מודרנית של חד גדיא. למעשה, הנוהג "להעביר את זה הלאה" הוא עד כדי כך מושרש בחברה שלנו עד שפעמים רבות הוא משמש בבתי משפט כטיעון להקלה בעונש. אב מכה יכול לטעון להגנתו כי בילדותו היה בעצמו ילד מוכה, וכך, תחת האצטלה של "להעביר את זה הלאה", לבקש מבית המשפט להתחשב.
למרות שבטווח הקצר עשוי להתקבל הרושם כי שיטת ה"להעביר את זה הלאה" דווקא עובדת, הרי שבטווח הארוך מדובר בטעות מוחלטת. הסיבה לכך היא שני חסרונות בולטים. החסרון הראשון הוא שכאשר כולם כל העת מעבירים את הסבל שלהם הלאה, כמות הסבל בעולם, במקום שתלך ותקטן, רק הולכת וגדלה, ומרגע שכמות הסבל בעולם הולכת וגדלה, זה לא חשוב כיצד תתחלק עוגת הסבל, מכיוון שמבחינה סטטיסטית יש סיכוי הולך וגדל שגם אנחנו ניפגע.
החיסרון השני הוא שהסבל שאנחנו מעבירים היום למישהו אחר צפוי כמעט בוודאות לחזור אלינו מחר. כך למשל כאשר מדינות במערב מייצאות את הפסולת התעשייתית שלהן למדינות באפריקה הן מייבאות אותה לאחר מכן בחזרה כאשר הן רוכשות מאותן המדינות דגים ובשר. באותו האופן, הורים שמעבירים
השורה התחתונה היא שכל עוד אנחנו חיים בעולם בו מרבית בני האדם מעבירים את הסבל שלהם מהאחד לשני, כמו היה גחל לוהט, אנחנו צפויים לסבול גם כן. בעולם כזה, בו הסבל נע במעגל סגור, אין האדם היחיד יכול לבודד את עצמנו מהשפעות הסביבה לנצח. הפתרון היחיד במצב זה הוא דרך רוחנית שמלמדת איך לאחוז בגחלים לוהטות מבלי להיכוות.
אם בתחילה הבודהיזם מלמד אותנו בעיקר כיצד לפתח שלוות נפש, הרי שבשלבים המתקדמים הוא מלמד אותנו בעיקר כיצד להכיל תחושות של חוסר נוחות וכאב. למעשה, בין שני השלבים הללו קיים קשר הדוק, מכיוון שרק כשאנחנו לומדים כיצד לפתח שלוות נפש פנימית אנחנו יוצרים בתוכנו את אותו המרחב שמאפשר לנו להכיל את תחושות חוסר הנוחות והכאב. האחריות שלנו, אם כן, היא לשאוף ולשמש כ"נקודות הארקה" שעוצרות את מעגל הסבל האינסופי שמתחולל סביבנו.
מעניין לציין כי מי שהיה נשיא ארצות הברית בעת הקמתה של מדינת ישראל, הארי טרומן, התפרסם כאשר הניח על שולחנו בבית הלבן שלט קטן עליו נכתב "The Buck Stops Here". השלט, למי שלא מצוי ברזי הסלנג האמריקאי, שימש כהתייחסות ישירה לביטוי השגור "Pass the buck", שמיתרגם לעברית כ"תעביר את זה הלאה". המסר של הנשיא טרומן היה שהוא לא מתכוון להעביר את זה הלאה. גם אנחנו צריכים לקחת על עצמנו מחויבות דומה. זו לא חוכמה לתרגל מדיטציה כדי לחוש שלוות נפש מצד אחד אבל לשמש כתחנת ממסר של סבל מצד שני. השלום אולי מתחיל בתוכנו, אבל מבלי שהסבל, חוסר הנוחות והכאב יעצרו בקרבנו, נמצא את עצמנו חוטאים הן לעצמנו והן לסביבתנו.
לאתר של ארז שמיר
נא להמתין לטעינת התגובות
