בעצם, לא רע כאן בכלל
פטיט סירה, ברברה, זינפנדל ושיראז של דלתון, שזכה לפרגון ב - מגזין היוקרה האמריקאי "Wine Spectator" . מני פאר פותח שנת יין חדשה עם סקירה של המתרחש בזירה המקומית
כשם שחוקי אגודת הייננים הצרפתים, ה"אפלסיון קונטרולה", מקפידים בפרטים ייחודיים כמו מכסות יבול, עירוב זנים, רמת אלכוהול וכיוצא באלה, שמעניקים ליין את הזכות לשאת את שמו באופן בלעדי, כך חלים על הייננים הצרפתים גם חוקים מחמירים באופן כללי.
טיב הענבים נקבע בידי שמים, וטיב היין בידי האדם. בצרפת, ממלכת היין העולמית, אין בעיה של משקעים, אך יש מחסור בימי שמש. אם הענבים לא אגרו מספיק סוכר בשנה מעוננת, האדם יעזור לטבע בעת ההתססה, כי סוכר מותר לו להוסיף.
שינויי מזג האוויר יוצרים הבדלים ענקים בין שנות הבציר. אם היה אביב שחון, אסור להשקות ולעודד את הצמיחה; אם תקופת הבציר היתה רוויית גשמים, הענבים ספוגי המים יפיקו יין פחות טוב, ועוד לא הזכרנו אסונות טבע מסוג סופות ברד או קרה בספטמבר, שהורסת את כל היבול.
יש שנים כל כך גרועות ביין בצירי צרפת, שיקבי יוקרה מחליטים לא להפיק בהן יין כלל. 1991 היתה שנה כזו בבורדו. ענביהן של הטירות הגדולות ששמרו על שמן הטוב נמכרו אז ליקבים אזוריים שמפיקים יינות שולחן עממיים.
אם שתיתם יין בורדו סתמי שתוויתו לא ציינה מאומה זולת "בורדו 1991", ייתכן שזכיתם ביין שענביו באו מכרמי אחת הטירות הטובות ביותר של פומרול או סנט אמיליון, שברד הרס את יבולן בחודש ספטמבר. ענבי היין שנמכר לכם בפחות מעשרה יורו הפיקו שנה קודם לכן, ב - 1990 המהוללת, יין שנמכר בכמה מאות.
בישראל מושגים כמו "גשם באוגוסט" או "ברד בספטמבר" יכולים להיות שם טוב לקומדיה או לשיר סוריאליסטי. אצלנו משקים את הכרמים גם בחורף בשנים שחונות, וגם אין חוקים מחמירים שמתייגים בחומרה את מקור היין שבא אל הבקבוק.
לטוב ולרע משפרים ביקבינו את התוצאות הטבעיות. בסדרות המובילות של היקבים הגדולים אין עקביות של כרמים מיועדים. הענבים ממוינים לפי טבעם. קברנה סוביניון רזרב של "ברקן", למשל, הוא יין ששומר על רמה טובה ואחידה כבר יותר מעשר שנים.
יינני היקב מחליטים בכל שנה מאילו כרמים יקחו את הקברנה לסדרת הרזרב שלהם. אם תוסיפו לחירות הזאת את מעלות החקלאות המודרנית, תקבלו אחידות משפרת של כל הבצירים.
רוב יקבי הבוטיק שלנו רוכשים את ענביהם ממקורות שונים ומזדמנים, כדי לשמור על רמה אחידה. אם יש יין ישראלי טוב, הוא ברוב המקרים פרי המאמץ
יש לציין את המאמצים שעושים יקבי "כרמל" בשנים האחרונות למתג את מאות אלפי הבקבוקים שהם מייצרים. יינות הסדרה האזורית של כרמל הם הצלחה גדולה בתחום היינות השולחניים שלנו. במחיר הוגן אנחנו מקבלים יין זני, בדרך כלל, שגדל באזור מוגדר. כך אנחנו מתחילים להתרגל לטעם המקום.
מול הקריניאן המעולה שמפיק יקב "ויתקין" בסדרה מצומצמת מכרם נבחר, ממתגים בכרמל את הקריניאן האזורי והעממי שלהם כיין ים - תיכוני, שאין מתאים ממנו למזוננו המתובל.
ב - 2007 נשתה, לדעתי, יותר יינות מזנים חדשים - ישנים שהוזנחו אצלנו בריצה אחר הקברנה סוביניון - מרלו האדומים והשרדונה הלבן. רצינו לסמן את יינותינו על הקו שנמתח בין בורדו לבורגונדי, אבל לאט לאט אנחנו מבינים שיינות עמק הרון ופרובנס מתאימים לנו יותר.
יקבי הבוטיק סימנו את הכיוון החדש - "סוסון ים" עם הפטיט סירה המרוכז שלו, יאיר מרגלית עם הקברנה פרנק הפירותי שנגאל מגלותו המסחרית ויקב "יפתחאל" עם סירה מעולה מהעמק שלנו. לפני כמה שנים הפתיע יקב "מרגלית" ביין זני מעולה של קברנה פרנק.
הזן הזה כמעט לא מופיע באופן עצמאי, ומשמש תוספת עשבית "ירוקה" לבלנדים העדינים של בורדו. באקלים הישראלי הוא פיתח אופי של זן שמפיק יין פירותי מתובל. הרבה יקבים בישראל מתגאים היום בקברנה פרנק זני. בין הטובים אפשר למנות את "עמק האלה", "ויתקין" וגם "שאטו גולן" ו"כרמל" בשנים טובות.
מול הזנים שמתאימים לאקלים הים התיכון, נעשים אצלנו הרבה ניסיונות לקלוט זנים שונים ומשונים. החקלאות המודרנית מקפידה להקל עליהם את קשיי הקליטה. אם מתחשק לכם להעלות על שולחנכם משהו חדש ומרענן ב - 2007, הנה כמה הצעות:
הברברה של "רקנאטי" מופק מזן שיינותיו הצפון איטלקיים מתחרים בשנים האחרונות עם הברולו והברברסקו של פייאמונטה.
הזינפנדל של "סוסון ים": יעניק לכם ניחוח טרנס - אטלנטי. זאב דוניה מטפח בכרמו האישי זינפנדל ירושלמי בנוסטלגיה לימים שבהם למד ועשה קולנוע בקליפורניה. הזינפנדל נתן לקליפורניה לגיטימציה של מעצמת יין מודרנית. בישראל הוא עוד מגשש בצעדיו הראשונים. נדמה לי שהחום הים תיכוני מבגר אותו ומעניק לו גוף של יין יותר רציני מאחיו האמריקאי.
מדרום אפריקה מגיע אלינו הפינוטאז'. ביקבי "ברקן", שהעלו אותו ארצה, כבר מפיקים אותו בכמה דרגות. בסדרת הרזרב שלהם מוצע לנו פינוטאז' מעולה, שישתדך בשמחה לכל ארוחה בשרית, ועכשיו רק חסר עדר פרות דרום אפריקאיות ליד כרם הפינוטאז' כדי שהתמונה תהיה מושלמת.
אפשר לציין במסגרת הסיור הבינלאומי גם את הטמפרניו הספרדי, שיקבי "בנימינה" שוקדים לאקלמו בארצנו.
אבל בואו לא נדבר רק על זנים יוצאי דופן. כדאי להרים את מבטנו אל השמים שלנו נטולי העננים, כדי להבין שכדאי לדבוק בזנים שמתאימים לנו. שימו לב מה קורה בגליל: השיראז, שהצרפתים קוראים לו סירה, כאילו נולד לגדול בהרי הגליל. אם לא תגלו לו, הוא עשוי לחשוב שהוא נטוע בגבעות הדרומיות של עמק הרון, בין עצי הזית לרוח הים שבאה מרחוק.
ממש שפשפתי את עיני כשראיתי החודש את מגזין היוקרה האמריקאי "Wine Spectator" מעניק ליין השיראז 2003 של "דלתון" ציון 89. "יין מרשים ובנוי כהלכה מישראל", הוא ציטוט מדויק שממלא אותנו בגאווה מקומית.
נעמה סורקין, הייננית הראשית של "דלתון" (הייננית הראשית היחידה של יקב גדול בישראל הגברית), למדה באוסטרליה. היא התוודתה פעם בפני שהשיראז שלה הוא מקור גאוותה. לא נדע אם זה בגלל החינוך האוסטרלי או בגלל האקלים הישראלי. אנחנו נהנים מהתוצאה שמופקת מענבי הגליל העליון.
עם כל הכבוד להרי ירושלים ורמת הגולן, היינות הטובים ביותר נסמכים על ענבי הגליל העליון, ומיטבם מכרמי הרמה, שמשתרעת בין הר מירון לגבול לבנון. מישהו לחש לי פעם בסוד, "אתה יודע שאת היינות הטובים ביותר של יקבי 'רמת הגולן' עושים מענבי הגליל?". עניתי לו שזה לא סוד, ושיקבי "רמת הגולן" גאים מאוד בכרם שלהם ברמת נפתלי, שמלווה את היינות הטובים שלהם מראשית דרכם.
ירדן קברנה סוביניון 2003 של "רמת הגולן" הוא אחד הטובים ששתיתי בשנים האחרונות, וחלק מענביו באו מהגליל. בהבדלים המזעריים שיש בין בציר לבציר בישראל אפשר לחוש ש - 2003 הייתה שנה טובה מאוד.
כדאי לשתות ב - 2007 את האדומים של 2003. להתענג היום מהגדולים שיכולים להתיישן עוד שנים רבות, כגון "המערה", "ברקן סופרייר" ו"כרמל לימיטד אדישן", ובקרוב יופיע הכוכב של אדומינו "קצרין 2003", שיגנוב את כל מחיאות הכפיים לעצמו.
זו מעלתה של שנת 2003, שגם האדומים הכבדים שלה עתירי הטנין שהופיעו לאחרונה על מדפינו לאחר שהות ארוכה בחביות העץ, נגישים ופתוחים בשפע טעמיהם. היינות האלה יקרים במיוחד. כדאי ואפשר להתענג ב - 2007 מכל האדומים של סדרות הביניים מבציר 2003, שהם בשיאם עכשיו.
אם תרצו השנה משהו צעיר, מודרני ומבריק, יקבי "כרמל" מציעים לכם את סדרת ה"יאנג סלקטד" - יינות קלים וזולים שנועדו לשתייה לא מחייבת.
מול ארוחה רבת מנות שמלווה בתפריט יינות עמוס אפשרויות, ניצבת האופציה של מוסקטו לבן, מרלו רוזה וקריניאן אדום דלי אלכוהול (כ - 8 אחוז, כמעט כמו בירה), המוצעים בבקבוקים הסגורים בפקקי הברגה. ממש פתח ושתה מתי שבא לך.
יינות "יאנג סלקטד" מאפשרים לנו להתבגר בשנה ולהרגיש צעירים לפחות בשנתיים. 2006 הייתה שנה קשה וממושכת. מגיע לנו לשתות לכבוד 2007 שסוף סוף הגיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
