כולנו רקמה אנושית אחת, עפה
יונתן לוי על ריצ'רד בקמינסטר פולר, גאון עם סיפור חיים הזוי, המצאות מופלאות ומטורפות, והשקפת עולם הוליסטית, שבמרכזה ההבנה כי כולנו מבלים על אותה חללית שאין לה קברניט
עד גיל 32 ריצ'רד בקמינסטר פולר ניהל חיים רגילים. הוא שירת בצי האמריקאי במלחמת העולם הראשונה ועבד בכמה משרות בחברות בניין ותעשייה. אבל ב-1927 הוא פשט את הרגל והפך למובטל. הוא התמכר לאלכוהול ונאלץ לגור בפחון עם אשתו ובתו. בתנאי המגורים הירודים חלתה הבת הקטנה ומתה. פולר האשים את עצמו במותה, ושקע בדיכאון עמוק. בת נוספת נולדה לבני הזוג - אך הוא לא היה יכול לפרנסם. לילה אחד הוא החליט להתאבד; להטביע את עצמו באגם מישיגן. הוא הגיע לאגם אבל רגע לפני שקפץ, היתה לו התגלות.
הוא הבין שחייו אינם שלו, אלא של היקום. אין לו זכות לקחת אותם. במקום להתאבד, החליט בקמינסטר פולר לעשות ניסוי: מה יכול לעשות אינדיבידואל אחד, בלי כסף, שם או מעמד - למען העולם? בספרו "שפן הניסיונות ב'" (הכוונה, כמובן, לעצמו) הוא כותב, בשפה שהיא עירוב בין מפרט טכני לסגנון אקזיסטנציאליסטי:
"לפתע עלתה המחשבה שהדחף שלי להתאבד הוא תוצאה מפורשת של עיסוק-יתר ב'עצמי' וב'סבל שלי', ושאם אעשה כן אעשה את הטעות האנוכית ביותר, ואשליך אולי לאבדון חוליית-מידע אבולוציונית הנחוצה למימוש המוחלט של התפקיד-שטרם-נודע של האדם ביקום.
"אז הבנתי שאני יכול לבצע התאבדות רק של האגו - 'היפטרות' של האגו האישי - אם במקום לצרכי ה'אני' אקדיש את האורגניזם הפיזי ואת מערכת העצבים לנשיאת כל כאב שיבוא, וכך אולי להבין מנטאלית כיצד יכול אינדיבידואל 'חסר-אני' להתייחס לכל ההשפלות, החובות וההפסדים הכספיים שהבאתי באנוכיותי וברשלנותי על כל האנשים-המעורבים-באופן-כלשהו, ולהישאר פעיל רק לשם האפשרות-לשימוש-מהותי-עבור-אחרים בניסיון שרכשתי. ראיתי שאמנם ישנה אפשרות אמיתית שאוכל לעשות כן, אם אשאר חי ואקדיש את עצמי ליישום לעולם-לא-עבור-עצמי של הידע מניסיוני-המצטבר-הכולל. חשיבתי החלה להתבהר".
"אני מחפש מה צריך לעשות. ככלות כל, כך היקום מעצב את עצמו"
הניסוי ארך 56 שנים. ריצ'רד בקמינסטר פולר, ובקיצור "באקי", הוגה, אדריכל, מתמטיקאי, קוסמולוג, מחנך, משורר וממציא, הקדיש את חייו לשכלול ושיפור תנאי הקיום האנושיים. הוא כתב 28 ספרים ורשם 28 פטנטים על המצאותיו (השאלה מדוע שרויה במחלוקת). הוא הקיף את העולם 57 פעמים במסעותיו והמצאתו הידועה ביותר היא הכיפה הגאודזית, שכמוה יש בעולם כ-300 אלף.
המבנה הגאודזי, טען בקמינסטר פולר, הוא דוגמא לשימוש היעיל ביותר של הכמות הקטנה ביותר של חומר לשם יצירת המבנה החזק ביותר בעל הנפח הגדול ביותר. הוא סמל ומופת לאופן שבו יכולה האנושות
ספרו המונומנטלי, "סינרגטיקה", חוקר את המבנים הגיאומטריים ההוליסטיים בטבע, ואת המקבילות האפשריות בתרבות, בעיצוב ובארכיטקטורה - ואפילו במבנים של התודעה האנושית. בקמינסטר פולר התבונן בווירוסים ובמולקולות כדי לקבל השראה לבניינים וערים. מסקנות המחקר המתימטי-פיזיקלי-פילוסופי, כך חשב, הן מטאפיזיות ובו בזמן ישימות בכל תחום ותחום בתרבות האנושית. הבנה של חוקי היקום אינה עניין תיאורטי, אלא הבסיס הפרקטי לשיפור החיים בכללותם.
"אלוהים הוא שם פועל, לא שם עצם"
בקמינסטר אמנם לא המציא את המושג "סינרגיה", אבל הוא בוודאי זה שהפך אותו למונח רווח. ההגדרה שלו לסינרגיה היתה "התנהגות של שלמים שאינה ניתנת לצפייה על סמך התנהגות החלקים". אי אפשר לצפות את התכונות של הפרוטופלזמה הביולוגית על סמך התכונות של יסודותיו הכימיים; אי אפשר לצפות את חילופי הגז בין יונקים לצמחים על סמך התכונות של הפרוטופלזמה; התודעה האנושית אינה ניתנת לחיזוי, לא על סמך התנהגות הרקמות או התאים וגם לא על סמך התנהגות של יונקים אחרים.
באותו אופן, בקמינסטר פולר הרבה להתנבא שההתפתחות המואצת של הידע והטכנולוגיה יביאו למצב סינרגטי חדש באנושות. הוא היה מראשוני ההוגים שהדגישו את הצורך בחשיבה גלובלית לשם הבעיות הבוערות של האדם. "משחק-העולם" הוא מעין מתודת-סימולציה שפיתח (בתגובה למשחקי המלחמה הנפוצים יותר), שנועדה להביא את המשתתפים לידי פתרון בעיות העוני, חלוקת המשאבים והעבודה בעולם כולו, תוך הבנת התלות הכלל-הדדית בפלנטה.
ביטוי נוסף לחשיבתו האוניברסלית הוא "מפת הדימקסיון": מפת עולם שבה פני כדור הארץ מוקרנים על איקוסהדרון פרוש (פאון משוכלל בן 20 פאות). המילה דימקסיון היא שילוב של "דינמיות", "מקסימליות" ו"מתח".
בכל התקופות היתה מפת העולם תמיד ביטוי לתפישת עולם. ניתן להשוות את המפה הימי-ביניימית, שבה ממוקמת ירושלים במרכז היקום, למפות סיניות, שבהן סין במרכז ואילו הודו ואפריקה הן רצועות קטנות בפריפריה. גם בעידננו נגועה הקרטוגרפיה באידיאולוגיה. למשל, לא תמיד היה נהוג למקם את חצי הכדור הצפוני מעל החצי הדרומי - במפות עתיקות המזרח הוא למעלה. גם בחלוקה לשני חצאים - המזרחי והמערבי - כלולה תפיסת עולם. במפת הדימקסיון ניתן לתפוס ממבט אחד, בעיוות מינימלי של הפרופורציות, את העולם כולו, כשהדימוי המתבקש הוא, כדברי בקמינסטר פולר: "אי אחד בתוך אוקיאנוס אחד".
בקמינסטר פולר נהג להשתמש בביטוי "Spaceship Earth" (החללית ארץ), כדי להדגיש את הרעיון שהאנושות מצויה בתנועה - על כל המשתמע מכך - וכדי להרחיב את המודעות שלה לאופקיה הקוסמיים, מתוך תחושת פליאה, ענווה והרפתקנות. לא זאת בלבד שקיבלנו את החללית בלי הוראות הפעלה, אלא שכרגע יש מאות קברניטים שנלחמים זה בזה.
"האנושות רוכשת את כל הטכנולוגיה הנכונה מכל הסיבות הלא-נכונות"
בקמינסטר פולר גם עיצב שלושה אבות טיפוס של "מכונית הדימקסיון", אוטו אווירודינמי מאורך עם שלושה גלגלים, שבשל כך יכול לסוב על צירו בקלות, מצוין לחניות, חסכוני בדלק ויפה לעין. אך הוא לא היה מהיר מספיק, וכנראה גם לא יציב דיו בסיבובים. אחרי תאונה קטלנית באחת מנסיעות המבחן הופסק הפרויקט.
בין חזונותיו מרחיקי הלכת אפשר למצוא את "ענן 9" (כשם תקליטו של ג'ורג' הריסון): הערים המעופפות. במבנה גאודזי, אם מעלים את פני השטח (וכך גם את המשקל) בריבוע, הנפח עולה בחזקה שלישית. אם ניתן להעלות רק במעט - נניח במעלה או שתיים - את הטמפרטורה במבנה גאודזי ענקי, שאורך הקוטר שלו הוא בערך קילומטר, הוא יוכל להתרומם באוויר ואף לשאת עימו עיירה קטנה. חזון אחר כלל עיר צפה, שאכן כמעט והוקמה במפרץ טוקיו. ואיך אפשר שלא להזכיר את אקדח הערפל, מתקן מקלחת חסכוני שיורה סילון עז של מים, שעברו אטומיזציה, ויכול לנקות משפחה בת ארבע נפשות בחצי ליטר מים!
בצד המבנה הגאודזי וחידושיו המתימטיים, בקמינסטר פולר היווה דוגמא חיה לרוח רעננה ופורצת דרך, אוהבת-אדם ואוהבת-יקום; הניסוי "בשפן הניסיונות ב'" שהחל על שפת האגם, הוא ביטוי למשב אופטימי, אמריקאי מאוד, התופס את האנושות כקבינט רציונלי, פרגמטי ונועז במסע הרפתקני בקוסמוס.
המאמר פורסם לראשונה באתר מהות החיים
למכון בקמינסטר פולר
תשובות לשאלות נפוצות על בקמינסטר פולר
נא להמתין לטעינת התגובות
