האוצר האבוד: פרופ' בן בסט חושב שאנחנו מאבדים את י-ם
מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אבי בן בסט, מאמין שירושלים צועדת, אבל לאחור. האוכלוסייה החזקה נוטשת, משלמי המסים מתוסכלים מהשירותים שהם מקבלים, וראש העירייה לא עושה דבר כדי לתקן את העוול. אם מישהו לא יתעורר באמת נאבד את ירושלים
המורה שלי הייתה מבקשת לנמק ולפרט.
"אז בשתי מילים: רע מאוד".
פרופ' בן בסט אמור לדעת על מה הוא מדבר. הוא שימש מנכ"ל משרד האוצר בתקופת בייגה שוחט, ולאחר מכן פרסם שני ספרי מחקר חשובים מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. האחד הוא "הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות", שנכתב עם מומי דהן, וחקר את ההתמוטטות הכלכלית של הרשויות המקומיות בישראל ואת ההשלכות של שיטת הבחירות והפוליטיקה עליהן.
הספר השני, "חזון ירושלים", שיצא ב-2009, מנסה למצוא פתרון לשקיעה ארוכת השנים שעוברת העיר. לפי בן בסט, השקיעה החלה אחרי תקופת טדי קולק, עם העברתם של תקציבים גדולים יותר לציבור החרדי. אהוד אולמרט עשה זאת מטעמים קואליציוניים, אורי לופוליאנסקי עשה זאת מטעמים מובנים וניר ברקת, מי שאמור היה להיות התקווה הגדולה של החילונים בעיר, לא שינה דבר.
היום, אחרי כמעט חצי קדנציה של ברקת כראש העירייה, המצב חמור בדיוק כפי שהיה
כל עוד הציבור החזק בעיר, זה שמשלם מסים, עומד במצב סטטי, זה לא אומר שהעיר דורכת במקום. ממש לא דורכת במקום. לפי בן בסט, ירושלים נמצאת בתהליך רגרסיבי חמור שמעצים את עצמו.
מי שלא נולד אתמול יודע שירושלים לא תמיד סבלה ממצב כלכלי, חברתי, תעסוקתי וחינוכי ירוד כל כך. בשנת 1972 היא הייתה במקום טוב בין 46 הרשויות העשירות במדינה.
29 שנה אחר כך, בשנת 2001, ירושלים התייצבה, לבושת כולנו, בעשרה האחוזים התחתונים, קרי, תשעים אחוז מהרשויות בישראל נמצאות במצב טוב משל בירת ישראל. "הבעיה העיקרית בירושלים היא ירידה בבסיס הכלכלי שלה, בעיקר, עקב הגירה של אוכלוסייה חזקה החוצה", מסביר בן בסט מדוע העיר נראית כפי שהיא נראית. "זאת אומרת שיש ירידה דרמתית במקום של ירושלים במדרג החברתי-כלכלי. מעיר מבוססת יחסית היא הפכה לעיר שבעיותיה הכלכליות גדולות מאוד".
המדדים הכלכליים-חברתיים שנבדקו על ידי בן בסט ועמיתיו מוכיחים את מה שכולנו יודעים בלי לחקור. מדד ההכנסה למשפחה בירושלים בשנת 1995 עמד על 98 אלף שקל.
בתל אביב הוא היה אז 130 אלף. בבדיקה שנערכה בשנת 2004 עלה במעט המדד בתל אביב ל-132 אלף שקל, ואילו בירושלים הוא ירד ל-78 אלף. ולא מדובר רק בחרדים, אלא גם ברמת ההכנסה של החילונים.
דווקא אצל הערבים נרשמה עלייה, אם כי לא משמעותית. מה עוד? שיעורי העוני הוכפלו משנת 1990 ועד 2005. "בכל אינדיקציה כלכלית שתיקח על ירושלים תראה הידרדרות בשני העשורים האחרונים", ממשיך בן בסט, "הידרדרות גדולה מאוד - בהכנסה לנפש, בשיעור העוני, במיקום של ירושלים במדרג הכלכלי חברתי. העיר הולכת ונחלשת כלכלית, וזה לכשעצמו מגביר את ההגירה.
"נוצר פה מעגל קסמים של היחלשות העיר שיעצים את עצמו. אני אסביר: כשעיר נחלשת כלכלית, היא יכולה לספק פחות שירותים. כולנו מכירים את זה בפן האישי בירושלים. כשהחזקים עוזבים, משלמים פחות מסים; משלמים פחות מסים, העירייה יכולה לתת פחות שירותים; נותנים פחות שירותים, אלה שנשארו אומרים, 'מה אנחנו, פראיירים, משלמים כל כך הרבה מסים ומקבלים פחות שירותים?', וגם הם עוזבים.
"ברגע שמתחילה הידרדרות של עיר מירידת רמת החיים בה ונטישה של אוכלוסייה חזקה, זה מצב שיעצים את עצמו. זה דבר שיעצים, כי אלה שנשארים מרגישים שהנטל היחסי עליהם גובר והשירותים שהם מקבלים יורדים. אני לא יודע איפה אתה גר, אבל בשכונה שלי אני ממש מרגיש את זה.
"אני גר בשכונת רמות ואני אומר לך שזאת לא רמת הניקיון שהייתי מצפה משכונה שבה משלמים את רמת הארנונה הגבוהה ביותר. אני לא רוצה שייתנו שירותים לפי מה שמשלמים, שייתנו לכולם אותם שירותים, אבל זה לא סביר שאתה משלם ארנונה גבוהה כל כך והשכונה מלוכלכת כל כך".
ממתי אתה שם?
"1984".
רמת הניקיון ירדה?
"כן, יש הידרדרות ברמת הנקיון".
אתה יודע להסביר את זה?
"העיר נעשית ענייה יותר, אפשר לראות את זה. היא הייתה פעם באשכול גבוה הרבה יותר, ואז היא צללה. אין פה הרבה חוכמות. העיר נעשית ענייה יותר ולא יכולה לספק יותר שירותים".
התפנית השלילית, קובע בן בסט, התחילה בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש עירייה. "גם בקדנציות של אולמרט, ודאי בקדנציה של לופוליאנסקי, הייתה הסטת תקציבים לחרדים. לא רק שהחרדים משלמים פחות מסים בגלל רמת הכנסתם ומשום ששיעורי הגבייה מהם לא נאותים, הם גם מקבלים יותר תמיכות כי הם אוכלוסייה חלשה. נוסף לכך, כפועל יוצא מההסכמים הקואליציוניים העבירו להם יותר מקורות, וגם זה פגע באוכלוסייה החזקה".
האוכלוסייה החזקה, זאת שמאסה בתשלומי ארנונה כבדים ושירותים דלים, ארזה את עצמה והיגרה לערים שדירוגן החברתי כלכלי גבוה יותר. "ההגירה מייצרת בעיות נוספות", אומר בן בסט.
"אתה רוצה לגור בעיר שמספקת לך שירותי מסחר, שירותי תרבות. ככל שאוכלוסייה חזקה עוזבת יורד הביקוש למסחר, לתרבות וכדומה, ואז מגוון השירותים שאתה יכול לספק הולך ופוחת. הירושלמי מרגיש שבמקום להתקדם כמו ערים אחרות, שבהן מגוון השירותים גדל, אצלו הם מצטמצמים בהדרגה. מגוון התרבות הולך וקטן".
בן בסט חבר בשלושה דירקטוריונים (בהתנדבות) בתחום התרבות, ביניהם הקאמרטה ומרכז המוזיקה, והוא מעיד כי יש ירידה במספר המבקשים ליהנות מיצירות קלאסיות.
"מספר המאזינים פוחת ומצמצמים את מספר הסדרות", הוא מעיד. "אם אין קהל תציע פחות קונצרטים; תציע פחות קונצרטים, ולאלה שנשארו יש פחות ממה לבחור. נכון, מספר בתי הקולנוע ירד בכל העולם, אבל המגוון פה קטן יותר למרות שזאת עיר ענקית, הרבה יותר גדולה מתל אביב. הקהל הפוטנציאלי, שיש לו את המקורות הכספיים לקנות שירותי מסחר ותרבות, בעצם קטן.
זאת עיר גדולה שיש בה בעיה כלכלית כל כך חמורה עד שכוח הביקוש שלה קטן מאוד, ולכן היא לא יכולה לספק שירותים ברמה של עיר גדולה. תוסיף לזה את פוטנציאל התעסוקה הנמוך. זאת עיר שמבוססת כמעט לגמרי על שירותים ציבוריים.
יש פה תעשייה פרטית קטנה מאוד. אתה מסתכל על הר חוצבים, מה יש לנו חוץ מהר חוצבים? זה דבר פצפון, זה כלום. אנשים שרוצים לעבוד בהיי-טק למשל, אין להם פה הרבה מקורות תעסוקה בהיי-טק. יש, אבל אין הרבה. לא כמו במרכז הארץ. כל הדברים האלה יוצרים דינמיקה של הגירה.
"יש עוד דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. זה לא רק שהאוכלוסייה החרדית ענייה, יש מתח בין החרדים לאחרים. רואים אותו פעם במאבק על כביש בר אילן ופעם בחניון קרתא.
"אם אתה מחבר את מכלול הבעיות - הרמה החברתית-כלכלית פוחתת, ההסתברות למצוא תעסוקה בחלק מהמקצועות נמוכה מאוד, השירותים שניתנים לתושבים לא הולמים את רמת המסים שהם משלמים - ואתה מוסיף את המתח שיש בין חרדים לחילונים, שמתבטא במאבקים, יש לך יותר מדיי סיבות להגירה. אומרים לי שגם החרדים מהגרים. זה נכון, ובדקנו את זה.
"קצב הריבוי הטבעי של החרדים הוא שישה אחוזים לשנה. שיעור ההגירה החוצה מירושלים הוא שני אחוזים. זאת אומרת שנטו, האוכלוסייה החרדית גדלה בקצב של ארבעה אחוזים בשנה. האוכלוסייה החילונית והדתית-לאומית גדלה בערך בשני אחוזים בשנה ומהגרת בשני אחוזים לשנה, זאת אומרת מצב סטטי. לא הדת מעניינת אותי, אלא שיעור ההשתתפות של החרדים בכוח העבודה, והוא נמוך.
"מדינת ישראל מדברת על זה ברמה הארצית, אבל בירושלים הבעיה גדולה יותר בגלל המשקל שלהם באוכלוסייה. זה ששיעור ההשתתפות שלהם קטן יותר אומר כוח קנייה קטן יותר ויכולת פחותה לשלם מסים. המשקל שלהם הולך וגדל, משום שאם אתה מסתכל על האוכלוסייה הלא חרדית, שהיא האוכלוסייה העובדת, הם באופן מוחלט סטטיים".
מה עם ערבים?
"היה לנו פרק שעסק באוכלוסייה הערבית, אבל התמקדנו בעיר היהודית. עם כל הרצון העז שהעיר תהיה מאוחדת ותהיה עיר אחת בסופו של דבר, מבחינה חברתית-כלכלית היא לא עיר אחת. יש שתי ערים שחיות תחת מועצה אחת וראש עירייה אחד. החלק היהודי של העיר הוא לב הבעיה".
אבל העניין הוא לא רק מסים ועבודה. ירושלים לא אטרקטיבית מספיק מבחינת זוגות צעירים גם מבחינת היצע החינוך שהיא מספקת, או נכון יותר לומר, מבחינת השקעתה בחינוך. עובדתית, על פי המספרים שספרו של בן בסט מציג, ההשקעה של העירייה בחינוך נמוכה בהשוואה להשקעה בערים גדולות אחרות.
"ההוצאה לתלמיד בירושלים נמוכה יותר מאשר בערים הגדולות האחרות, כך שגם רמת החינוך בעייתית", הוא קובע. "הבן שלי למד ברמות בבית ספר ממלכתי שהיה ענק. היום בית הספר חרדי. נותר בית ספר אחד בשכונה שיש בו כיתות יסודי. הנכדה שלי, שגרה בשכונה, למדה עם 22 תלמידים בכיתה".
נו, אז יש יתרונות.
"כן, היתרון כל כך גדול שהיא עברה לבית ספר פרטי. יש 1,001 בעיות אחרות. תמיד כשאני מדבר עם זוגות צעירים הם אומרים שהדברים החשובים ביותר הם חינוך ועבודה. בלי חינוך טוב לא יהיה סיכוי למשוך צעירים".
איפה ליד"ה, בויאר, רנה קסין והניסויי? אלה היו בתי ספר מעולים שבמעולים, בכל קנה מידה.
"הם מעטים מדיי. מה שיש לך היום זה בויאר וליד"ה. אי אפשר להתעלם מכך שבמבנה הנוכחי של העיר, הסבירות לעשות שינוי קטנה מאוד. אין בכוחו של ראש העירייה לעשות את זה. ברגע שהוא צריך להישען במועצה על אוכלוסיות עם ניגודי אינטרסים, דבר בולט בעיר, השותפות לא תאפשר לשנות את מה שקורה בעיר".
הפתרון, על פי הכלכלן, יבוא בדמות שינוי השליטה ברשות לפיתוח ירושלים, שכרגע מחולקת שווה בשווה בין העירייה ובין הממשלה. בן בסט מעוניין להכניס שותף שלישי, הציבור, ולחלק את עוגת השליטה בצורה שווה. "ברגע שבנית אורגן שיש בו הרכב שליטה אחר זה לא ייתן עדיין את הפתרון", הוא מנמק. "צריך להזרים אליו הרבה יותר כסף ומקורות ממה שיש ברשות לפיתוח ירושלים היום. הממשלה חייבת להביא בחשבון שמדובר בבירת ישראל, ושאם לא יקצו לה יותר מקורות הסיכויים להציל את העיר קטנים. התהליך רק יחמיר.
"הפתרון לא יבוא ביום אחד. אתה צריך קודם כול לבלום את תהליך הנסיגה, ורק אחר כך להתחיל להפוך את הגלגל. חשבנו שצריך לעשות מבצע יוצא דופן. המסקנה הייתה שחייבים לעשות מבצע דחוף להצלת העיר, משום שאם הדינמיקה שתיארתי לך תימשך, היא תביא אותנו למצב שאין מה לעשות בו. יסוד הבעיה הוא כלכלי, אי אפשר להתעלם מזה. בבעיות כלכליות, אם אתה מגיע להתדרדרות גדולה מדיי ואם לא תהיה מאסה קריטית של תושבים כדי להתרומם חזרה, יהיה לך קשה להיחלץ ממנה. הדינמיקה היא שלילית והיא נמשכת. היא לא נעצרה".
מה שהכי מדכא את בן בסט היא הסטטיות של ברקת בכל הנוגע להשבת חלוקת התקציב לתקופה של טדי קולק, וההתעוררות המאוחרת שלו בניסיון לבקש תקציבים גדולים יותר מהממשלה. "מה שמייאש אותי למשל הוא שגם במלחמה על התקציבים לעיר הזאת ראש העירייה התחיל רק עכשיו", הוא מתייחס לקמפיין האחרון של ברקת נגד ראש הממשלה.
"מתי היו הבחירות? בנובמבר 2008. עברה חצי קדנציה. מה קרה בחצי הקדנציה הזאת? אני מוכרח להגיד שאני, כתושב העיר, לא רואה שינוי מהותי באף אחד מהפרמטרים. אפשר היה להתחיל את השינוי כבר היום, עוד לפני גיוס מקורות נוספים.
"קודם כול צריך להחזיר את הגלגל לאחור בחלוקת המקורות בין קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר. כשנבחר ראש עירייה על ידי החילונים והדתיים-לאומיים, הייתה ציפייה שיהיה לזה ביטוי בהקצאת התקציבים של העיר.
"אין שום שינוי מהותי בזה. אני אומר: לפחות שיהיה שינוי בתחום אחד. נשים את הניקיון בצד. נגיד 'מחבקים את מערכת החינוך'. אני מסתכל מה יעצור את היציאה החוצה ומה ימשוך אנשים לעיר. לצעירים שני הדברים החשובים ביותר הם עבודה וחינוך. בעבודה צריך מעורבות ממשלתית גדולה מאוד, אבל בתחום החינוך העירייה הייתה יכולה לעשות הרבה דברים כבר עכשיו".
למה לא עושים?
"למה לא עושים? כי אני חושב שיש להם קואליציה של שיתוק. בחיים אין ברירות. אם אתה רוצה לשנות סדר עדיפויות, אתה לא יכול לעשות את זה כשכולם בקואליציה. מראש נבנתה קואליציה שיש בה שיתוק ביכולת לשנות את הדגשים בעיר. כדי לשפר את המצב של א' צריך להוריד משהו מב'. וצריך לזכור שבקדנציות הקודמות התקציב שונה במידה רבה לכיוון של תמיכה בשירותים שהחרדים רוצים. היה צריך להחזיר את הגלגל בחלקו לאחור ולתקן חלק מהשינויים שנעשו, כי אחרת אי אפשר יהיה להחזיק פה את האוכלוסייה החזקה, העובדת, זאת שמשלמת יותר מסים וחשובה לעתיד של כולם בעיר, גם לחרדים.
"העיר הייתה יכולה ליהנות מאוד אם שיעורי ההשתתפות של החרדים בכוח העבודה היו עולים, אבל זה לא נושא שהעירייה יכולה לתרום לו. זה נושא שהממשלה צריכה לתרום לו בכל הארץ. עיר היא אורגן חי שמונע על ידי כוחות כלכליים. כרגע אנחנו בנסיגה, ולצערי אני לא רואה שום דבר מהותי שעוצר את התהליך הזה מאז שראש העירייה החדש נבחר.
"יש קצת שינוי בתרבות, אבל הוא מינימלי. עדיין תקציב התרבות של ירושלים קטן לעומת תקציבים של ערים במרכז, ואני לא מדבר על תל אביב, אלא משווה לחולון למשל. מתהדרים שהגדלנו את התרבות, אבל הגדלנו מרמה נמוכה מאוד. אגב, אלמלא הקרנות חלק גדול מהתרבות לא היה מתקיים. הקרנות הן התומכות העיקריות של התרבות. התרומה של העיר לפיתוח התרבות קטנה מאוד יחסית".
בחרת בברקת?
"אני לא מתייחס להעדפות הפוליטיות שלי".
אתה לא מרוצה ממנו.
"לא, אני לא מרוצה. אני לא מרוצה כי השינוי שהרבה תושבים ציפו שהוא יביא לא מתרחש. חלפה חצי קדנציה, ואני לא רואה שינוי באף אחד מהנושאים המרכזיים בעיר הזאת. כל האנרגיה שהוא משקיע בנושאים מדיניים באופיים, בבנייה בלתי חוקית של ערבים ויהודים, לכאורה הם נושאים מוניציפליים, אבל רמת ההתערבות שלו בנושאים האלה אינה ברמה המוניציפלית. לפחות מבחינה ציבורית, כמי שקורא את העיתון, נראה שהוא משקיע בנושאים האלה הרבה זמן.
"אלה לא הנושאים העיקריים והבוערים בעיר. אלה נושאים פוליטיים במובהק. שייתן לממשלה לעסוק בנושאים האלה. אני רוצה שראש העירייה יתרכז בבעיות של העיר. שיטפל בעיקר בבעיות של העיר, וייצור את המפנה שאנחנו כל כך זקוקים לו. המפנה הזה לא מתרחש. חצי קדנציה עברה ואני לא חושב שיש מפנה, וגם לא פסקו התהליכים השליליים. חבל".
מה דעתך על הקמפיין של ברקת שמכוון לנתניהו?
"אני חושב שבלי תקציבים ממשלתיים לא ניתן יהיה ליצור מפנה גדול בעיר, נעזוב את הצורה. צריך תוספת תקציבים גדולה מאוד. אני חושב שברקת היה צריך מההתחלה, מהיום הראשון שלו, לפנות לממשלה ולגייס אותה למאמץ גדול יותר. זה שהוא עושה את זה עכשיו זה מאוחר.
"מה עם הדרך שהוא עושה את זה? אני לא רוצה להתייחס לדרך. אני לא קמפיינר ולא איש פרסום, אני כלכלן. הוא היה צריך לשכנע את הממשלה ויכול להיות שהוא לא מצליח. תראה איזו מלחמה פוליטית מדינת ישראל עושה על ירושלים. איפה המלחמה הכלכלית?".
כמה המצב קריטי?
"קריטי מאוד, משום שהמצב לא נפסק. משקל האוכלוסייה הלא עובדת הולך וגדל ללא הפסקה. תהליכים לא נפסקו, להפך. אף אחד לא בלם אותם. צריך לבלום אותם ולהתחיל את התפנית.
"אני לא רואה שהעירייה הזאת עושה את זה. אני התחלתי להיות ביקורתי שבעה-שמונה חודשים אחרי שראש העירייה נבחר, אבל הייתי שקט מאוד. עברנו שנה ולא קרה, עברנו שנתיים ולא קרה, ועכשיו עברנו חצי קדנציה כמעט ואין שינוי. ככל שיחלוף הזמן, הסיכויים שנצליח להפוך את המגמה ילכו ויקטנו. עיר בירה שצועדת לאחור, זה לא ייאמן הדבר הזה".
מהעירייה נמסר בתגובה: "הטענות אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים, ויעידו על כך תושבי העיר אשר חשים בשינויים ובמגמות שהשתנו בעיר בשנתיים האחרונות. בעקבות יוזמות העירייה הפכה ירושלים בשנתיים האחרונות לאטרקטיבית למשקיעים. היא מוכיחה עצמה כבירת תרבות, מושכת צעירים ונעשית רלוונטית ומחוברת ליותר ויותר קהלים בארץ ובעולם.
"הנתונים מראים כי יש גידול של 30 אחוז בבקשות לפתיחת עסקים חדשים בעיר. מספר אירועי התרבות הוכפל והם מושכים מאות אלפי מבקרים לעיר. התיירות השנה הגיעה לשיא של כל הזמנים, תפוסת המלונות עלתה ב-30 אחוז, יש עלייה של עשרה אחוזים במספר המועסקים במלונאות, ואחוז הזכאים לתעודת בגרות עלה משמעותית בעקבות רפורמות שערכה העירייה בתחום החינוך.
"ראש העירייה פועל כל העת להגדלת התקציבים שמקצה הממשלה לירושלים, ומקיים דיון עם הממשלה על אחריותה לעתידה של העיר. ראש העירייה זוכה לתמיכה רחבה בציבור במאבק להחזרת מעמדה של ירושלים למקום הראוי לה, לאחר שתמיכת הממשלה בתקציב הבירה קוצצה בעשור האחרון ב-30 אחוז, שמשמעותם עשרות מיליוני שקלים החיוניים לעיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם