בגובה העיניים עם ששי אפרתי

הוא נולד בנחלת שבעה וגר במודיעין. מתגעגע לירושלים. שרוף על נבחרת אנגליה ורשות השידור היא בית בשבילו. 1,532 מילים עם ששי אפרתי (52), נשוי + 2, מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון, שנמצא בדרום אפריקה ויעביר אלינו את שידורי המונדיאל

רונית מזרחי | 11/6/2010 9:19

דני נוימן שם פס על המבקרים: כואב לאנשים? שישתו מים

ירושלים
"אהבת חיי. המקום שנולדתי בו, גדלתי בו. למדתי לאהוב את העיר, מתגעגע אליה אחרי שלפני כמה שנים נאלצתי לעבור לעיר קרובה. מבלה ומטייל בה עם הילדים שלי, מראה להם מראות, מקומות שבהם גדלתי ואהבתי".

ששי אפרתי איור: עמית בוניאל

נחלת שבעה
"נולדתי שם, זו שכונה שסמוכה לגן העצמאות ומה שנקרא היום כיכר החתולות, בית אגרון וכל הסביבה שם. הזיכרון שלי מהילדות זה שדה עם סבך צמחייה גדול שהדבר היחיד שהיה מחבר אותנו למקומות אחרים זה שביל קטן בגן העצמאות שהיה מוביל אותנו לגן וגם לימק"א כמובן, כשהיו משחקים בליגה א' בית"ר ירושלים".

תיכון
"סליסברג וערוץ 1 בעצם, כי התיכון נגדע באמצע מה שנקרא. משם הייתי חניך בערוץ 1 אחרי שלא הצלחתי להשלים את התיכון בסליסברג מסיבות של אי התאמה לבית ספר מקצועי~טכני. אז היה נראה כאילו חרב עליי עולמי, אבל בסופו של דבר היום מפרספקטיבה של זמן אני יכל להגיד שכנראה הגורל הביא אותי למקום הכי טוב שיכל היה להיות בשבילי. ומאז אני שם, 36 שנה, שם בעצם גדלתי, חלק גדול מהזיכרון הצרוב שלי זה ערוץ 1, שאליו הגעתי כשעוד לא עוצבתי. ואני מבסוט, מרוצה".

תנועות נוער
"שבט משואות, תנועת מכבי וגם הנוער העובד והלומד. אהבתי להיות שייך למסגרות, במציאות שאנחנו גדלנו בה בירושלים בשנים ההן היה חשוב מאוד להיות שייך למסגרת חינוכית כלשהי, ערכית, תומכת, כזאת שמחברת את הילדים והנוער".

מנהל מחלקת הספורט
"התמניתי לפני חמש שנים, אחרי הפיינל פור שהיה במוסקבה. חזרתי משם, מכבי זכתה בגביע ואחרי כמה ימים מוניתי למנהל מחלקת הספורט במקום אורי לוי, שעבר להיות מנהל מחלקת החדשות. אני לא יכל להגיד שזו פסגת חלומותיי המקצועיים, אבל אפשר להגיד שזאת אחת התחנות הכי חשובות שלי, כי מתוך 36 שנה שאני במקום הזה, יותר מ-20 שנה אני במחלקה הזאת כמפיק, מפיק ראשי, וזה היה די טבעי שאשאף וארצה להיות מנהל של מחלקה.

"אני שמח שנפל בחלקי להיות מנהל של מחלקה שיש לה מסורת, שיש לה עבר מפואר, גם אם הדור של היום לא כל כך מכיר את זה. אני זוכר ומכיר אנשים טובים כמו יואש אלרואי ואלכס גלעדי שהיו מנהלים שם ואחרים וטובים שעיצבו את המחלקה הזאת והיו אחראים לחלק מהשידורים הגדולים והמפוארים של המחלקה הזאת בעבר".

רשות השידור
"בשבילי זו לא קלישאה להגיד שזה בית ראשון, זה באמת בית. הגעתי לשם כשהייתי נער בן 16. שם גדלתי, שם האישיות שלי עוצבה, חלק גדול מההווי ומהחוויות האישיות שעיצבו את ההשקפות שלי, את העולם התרבותי שלי בכלל, נגזרו מהעובדה שהגעתי לשם בגיל מאוד צעיר. שם הכרתי גם את רעייתי ואם שני בניי ושם גם התחתנתי. הבית הראשון".

מונדיאל
"חווית ספורט גדולה, אחת מהגדולות, עם האולימפיאדה ועוד כמה אירועי ספורט בסדר גודל עולמי כזה. זה המונדיאל השלישי שאני נמצא בו והחמישי שאני מפיק, החל מהראשון בשנת 1990 שהיה באיטליה. חוויה, חוויית ספורט עולמית שנוגעת ומתחברת לא רק לצופי כדורגל ייעודיים אלא גם למשפחה במובן הרחב. החוויה והציפייה של כל ציבור הצופים הפוטנציאלי גורמות לנו להיות מאוד מפוקסים באירוע, להשקיע שם כמעט את כל מה שיש לנו, כי הציפייה מהאירוע היא גדולה וההשקעה היא בהתאם".

דרום אפריקה
"עד לפני שנה היה מקום שלמדתי עליו. הייתי שם בפעם הראשונה לפני שנה לכמה חודשים לקראת המונדיאל. זו מדינה שבאיזשהו מקום נראה שהשאון נעצר שם, אם כי אני בטוח שבכל מה שקשור בהשקעה שלה באירוע הזה היא עומדת בכל היעדים שהציבה. יש שם את הבעיות הרגילות, בעיות הביטחון האישי שאני בעצמי חוויתי שם ולמדתי לראות. אני בטוח שהמונדיאל הזה יהיה אחד המונדיאלים שיזכרו".

בית"ר ירושלים
"כירושלמי היא אחת הקבוצות שאהבתי. כמו שציינתי, השכונה שבה גדלתי הייתה סמוכה מאוד לאצטדיון ימק"א, והובילה אותי לשם באופן טבעי בילדותי ונערותי. מובן שגם אהדתי את בית"ר. אני זוכר דברים אישיים, כמו המשחק המפורסם ההוא בפתח תקווה, משחק שלא זוכרים אותו כל כך לטובה. חוויתי עם הקבוצה הזו דברים בילדות,

אבל ככל שגדלתי וככל שהתפתחתי כעיתונאי ומפיק בטלוויזיה האהדה שלי עברה לנבחרות הלאומיות בכל ענפי הספורט. ירושלים היא האהבה שלי, הפועל ירושלים בכדורסל, בית"ר ירושלים בכדורגל, בזמנו מכבי ירושלים גם בכדורסל וגם כדורגל. בית"ר היא החיבור הראשון שלי לאהדה של קבוצת ספורט בארץ כמובן".

הפועל קטמון
"ניסיון מעניין מאוד, גורם לי גם כן להרגיש איזושהי תחושה של הזדהות, של אהדה של משהו שנראה שיש לו קונוטציה חיובית בסך הכול. ניסיון יפה ומאחל להם שיצליחו".

פעילות גופנית
"טניס עד לפני כמה שנים, בעיקר הליכה ברחובות מודיעין, ובזה מתמצה הספורט האישי שלי".

מודיעין
"העיר שבה נולדו ילדיי. נוהגים לומר שזו עיר שינה והיא די מימשה את ההגדרה הזאת. הילדים שלי נולדו כאן והם מחוברים אליה; ומה שמחבר אותי לעיר הזו זה בעיקר הילדים שלי. אני חי שבע שנים במודיעין, בצד המנטאלי אני פחות שנים, בשנתיים הראשונות הייתי מביא את הילד שלי לגן בירושלים, עוד לא הייתי כאן ממש, באמת הייתי בא לישון כאן. עדיין אנחנו מבלים בירושלים, העזיבה אותה הייתה תהליך, זה לא היה פשוט".

ניר ברקת
"בניסיון הקודם שלו להיבחר, כשעוד הייתי בירושלים, הוא היה כמובן המועדף עליי. אני חייב להגיד שבחלוף השנים, אחרי שנבחר, הניסיון שלו להפוך את העיר הזו ולשנות אותה ולשנות בה את מה שגרם לצעירים לצאת ממנה, אני יכול להגיד שהוא עושה עבודה טובה מאוד. בהקשרים הפוליטיים של העיר אני חייב להגיד שאני פחות מתחבר אליו, והמבין יבין".

פרשנות
"דבר שעבר כמעט מטמורפוזה בארץ, ואולי גם בעולם. הפרשנות הקלאסית, כפי שאני מבין אותה, כמעט לא קיימת היום; אני לא אומר את זה לחיוב או לשלילה, אני אומר את זה כעובדה. אייל ברקוביץ' לדוגמה, שלצערי בסופו של דבר לא יהיה איתנו, הוא פרשן שלפני עשר שנים הציבור לדעתי לא יכול היה לעכל אותו. היום הוא נחשב הצלחה גדולה כי קרה איזשהו שינוי, עמדת השידור שבה ההגדרות של שדר ופרשן היו יותר ברורות קצת היטשטשו, גם בכדורסל רואים את זה. זה הופך להיות מצב של שני שדרים שמלווים את השידור מאשר שדר ופרשן מקצועי על אירועים או מהלכים במשחק. המשקל של הפרשן בסך הכול עלה בשנים האחרונות".

פרשן הערוץ הראשון דני נוימן צילום: שימי נכטיילר

דני נוימן
"אחד מאלילי הילדות שלי, אני חייב להגיד. תיארתי את עצמי כילד שחווה את גביע המדינה הראשון, עם השער המפורסם של מלמיליאן והראשון היה של דני נוימן. זה מתחיל משם. ההיכרות שלי עם נוימן זו היכרות של שני ירושלמים ותיקים שפחות או יותר חיו באותה סביבה. ברמה המקצועית שמחתי לפגוש אותו אחרי שנים שהייתי מפיק והוא כבר היה פרשן בערוץ הראשון. יש בתקופה האחרונה כל מיני התייחסויות ליחסים ביני ובינו, רובן לא נכונות. רוב הייחוסים אליי בהקשר שלו לא נכונים. פעם אחת נדרשתי להגיב על זה, צוטטתי הפוך והמאמר התפרסם לצערי. החיים הם חזקים יותר מכול, דני נוימן הוא הפרשן של הערוץ הראשון בדרום אפריקה ואני בטוח שהוא יעשה את זה על הצד הטוב ביותר".

יורם ארבל
"ממדריכיי המקצועיים בזמן היותו בערוץ 1. הוא איש יקר שלצערי גם בהקשר שלו נוצרו כל מיני התייחסויות שלא כל כך אהבתי אותן. אני בטוח שהוא ישדר הרבה שנים וגם בערוץ הראשון".

היי דפינישן
"אחרי שחזרתי בפעם הראשונה מדרום אפריקה הרגשתי שצריך לתת את פורמט השידור הזה לצופים שהורגלו לצפות בו בערוץ הספורט בליגת האלופות ובעוד כמה שידורים שלהם. חשבתי שזה יהיה שירות נכון וצודק של הערוץ הראשון לצופי הכדורגל, שדי הורגלו לכך. מדובר בטכנולוגיה מרשימה. אין ספק שזו תהיה חוויה יוצאת דופן באיכות התמונה, בחידוד התמונה. זו הפעם הראשונה בארץ שבה גם האולפן יצולם בטכנולוגיה הזו, כתבות החדשות, וזה יהפוך את המונדיאל לעוד יותר ממה שהוא".

ביקורת
"הצד הכואב בעבודה שלי, לא זכיתי לנחת ברמה המחלקתית. לצערי הרב הביקורת ברוב המקרים לא שמה לב לעובדות, ואני שם את האצבע על הבעייתיות שבעניין. אני מכבד ומעריך ביקורת, חושב שהיא חשובה מאוד. הבעיה היחידה שלי איתה או עם אלה שכותבים אותה, היא שבהרבה מהמקרים הם לא רוצים לתת לעובדות לקלקל את הסיפור. נראה שהביקורת כבר נכתבה מראש, ושעכשיו רק צריך להתאים אותה בכל מיני הקשרים".

תקציב
"מי שעובד בטלוויזיה ברשות השידור יודע שתקציב זה אחד המונחים שמלווים אותו כמעט בכל מקום - בשינה, ביקיצה, במהלך היום. תקציב למנהלים ברשות השידור בערוץ הראשון הוא בעיה. בשנים האחרונות הוא בעיה למוסד בכלל, מאז שהחליטו באופן די תמוה לקצץ 12 אחוז על פני שלוש שנים מבלי לבצע צעדים מקבילים שיתאימו את המציאות ברשות השידור לתקציב החדש.

יורם ארבל צילום: עדי אבישי

"יותר מ-40 אחוז מתקציב רשות השידור קוצץ בשש השנים האחרונות בעוד שכוח האדם נשאר כפי שהוא והמטרות של השידור הציבורי נשארו כפי שהן; שום דבר אחר לא הוגדר מחדש אבל התקציב קוצץ, כנראה כדי ליצור לחץ על רשות השידור להגיע למה שאנחנו חווים בשנה האחרונה - ניסיון לייצר רפורמה. יכול להיות שבעתיד, מבחינה היסטורית, נגיד שאולי זה היה מהלך נכון, אבל מי שעבר את שש השנים האלה - בעיקר אלה שמנהלים תקציב ברמה הניהולית - חווה חוויה מאוד קשה".

תחרות:
היא מדריכה אותנו: היא מציבה בפנינו יעדים ואתגרים. גם להשתתף, אבל בעיקר לנצח, תמיד לנצח".

נבחרת אנגליה
"מאז הילדות שלי אני עוקב אחריה, אוהב אותה ומאחל ליום שההישג בשנת 1966 יחזור על עצמו. אני מקווה שזה יחזור במונדיאל הזה".

ערוץ הספורט
"מקצוענים, יוצרים סטנדרטים מאוד חשובים לתעשיית הספורט המשודר בטלוויזיה בארץ. חברים ועמיתים ואני מאחל להם בהצלחה בכול".

לואיס פרננדס
"טיפוס מעניין. כשהוא אימן את בית"ר אהבתי אותו, אהבתי את הדרך שלו, את ההתייחסות שלו, את התשוקה שלו למקצוע שלו ואת הבחירה של השחקנים. נראה כדמות מבטיחה, שמחתי שהוא נבחר לא על פני אחרים. יש לי תחושה טובה לגביו למרות ההתחלה הלא כל כך טובה".

עיתונאים
"עושים עבודת קודש; רובם המכריע, חלקם כפי שכבר אמרתי לא נותנים לעובדות לקלקל את הסיפור, וחבל".

הימורים
"לא בעד".

ששי אפרתי
"משתדל, רוצה לעשות הכי טוב שאפשר; לצערי לא תמיד זה מצליח. בעיקר דוגל ביושר, בהגינות מקצועית ובהתייחסות מקצועית הגונה. מקווה להגיע ליעדים נוספים בתחום שאני עוסק בו".