ת"א: מהרכבת הקלה התייאשנו, חייבים אלטרנטיבה
תכנית התחבורה החדשה של "עיר לכולנו" נראית הגיונית ויעילה, יש רק בעיה אחת בדרך למימושה: ראש העירייה צריך לאמץ אותה, וכדאי שיעשה כך. אפילו אם לצורך כך היא תיקרא "נתיבי חולדאי"
אני לא מדבר על הטיפול האלגנטי במשט, הסירוב לוועדת חקירה או יחסינו עם טורקיה לאן. אני מתכוון לתחום שבו מצבנו, לא תאמינו, אפילו ירוד יותר מאשר בזירה הבינלאומית: הרכבת הקלה של תל אביב.
אחרי שכל הנוגעים בדבר נואשו ופנו בתחינה לראש הממשלה להתערב, הוא שיגר את מנכ"לו לכנס ישיבת חירום ולבדוק מה עושים. החדשות הטובות: הישיבה התכנסה. החדשות הרעות: איש כבר לא נוקב בתאריכי יעד לנסיעה הראשונה. פעם דיברו על 2013, אחר כך על 2017, עכשיו כבר לא מזכירים יעדים. שום בעל תפקיד לא רוצה שבבוא היום ישלפו נגדו את העיתון ויהפכו אותו לבדיחה.
לבדיחה הזו היה פוטנציאל להצחיק, אלמלא היא הייתה על חשבוננו. המכרז לרכבת הקלה פורסם לפני שבע שנים, הזוכים נבחרו לפני שלוש וחצי שנים, המדינה השקיעה יותר ממיליארד שקל, וכל מה שקיבלנו זה אוסף חפירות ותמונת הדמיה יפה של הרכבת משייטת בשדרות ירושלים. מדי שבוע יוצא לי לעבור במקום שבו חולפת הרכבת בתמונה. יש לציין שהכול במציאות מאוד דומה להדמיה, למעט פרט אחד:
כבר לא משנה למה הגענו עד הלום, ואיך קרה שקונסורציום שמורכב בין השאר מקלפים בטוחים כמו גרמנים, סינים והולנדים הצליח להסתבך כלכלית, להתקוטט עם מדינת ישראל ולתקוע את העסק לכל כך הרבה שנים. מה שחשוב הוא מה עושים עכשיו, כי נדמה לי שכל תל-אביבי הגיוני יחתום על שתי הנחות היסוד הבאות: אל"ף - ככה אי אפשר להמשיך. תל אביב לא יכולה להמשיך להיות עיר מקלט ליותר מחצי מליון מכוניות עשנות שנכנסות אליה מדי בוקר; בי"ת - אין שום טעם לחכות לרכבת. אם היא תתממש אי פעם, נקבל אותה בברכה. אבל הגיע הזמן להפסיק לבנות עליה. ובטוח הגיע הזמן שנפסיק להתייבש בתחנה בציפייה.
אז מה עושים? למקרה שלא שמעתם, "עיר לכולנו" הניחה השבוע הצעה מעניינת על השולחן הציבורי-עירוני. יש לה שם קליט, "מהיר בעיר", ויש לה כבר אתרשבו ניתן להתרשם ממנה מקרוב. התכנית יוצאת מנקודת הנחה שלא צריך לחפור את העיר במשך שנים, ולא צריך להשקיע מיליארדים בתשתיות, כדי להגיע לשינוי מבורך ומשמעותי באיכות התחבורה בעיר. מישהו כבר הגה את הסלוגן: "רכבת תחתית - אבל בלי רכבת ובלי תחתית".
במקום רכבת, התכנית מבוססת על שני קווי אוטובוס מהירים, אדום וירוק, האדום סובב והירוק חוצה, שמגיעים כמעט לכל נקודה משמעותית בעיר או לפחות קרוב אליה. האדום אמור לשרטט מעגל שיתנהל בין שכונת התקווה, לוינסקי, אלנבי, בן יהודה, נורדאו, דרך נמיר, על פרשת דרכים, משה דיין ובחזרה לשכונה. הירוק אמור לצאת מיפו ולחתוך את העיר דרך הירקון, המלך ג'ורג', אבן גבירול, רמת אביב והשכונות הצפוניות.
מה הופך את הקווים הללו למעין רכבת? הם יוצאים מדי שלוש דקות, נהנים מנתיבים בלעדיים, יש להם עדיפות מוחלטת ברמזורים, הכרטוס חכם ולא נעשה על ידי הנהג, בתחנות יש לוחות מידע דיגיטליים. הם מעניקים לנוסעים אמינות, מהירות ובהירות, ואת הידיעה שמכל נקודה בעיר אפשר להגיע לכל נקודה בזמן סביר ובתנאי נסיעה אנושיים. יש עוד משהו שאנחנו מבקשים מתחבורה ציבורית?
אני לא מומחה בתכנון תחבורה (אנשי עיר לכולנו נעזרו בכמה כאלה ביצירת התוכנית), אבל במבט של אזרח סביר עם רזומה של עשרות שנות ניידות בעיר, התכנית הזו נראית לי הגיונית, יעילה, פשוטה, וכזו שלא צריך למשכן את בנק ישראל כדי לממן אותה. יש אתה רק בעיה אחת: עיר לכולנו לא מנהלת את העיר. היא יכולה רק להציע.
כדי שהתכנית הזו תתגשם, והאדם התל-אביבי באמת יוכל להיות מהיר בעיר, רון חולדאי צריך לאמץ אותה. על פי ההיסטוריה, הסיכוי שחולדאי יקבל הצעה של סיעת אופוזיציה, ועוד מהסוג המעצבן שעיר לכולנו יודעת להיות, גמדי עד אפסי.
כדי שענייני אגו לא יהוו מכשול, הציע השבוע גורם בעיר לכולנו שחולדאי ייקח את התוכנית, יערוך בה כמה שינויים קטנים ויקרא לה, נניח, "נתיבי חולדאי". במקרה כזה, בעיר לכולנו מבטיחים למחול על כבודם ולוותר על הקרדיט.
אם חולדאי מתנגד לתוכנית מסיבות מהותיות, וזה בהחלט לגיטימי, הוא צריך לעשות שני דברים: אל"ף - לנמק; ובי"ת - להציע תוכנית משלו. ולא, שדרוג קווי האוטובוסים שמתבצע בימים אלה אולי ישפר מעט את המצב, אבל לא ישנה מהותית את המציאות האנושה של התנועה בתל אביב. גם החלופות האחרות שבהן דבק חולדאי עד היום - בניית חניונים בקצב מעורר השתאות, סימון שבילי אופניים על מדרכות, ובעיקר המתנה מתסכלת שהרכבת הקלה תזוז כבר - לא מהוות תוכנית אלטרנטיבית ראויה.
בשנה וחצי שחלפה מאז הבחירות הוטחה לא מעט ביקורת בעיר לכולנו, שהפכה מהבטחה מלהיבה לסיעת אופוזיציה חסרת שיניים. חלק מהביקורת מוצדק, חלקה מוגזם. תכנית "מהיר בעיר" היא בדיוק מה שאופוזיציה צריכה לעשות - להציג אלטרנטיבה, ממשלת צללים של התחבורה העירונית. מרגע שהתוכנית הזו נמצאת על השולחן, הכדור עובר לקואליציה ולעומד בראשה.
הנתונים היבשים והמכאיבים מלמדים שבשנים האחרונות חלה ירידה במספר הנסיעות באוטובוס בתל אביב, נתון אסוני עבור עיר סואנת ומתפתחת. את הגרף הזה מוכרחים לשנות. התחבורה הציבורית בתל אביב מוכרחה להפוך מברירת מחדל שרק חסרי האמצעים והמכונית הפרטית משתמשים בה, לאמצעי התנועה היעיל, המהיר והנוח ביותר בעיר שאנשים מכל שכבות הציבור בוחרים בו - ממש כמו בערים נאורות בעולם - פשוט משום שהוא הכי מוצלח.
רון חולדאי חייב לנו הסבר איך הוא מתכוון לעשות את זה, כי השבוע התברר סופית שלשבת בחיבוק ידיים ולחכות לרכבת הקלה זה לא רעיון כל כך טוב.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם