רכבת בגרביים: הרכבת לא תעבור ברחוב אילת
למה הגו את התכנית המופרכת של רכבת קלה ברחוב אילת בתל אביב, מי יהיה הנהג שלה, וכיצד קשורות לכך תאוותיו של ראש העירייה, רון חולדאי
מין פתרון תעבורתי עתידני מודרניסטי, שמשנע בלי ההמתנות המיוזעות והארוכות והמרגיזות של פעם כי אם בתוך דקות קצרות, ביעף ובקלות - היא הרי קלה הרכבת - מאות על גבי מאות של אנשים, מפנה צמתים עמוסים בשניות, בלי עצבים, בלי פקקים, בלי רעש - היא הרי תיסע על פסים, בלי פיח, היא הרי תיסע על חשמל, במין הוקוס פוקוס מסחרר כזה, והכול מהיר וממוזג ומחויך, והנה עברנו צ' יק צ' ק לא אל המאה ה-21 - ישר אל המאה ה-22, ואיך לא חשבנו על זה קודם.

ורק שלפני שאנו יוצאים בריקודי הורה לכבוד הפתרון הגאוני שהגו המהנדסים והמתכננים והחוזים של תכנית המתאר של העירייה יש כמה בעיות קטנות, קטנטנות, מינוריות שצריך להתגבר עליהן, כמו למשל איפה נשים את הרכבת הקלה. כלומר ברחוב אילת הצר, העאלק דו-מסלולי, יש מקום בקושי לפיאט פונטו וחצי.
וכשעובר טנדר מכיוון אחד, המכוניות שבאות מהכיוון השני צריכות להידחק לחנויות הביגוד המחריד מצד שני. מה שאומר שאם תרצה העירייה להציב שני קרונות של רכבת קלה, אחד לצד השני ברחוב אילת, רוחבם של אלה לא יוכל לעלות על עובייה של אישה בודדת בחודש שישי, והולכי רגל שירצו ללכת ברחוב יידרשו להיות מאומנים להליכה על צמרות עצים.
זאת והיה - וכאן אנו מגיעים לבעיה המינורית השניה שהעירייה נוטה לשכוח אותה, והיא אם תיבנה אי-פעם רכבת קלה ברחוב אילת. משום שעל הנייר קל לבנות בארצנו רכבות קלות, רכבות תחתיות ורכבות מעופפות. בפועל בונים גורנישט. יש עיכובים. יש משבר כלכלי עולמי.
ללב לבייב יש איגרות חוב מסדרה וי"ו לשלם אז אין כסף לממן את הפרויקט. אז יש תכתובות. נדרשות הבהרות. ועדות יושבות. שליחים יוצאים דחופים. מכתבים מתעופפים ממשרד למשרד ורק הרכבת לא נוסעת - אפרים קישון המנוח כבר כתב על הרכבת הזאת לפני שנים: המפתחות אצל הג' ינג'י. כשהוא ייתן אותם לבומבה צור הרכבת ברחוב אילת תפליג בתעלת בלאומילך. בינתיים תיסעו ברכבת שבגרביים.
וחוץ מזה, וזהו עצם העניין, שהכול בלוף. אף אחד
אז הנה הגענו לעצם העניין: כדי להגיד שמתייחסים לעומס הצפוי ברחובות בעקבות בניית ששת המגדלים כתבו אנשי העירייה בתכנית המתאר שבונים רכבת קלה. אף אחד לא ייסע ברכבת הקלה שממילא לא תיבנה, אבל על הנייר רשום שעושים משהו. העיקר שעל הנייר רשום, ואת שלהם הם עשו. תשאלו למה טרחו כלל הפקידים לכתוב על הנייר? אז הנה הגענו לעצם של העצם של העניין: כדי שיוכלו לספק את תאוותו של ראש העירייה. כדי שיוכלו לבנות.
זה מה שרון חולדאי אוהב. לשפץ, לבנות. עוד ועוד. בטון ועוד-ועוד בטון. רק תנו לאיש בטון מהבוקר עד הערב, תנו לג'אנקי הזה של הפיתוח עוד ועוד בטון, עוד ועוד בניינים, ועשיתם אותו מאושר. לא חשוב מה היה שם קודם, רק תנו לו מערבל בטון, תנו לו אקרשטיין חדש והבן אדם פורח. כל ראש עירייה אחר בעולם הנאור היה ניגש לאזור כזה מוכה פחד ממאה שנים של היסטוריה על הראש. זה מסתער על המקום כמו שהוא רגיל, כמו בולדוזר, באגרוף ברזל של טליבאן שמגיע לשבור פסלים עתיקים.
הרי המקום הזה הוא ערש גדילתה של תל אביב, מר חולדאי. עד היום בוכים על הגימנסיה שהרסו מאה מטר משם שם ובנו במקומה את כלבו שלום. לא למדת מזה דבר? על הציר שאתה הולך להקים מגדלים נסעה הרכבת הישנה מיפו לירושלים. קח רבע מהכסף שזרקת על כל חגיגות המאה הנפוחות והרעשניות ותשקיע אותו בפיתוח ושחזור האזור הישן.
במקום עוד כמה מגדלי דירות בנה פארק היסטורי כמו שהתחלת לעשות בשחזור התחנה בחוף הים. בנה משהו שיחזיק יותר מערב אחד של זיקוקים ופיצוצים, שיחזיק לדורות, שייתן משהו של ממש לתושבים להיאחז בו, שלעיר תל אביב יהיה פרוור עתיק, כמו כל הערים הנורמליות בעולם. תן קצת מקום לנשמה, חולדאי, תהיה קצת ראש עירייה, תפסיק להיות בנאי.
דבר אל העצים והאבנים. במקום זה הוא ירסק את האזור. יחנוק אותו עם שישה מגדלים שיסתירו את השמש, יטילו צל על כל השכונה הישנה, יחנקו את האוויר ואת הנפש. יהיה בטון, יהיה שיש, יהיה אקרשטיין, יהיה דקלים מייד אין יריחו, מיטב המורשת החולדאית. וכן, תהיה גם רכבת קלה. ובומבה צור יהיה הנהג.