ראשי » מקומי » מרכז » ת"א חוגגת 100

האקזיט הגדול של השנה: נוטשים את תל אביב

בעירייה התפארו בשנים האחרונות בהגירה חיובית לעיר, אבל הקשיים שתל אביב מציבה עשו את שלהם. על פי הלמ"ס, ב-2008 נרשם כאן מאזן הגירה שלילי של 3,200 תושבים, לראשונה זה חמש שנים. אז לא הכול דבש אצל חולדאי

- דבר המומחה: יש להכשיר דירות באזורים זולים בעיר

בהזדמנויות רבות בשנים האחרונות נהגו ראש העירייה רון חולדאי וצוות עוזריו להצהיר כיצד בשנות כהונתו הפכה העיר לאבן שואבת משגשגת, מטופחת, עשירה באירועי תרבות המסבירה את פניה לתושב, וכיצד בשנות כהונתו התהפכה המגמה שאפיינה את העיר בעבר - מהגירה שלילית להגירה חיובית.
 
קלף "הנהירה לעיר" נשלף במיוחד בעקבות הביקורות על כך שהעיר הפכה ל"עיר לעשירים בלבד", על בעיות החניה והתחבורה, זיהום האוויר שבה וכיוצא באלה. "למרות הכול, אנשים רוצים לחיות בעיר הזו ומבקשים להתיישב בה", הסבירו לא פעם בסביבתו של חולדאי. "בעבר זו הייתה עיר שמבקרים בה בסופי שבוע, מלכלכים אותה וחוזרים הביתה. היום הרבה רואים בה בית".

כך לדוגמה, השנתון הסטטיסטי לשנת 2007 שהנפיק המרכז למחקר כלכלי וחברתי של העירייה הצביע על גידול של אחוז וחצי באוכלוסיית העיר בסוף שנת 2006, לעומת השנה הקודמת.

"אפשר לראות איך הפכה תל אביב-יפו מעיר מוזנחת לעיר פורחת", כתב חולדאי בשנתון. "איך הגיעה בתום השנה החולפת למספר שיא של תושבים מאז 1961, אחרי תקופה של הגירה שלילית שאפיינה אותה בשנות התשעים. עוד אפשר לראות שמבין כ-385 אלף האנשים המתגוררים בעיר כיום יותר מעשרים אלף הם תושבים שעברו לעיר בשנה החולפת, רובם צעירים בגילים 25 עד 44, שבחרו לבנות את ביתם בתל אביב-יפו ולגדל בה את ילדיהם".

אז זהו, שלא, כלומר כבר לא. אמנם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תומכים בסטטיסטיקה העירונית, שלפיה חל גידול בהגירה החיובית לעיר בשנים עברו (עד שיא של 4,400 אנשים שבחרו בשנת 2005 להתגורר בעיר לעומת אנשים שעזבו), אולם ערב ראש השנה פורסמו נתונים מביכים למדי מבחינת העירייה.

לראשונה בחמש השנים האחרונות נרשם מאזן הגירה שלילי בתל אביב: מספר התושבים שעזבו את העיר היה גדול ב-3,200 אנשים ממספרם של אלה שעברו להתגורר בה. נתונים אלה הם המשך עגום למדי למגמה של הגירה חיובית הולכת ויורדת מאז שנת 2005: 3,800+ בני אדם בשנת 2006, 900+ בני אדם בשנת 2007, ובשנת 2008 נרשמה הגירה שלילית של 3,200- בני אדם. יצוין כי מגמה זו מאפיינת את כל הערים הגדולות, וגם בירושלים ובחיפה נרשמה השנה הגירה שלילית (4,900 - בני אדם בעיר הקודש ו-1,400 - בעיר הכרמל).

אז למה זה קורה? איך זה שפתאום יש קו דמיון בין תל אביב לעיר הבירה שננטשת על ידי חילונים? כנראה בכל זאת הביקורות על תל אביב עושות את שלהן. שיחות עם אנשים שבחרו לעזוב מעלות את הבעיות הידועות והמוכרות של העיר, שנדמה כי העירייה מעדיפה לעתים לטאטא אותן מתחת לשולחן, ולדבוק בדרכה.
 

"אני אוהבת את העיר, ואם הייתי נשארת בארץ, סביר להניח שהייתי נשארת רק בתל אביב", מודה סיגל, אשת תקשורת בת 36 שבימים אלו עוזבת לאמריקה. "עם זאת, אין כאן ממש איכות חיים, רמת המחיה גבוהה מאוד, ולא נשאר כסף ליהנות מהעיר. רוב האנשים כאן חיים מעבר לרמה שהם יכולים להרשות לעצמם, ואתה מצליח ליהנות רק אם אתה עשיר או חוזר לתקופת התיכון מבחינת תנאי המחיה".

גם בעלי הדירות כאן לא קלים, הא?
"אחת הבעיות היא שאין קריטריונים לאילו רהיטים ואביזרים צריכים להיות בדירה שכורה. למשל, אני הייתי צריכה להילחם כדי שבעל הדירה ישים לי נקודת מים למכונת הכביסה. בסופו של דבר העברתי צינור באורך של שלושה מטרים מהמקלחת לחדר השינה, שם עמדה המכונה. בכלל, כשמשלמים שכירות גבוהה כל כך, להחזיק רכב פרטי זו אוטופיה. אם אתה גר בתל אביב, סביר להניח שתשתמש בתחבורה הציבורית. אני לקחתי בכל בוקר אוטובוס מהדירה לרכבת מרכז. ברחוב בן יהודה יש שלוש תחנות, ובכל תחנה עוצר קו אוטובוס אחר, וכולם מגיעים לאותו מקום, זה פשוט חוסר יעילות. מלבד זאת, יש בעיר שכונות ואזורים ממש מלוכלכים עם מלא חתולי רחוב וכלבים משוטטים - והים מטונף".

הבילויים בתל אביב לא נחשבים?
"מבחינת מה שיש לעיר להציע בעניין, ברים ומועדונים, אז אם אתה צריך לשלם על קוקטייל שישים שקלים, זה אבסורד. בעלי הברים הם לרוב חבר'ה צעירים שיכולים להבין את הבעיה, ובכל זאת הם תוקעים מחירים. נוצר מצב שצריך לשתות לפני שיוצאים מהבית בשביל ליהנות. מה שקורה זה שרוב האנשים מגיעים למועדון ונתקעים בגלל המחיר עם משקה אחד כל הערב - וזה אם הם בכלל נכנסים לשם. לעבור סלקציה היום זה רק קשרים. בשביל להיכנס למועדון 'נחשב' אתה צריך לעשות טלפונים מראש או לעמוד בכניסה ולהתחנן שיכניסו אותך, ובשביל מה? בשביל שתוכל לשלם להם מאות שקלים".

גם מושיקו לוי, מהנדס מכונות במקצועו, ואשתו יעל, מנהלת אירועים במלון דן, נשברו ועזבו את תל אביב להרצליה בחודש מרס האחרון. בדיעבד, אומר לוי, זו הייתה אחת ההחלטות המוצלחות בחייהם: "הגענו מבאר שבע לפני שנתיים אחרי שסיימנו לימודים באוניברסיטת בן-גוריון, ורצינו לחוות את תל אביב. בהתחלה גרנו ברחוב פרישמן, בדירה קטנטונת של חמישים מ"ר, ואחר כך ברחוב בר כוכבא, בדירה לא הרבה יותר גדולה - של שישים מ"ר. ברור שלאף אחת מהדירות לא הייתה חניה מוסדרת.

"כאשר נקרתה בדרכנו הזדמנות לעבור לדירה מרווחת בהרצליה קפצנו עליה. באותו מחיר ששילמנו על דירונת בתל אביב אנחנו מקבלים היום דירת שתי קומות עם ארבעה חדרים, חניה פרטית ומלא חניה לאורחים ברחוב. בכלל, עברנו לאזור נעים ושקט מאוד".

מה הכי אהבתם בתל אביב?
"את החיים ואת האנרגיה של העיר. אתה יוצא ב-2:00 בלילה ורואה מלא אנשים, כל הזמן קורה משהו איפה שהוא. אתה יכול ללכת בשדרה, ופתאום יש איזושהי הופעה. הכול קורה שם. חוץ מזה, אשתי הייתה הולכת ברגל לעבודה, ומהבחינה הזאת היה לנו נוח מאוד. ברגע שעברנו להרצליה נאלצנו לרכוש עוד מכונית".

מה הכי הפריע לכם בעיר?
"בתכלס, כתושבי תל אביב נהנינו ממנה רק בסופי השבוע, אבל בשביל זה לא צריך לגור בה כל השבוע. עכשיו אני מגיע כמעט בכל יום שישי לתל אביב, נפגש עם חברים, ארוחת בוקר ב'בר גוריון' בשדרה, ואחר כך לים או סתם מסתובבים. לחפש חניה יכול לקחת לפעמים שעה, וזה שיגע אותי, לקח לי זמן עד שהבנתי איפה אני יכול לזרוק את האוטו בצורה לא חוקית ולצאת בבוקר מוקדם ולא לקבל דוח. גם במקרה הטוב, זה לפחות עשרים דקות של סיבובים עד שמוצאים חניה. באים אליך אורחים ואתה צריך להתחיל להלאות אותם בהסברים איפה הם יכולים לחנות ואיפה לא. זה מדהים כל האנרגיות שמוציאים על זה".

והיום ?
"אני חי בבית מרווח מאוד, לא שומע צפירות מהחלון כל היום. החיים הופכים לחיים של מבוגרים. כשאני חוזר היום להרצליה יש שם תחושה של בית, מה שאין בדירות השכורות בתל אביב".

גיא גנדל, בן 37, בעל משרד ליחסי ציבור, ואשתו שלי, בת 33, מאמנת אישית, גרו בתל אביב במשך עשר שנים, בהתחלה ברחוב ביאליק בלב העיר, ולאחר מכן בשכונת בבלי, לפני שעזבו בשנה האחרונה לפרדס חנה. לשניים ילד בן שלוש.

"תל אביב היא העיר מספר אחת בישראל", קובע גיא. "היא הדבר הכי קרוב לעיר אירופית שיש בארץ, אבל כשאתה עם ילד אתה כבר מחפש משהו אחר. רצינו מקום שקט ליד הטבע. בבבלי למשל יש גינה יפה ליד המתנ"ס, ואני זוכר שהיינו עומדים שם חצי שעה בתור לנדנדות. בכלל, בתל אביב יש תור לכל דבר".

ובפרדס חנה?
"התורים בקופת החולים או בדואר קצרים יותר, החופים באזור יפים, ולהבדיל מתל אביב - יש ספייס נדיב מאוד בין המתרחצים. חוץ מזה, בפרדס חנה יש כמות חלומית של חניה וגם מדרכות בכחול-לבן, אבל ללא יחידת פיקוח. יש מסביבנו הרבה זוגות צעירים, והרבה מחברינו כאן הם תל אביבים בדימוס".

איך אתה מסביר את זה?
"יוקר המחיה מגביל מאוד משפחות צעירות בתל אביב. לשם השוואה, במחיר של דירת ארבעה חדרים חדשה בתל אביב אפשר לקנות וילה מדהימה בפרדס חנה. גם בשכירות ההבדלים עצומים. במחיר של דירת שלושה חדרים ישנה בעיר אפשר לשכור פה בית פרטי חדש ומרווח. מלבד זה, רוב גני הילדים כאן זולים יותר. לדעתי, גם עומס התנועה וזיהום האוויר מביאים לנטישת העיר על ידי משפחות כאלה".

וחסרונות הפריפריה?
"המונח 'חיי לילה' זר לאזור הזה. למעשה, אם בא לך ללכת לפאב רציני או למסעדה טובה בשעות הלילה, אין מנוס מלנסוע ארבעים דקות לכיוון תל אביב. גם מבחינת שופינג ההיצע פה צנוע ביותר. האמת היא שמהרגע שעזבתי את תל אביב התאהבתי בה מחדש. אני מעריך את תל אביב פי אלף יותר מאשר בתקופה שחייתי בתוכה. אם נעבור להתגורר במקום אחר כשהילדים יגדלו, זה יהיה רק לתל אביב".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "על פי נתוני העירייה, מאזן הניידות לשנת 2008 הוא הגירה שלילית של 2,100 תושבים. יש לנתח את כלל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאורך זמן כדי לקבל תמונה מלאה, ולא להסתפק בנתון מדגמי.

"הנתונים מלמדים על גידול מתמיד במספר התושבים בעשור האחרון עד שיא חסר תקדים של 392,100 תושבים נכון לסוף שנת 2008. נתון זה נובע בין היתר מעלייה הדרגתית במאזן הניידות בעשור האחרון וכן בעלייה בכמות הילודה בעקבות הגירת משפחות צעירות לעיר בשנים האחרונות. נתון חשוב נוסף המעיד על התחדשות העיר הוא הירידה של הגיל החציוני בעיר ל-34.2 שנים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...