עירוני ט' חוגג יובל
היו ימים שמשמעת היתה משמעת, והחינוך היה חינוך. התיכון התל אביבי עירוני ט' חוגג יובל להיווסדו ובוגריו המפורסמים נזכרים בחוויות מעצבות מספסל הלימודים
גם היום, כשאיש התקשורת משה שלונסקי, מגיע לעירוני ט' לצורך שיעורי נהיגה מונעת ("ובעוונותיי יצא לי כמה וכמה פעמים לעשות קורס נהיגה מונעת") מבקש מפקד גל"צ לשעבר להיכנס לחדר של י' 5, הכיתה שבה למד. כשבקשתו נענת בחיוב הוא נכנס בצעדים מהוססים ומתיישב על הכסא הקבוע שלו, זה שישב עליו לפני יותר מארבעים שנה. שלונסקי נוהג לעצום את עיניו ולחזור לרגע לתקופה אחרת. תקופה של תום.
כיתת לימוד יוסי אלוני
"לא היה אז רוע", הוא אומר. "כולם היו אמביציוזיים אבל פגיעה אחד בשני כמעט ולא הייתה קיימת, הייתה חברות. אלה היו שנות ה-60 ובאמת זה היה עידן תמים - אמונה מלאה במדינה, יושר, תרומה לקהילה. כיף גדול. נהניתי מכל רגע. עד היום אנחנו נפגשים פעם בחודש בימי חמישי קבוצה של בנים שלמדו בעירוני ט', חלקם כאלה שעפו בסוף חמישית או שישית, ומעלים זכרונות".
נשמע שממש היית מאוהב בבית הספר?
"מאוד אהבתי להיות בבית הספר. אני זוכר שהייתה מורה שהייתה תמיד אומרת לנו: 'אתם עוד תסתכלו אחורה ותתגעגעו'. אמרתי אז שאני כבר נהנה מכל רגע. 'אתה לא דוגמא' היא אמרה לי 'אתה במילא כל הזמן בחוץ'. 'בסדר', עניתי לה, 'מה רע?'".
דבר שמחבר אנשים
אולי זה הזמן שעבר שגרם לכל אחד מבוגרי עירוני ט' שהתראיינו לכתבה זו לשפוך סופרלטיבים על בית הספר וצוותו כאילו לא מדובר במוסד חינוכי. מצד שני, אולי בכל זאת, חוץ מהזמן, משהו בתיכון הזה ובצוות שניהל אותו, התמהיל האנושי - ילדי דרום העיר ושכונות יד אליהו וביצרון יחד עם ילדי סביון ורמת אפעל - הפכו אותו למשהו מיוחד, לבית ספר חריג בנוף התל אביבי.
בחודש הבא, ב-12 ביוני לייתר דיוק, יתקיים כנס מחזורים לציון יובל לעירוני ט', יוזמה של מנהל בית הספר ד"ר אבי בנבנישתי, בוגרי התיכון ועיריית תל אביב. עיתוי טוב מזה לא יכלו למצוא: אחרי שנים בהם סבל בית הספר מתדמית נחותה ומהזנחה, החלה עבודתו של בנבנישתי לשאת פרי. שיפוץ נרחב נעשה בבית הספר, אחוז הזכאים לבגרות עלה בצורה ניכרת ואיתו גם מספר הנרשמים. לפני שלוש שנים כשבנבנישתי מונה לנהל את התיכון, הוא אימץ את הסיסמא "להצעיד את ט' קדימה לימי הזהר", ובחודשים האחרונים הוא טרוד בעיקר בדבר אחד - כנס המחזורים.
"כל הרעיון בא מתוך התפיסה שלבית הספר יש עבר מפואר ויש לנו בוגרים נפלאים. יש לנו עניין
גדול מאוד להתחבר לבוגרים. כנס היובל מהווה רק מרכיב אחד בתכנון העתידי שיבדוק אפשרויות שונות לשיתוף פעולה בין הבוגרים לבין בית הספר, הרעיון הוא להיעזר בניסיון וברצון שלהם כדי לתרום ולסייע לתלמידים ולקהילה".
ההכנות, כך מספר בנבנישתי, יסודיות. על הפקת האירוע הופקדה אתי אלבוחר, מורה בבית הספר, שהחלה להתחקות אחרי הבוגרים בסיועה של איריס דהן, סגנית המנהל. "אני מורה בעירוני ט' מאז שנות ה-80 אז אני פחות או יותר מכירה אבל סקרן אותי לדעת מה היה בשנים הראשונות", אומרת אלבוחר. "יצרתי קשר עם בני המחזורים הראשונים וגיליתי שהחבורות האלה עדיין בקשר וגם היום הם נפגשים עם בני השכבה שלהם. עירוני ט' הוא דבק שמחבר אנשים אחד לשני. בדיקה שערכתי העלתה שבהתחלה הם ממש לא רצו ללמוד בעירוני ט' ושהיתה התמרמרות וצעקות ובלגן וכלום לא עזר.אבל אחר כך ט' נהיה תיכון אליטיסטי, סלקטיבי ויוקרתי. היום ממוצע 93 לא הספיק להיכנס לעירוני ט'. כל האימהות מסביון, מרמת אפעל ומנווה מונוסון שחיפשו מותגים לילדים שלהם היו שולחות את ילדיהם ללמוד כאן, בדרום תל אביב.
פיסקופ קשוח ומפחיד
עירוני ט' היה בית ספר סלקטיבי מאוד", מסכימה רונית תירוש שלמדה בבית הספר, חזרה כמורה, אחר כך כמנהלת וכיום היא חברת כנסת מטעם מפלגת קדימה. "זה היה בתקופת טרם הרפורמה והאינטגרציה. הגיעו אליו התלמידים הטובים ביותר מכל האזור, הייתה פה אינטגרציה טבעית בלי לכנס אותה תחת הכותרת 'הרפורמה'".
רונית תירוש אמיר מאירי
בימים בהם למדה תירוש בעירוני ט' הוא נוהל ביד רמה על ידי המנהל המיתולוגי מאיר פיסקופ ז"ל. "הוא היה קשוח, קשה, מפחיד, מלחיץ ברמות", נזכרת תירוש. "היינו ילדים ממושמעים מאוד וכשמנהל מושיב אותך ליד חדרו ומעניש, ונותן לקרוא וללמוד בעל פה פרקים בשלמים מהתנ"ך זה לא נעים". אחת האגדות שנרקמו סביב פיסקופ היא על אודות הסרגל עימו הסתובב בשטח בית הספר ומדד באמצעותה את אורך חצאיות התלמידות. תירוש מאשרת: "באותה תקופה היינו הולכות עם חצאיות, לא מיני אלא מעל לברך, והוא באמת היה מודד בסרגל את הסנטימטר מהברך עד החצאית לראות אם האורך עומד בתקן שלו. כמובן שתלבושת אחידה הייתה מחויבת המציאות. הוא היה מודיע הודעות בהפסקות והיה בא לבחון אותנו מי שמע ומי לא שמע, עושה לנו תרגילים: הוא היה עובר בחדרים ואנחנו חשבנו שהוא יושב בחדרו ומדבר אבל בעצם הוא היה בא והסתכל עלינו מי מקשיב ומי עושה דברים אחרים".
האיסורים של פיסקופ היו לא בענייני החצאיות ואורכן, אלא גם בכול הקשור להיגיינה. תירוש: "היינו צריכים לאכול עם מפית. הוא היה בודק שאנחנו יושבים לאכול עם מפיות או שהיה מציץ מחלונות הקומה הראשונה לראות אם מישהו מדבר בזמן שיעור. זה היה חולני אבל המשמעת הייתה היסטרית בתקופתו, עד די כך שאם הייתה עוברת שמועה שהוא לא נמצא בבית הספר כי הוא יצא לסידורים בעירייה, למשל, כל בית הספר היה מתהפך: שקיות מים, השתחררות כזאת, פורקן, לעשות דווקא".
נענשת על ידו?
"לא, הייתי מאוד ממושמעת, מאוד יורמית. נורא פחדתי ממנו. שנים, גם אחרי שעזבתי".
את לא רצינית.
"בוודאי שכן. זה לא מסוג המנהלים שאם נתקלת בו ברחוב היית שמחה. אם הייתי רואה אותו הייתי עוברת לצד השני של הכביש מרוב בהלה. היום אני יודעת להעריך אותו. לפני כמה שנים חגגנו שלושים שנה למחזור שלי והזמנו אותו. אנשים שאלו אותו כל מיני שאלות והוא ענה, רק אז גיליתי שהוא גם אנושי. הוא סיפר למשל על עניין התלבושת שהוא היה נגד, אבל ברגע שהוחלט שיש אז הוא מחויב לנהלים ולתקנון. יכול להיות שהוא התרכך עם השנים".
"מתה על התלמידים שלי"
פיסקופ ניהל את בית הספר ביד רמה במשך עשרים שנה ולאחריו הגיע יצחק כהן שהיה צריך להתמודד עם מונחים כמו אינטגרציה. שנה לאחר כניסתו לתפקיד, תירוש החלה ללמד בבית הספר. "החלטתי לחזור כמורה כי היה לי קשר למקום. גרתי בסביבה, גדלתי שם, הורי גרו באזור. היה לי חשוב לחזור אבל המתנתי עד שהוא (פיסקופ, ג"ג) יעזוב. ידעתי שזה קורה אוטוטו".
ניר סביליה מאוכזב בגמר הגביע צילום: עדי אבישי
פחדת להגיע לשם בגללו?
"פשוט פחדתי. זו לא הייתה יראת כבוד זה היה ממש פחד, אני מודה".
אחרי עשר שנים כמורה, מונתה תירוש למנהלת, תפקיד אותו מילאה במשך שמונה שנים ולאחר מכן עברה לתפקיד ראש מנהל החינוך בעיריית תל אביב. "רונית הייתה מנהלת דומיננטית, התלמידים היו המעריצים שלה", מספר הסנדאפיסט שבי זרעיה, בוגר בית הספר. "היה לה משפט שהיא הכניסה 'רק המעז מנצח'. היא החדירה לכל הילדים את היכולת ואת ההרגשה שאנחנו, ילדי הדרום, יכולים. היא נתנה לנו להרגיש שאנחנו לא פחות מוכשרים. הרבה גאוות יחידה הייתה לנו".
"זאת הייתה תקופה שלא אשכח", מספר ניר סביליה, לשעבר כדורגלן מכבי תל אביב. "אני זוכר את רונית כמנהלת מעולה ועד היום אני גם חבר טוב שלה. יש לי רק דברים חיוביים לומר עליה – אם זה ברמת הפתיחות, אם זה ברמת הניהול, אם זה ברמת הווינריות שהיא השרישה בנו ועוד דברי חיוביים שמובילים אותי עד היום כמו כל מיני משפטים שהיא אמרה".
כמו 'מי שמעז מנצח'?
"את רואה, אז את יודעת. היא כל כך השרישה בנו את המנהיגות, אם זה דברים שמובילים אותי בקריירה שלי או היום בביזנס באמת הרבה בזכותה. לזכותי ייאמר שהייתי ילד טוב – לפלף. אף פעם לא הברזתי. רציתי להיות שחקן כדורגל אז השקעתי בלימודים. אם הייתה לי ירידה קלה ההורים שלי היו מאיימים עלי שלא אוכל ללכת להתאמן. הייתי הילד הטוב שבא ומשקיע במבחנים ויש לי תעודת בגרות מלאה".
תירוש, עד היום, מסתבר, את נערצת עליהם.
"אהבו אותי, אני לא יודעת אם העריצו אותי אבל אני אהבתי אותם באותה מידה. עד היום אני בקשר עם רבים מתלמידיי שמתקשרים אלי ביום ההולדת אפילו מחו"ל. תשמעי זה לא מפתיע כי זו הייתה מערכת יחסים מאוד יוצאת דופן. אני יכולה להגיד את זה היום ברטרוספקטיבה כי אחר כך כשהייתי מנכ"לית משרד החינוך הסתובבתי במוסדות חינוך וראיתי דברים אחרים. אני חולה על התלמידים שלי".
המורה נערץ
לכל אחד יש את המורה המיתולוגי שהשפיע עליו, דמות שאיכשהו מצליחה לחדור מרמור נעורים ותסביכי גיל התבגרות למיניהם ולמצוא אצלך פינה בלב. בשביל כוכי מרדכי זה היה אילן לב, סגן המנהלת.
שאבי זרעיה בכנס של אופיר פינס אמיר מאירי
"עברתי תאונת דרכים כשהייתי בת 17, התהפכתי עם האוטו וריסקתי את היד. יומיים לאחר מכן הייתה בחינת בגרות במתמטיקה והוא היה כמו אבא. באתי לבחינה חבולה ופצועה, והוא ליווה אותי כל הזמן. הא קיבל אישור לשבת לידי ולעזור לי לכתוב כי לא יכולתי לכתוב. זה איש שאני זוכרת בגלל טוב לבו. הוא כל הזמן ניסה להצטייר נורא קשוח ועצבני ואבל הוא היה רך ורגיש שחבל על הזמן".
שלונסקי, גם לך היה מורה נערץ?
"היה לנו מורה לגיאוגרפיה, גבי הורוביץ, שתמיד היה צועק בכיתה 'שלונסקי שתוק'. הייתי אומר לו: 'אבל לא דיברתי', והוא היה דורש שאשתוק בכל מקרה. במלחמת יום כיפור עברנו בלילה וראינו איזה קומנדקר תקוע. היינו כמה חבר'ה והתחלנו לדחוף. אני מסתכל פנימה ורואה את הורוביץ, המורה לגיאוגרפיה. אמרתי לו: 'גבי הורוביץ אתה חושב ששכחתי? אני מוציא לך את הקומנדקר מהחול אבל לא שכחתי אותך לרגע'".
"אני חושב שאני צריך להגיד תודה גדולה לדוד ועקנין, רכז הספורט של בית הספר על כל מה שהוא עשה בשבילנו", אומר הכדורסלן שרון ששון, בוגר נוסף של בית הספר. "הוא היה שם בשבילנו ועשה הכל בשביל הספורט בבית הספר. ועקנין היה מגודל זקן ושפם ואמר לנו שאם ניקח את האליפות הארצית בכדורסל הוא יתגלח. יום אחרי שלקחנו את האליפות נכנסנו לחדר שלו וגילחנו אותו".
זרעיה, מי היה המורה הנערץ שלך?
"אנחנו דווקא גדלנו על אילנה דיין", הוא מפתיע. "היא הייתה המודל לילדי יד אליהו והסביבה כמי שעשתה את זה בגדול. היא בוגרת עירוני ט' שהצליחה. אבל חשוב שתצייני שמי שמנחה את כנס המחזורים במלאת 50 לתיכון זה אני. זאת אומרת שניצחתי את אילנה דיין!".
נא להמתין לטעינת התגובות
