הקרנבל של מיכ"ל: סיפור אהבה בין תושבים לרחוב
הרמת כוסית בערב חג, גראז' סייל כמו באמריקה ותחרות אפיית עוגות גבינה בשבועות. רחוב מיכ"ל השקט במרכז תל אביב הוא הדבר הכי קרוב שיש לקיבוץ עירוני, וכבר שנים הוא אבן שואבת למשפחות מכל הסוגים והמינים. אז מה הפלא שערך הנדל"ן בו קפץ לשמים?
כל זה לא קורה באיזה מושב אמנים פסטורלי או בקיבוץ שיתופי. זה קורה במרכז תל אביב. אם אתם רגילים בדרככם לבית הפרטי שלכם שברגע שהשכן מגיע אתם מגדילים צעדים מהחניה אל בטן המעלית, ובורחים על נפשכם מעוד שלום-שלום פושר עם האיש מהדלת ממול, ההתנהלות ברחוב הזה תיראה לכם בלתי נתפסת. על אחת כמה וכמה כשכל זה קורה דווקא בלב הסיטי התל-אביבי, ברחוב מיכ"ל המתעקל בין רחוב פרץ חיות לשדרות בן ציון, שם השכנים מנהלים סיפור אהבה להמונים.
רחוב מיכ"ל הוא רחוב קטן ושקט בן 28 בניינים, ובסופו הוא דרך ללא מוצא. הבתים הישנים בו בני שבעים לפחות, והוקמו על בתי החול של המתיישבים הראשונים של תל אביב. בהערכה גסה מתגוררים ברחוב כ-500 דיירים, ואלה דואגים לחזות הרחוב כעניין שבשגרה.
הרחוב נושא בראשי תיבות את שמו של המשורר מיכה יוסף לבנזון, שחי במאה התשע עשרה בווילנה ונמנה עם משוררי תקופת ההשכלה. לבנזון היה בנו של המשורר אד"ם הכהן, והוא מת משחפת בגיל צעיר ובייסורים קשים.
ברחוב גרים השחקן אלון אופיר, השחקנית אודליה מורה-מטלון ומשפחתה, סופרת הילדים אורה מורג ועוד עשרות משפחות שאינן מגיפות לא דלת וגם לא חלון. גם הסופרת עדנה מזי"א התגוררה בו, אבל עברה דירה זה מכבר.
"אנחנו כמו קיבוץ, אבל בלי הגועל נפש והחדירה לפרטיות שבקיבוץ", מסבירה אורה מורג, השכנה ממיכ"ל 1. "בלי מתח, בלי חובות, וזה אולי בא לידי ביטוי בשיתוף: 'קחי מפתח, תכניסי את הטכנאי של הגז או עשי טובה ותשקי עציצים כי נסעתי לכמה ימים'".
מורג מנהלת את חיי החברה של הרחוב כבר עשרים
בחג פורים האחרון היה אפשר לחשוב שרחוב מיכ"ל הופך לאייקון תרבות עם הפקתה של מסיבת פורים הורסת. קצת עזרה מ"פייסבוק", ולמקום זרמו בשישי בצהריים אלפים מכל חלקי העיר. כל שכן ושכנה הורשו להזמין חברים וקרובים למסיבת התחפושות, הוקם בר אלכוהול, וניהלה אותו הסופרת מורג, שבחרה בתחפושת קאובוי, ומעמדת הדי-ג'י היה אפשר לשמוע דאנס, ישראלי ואלקטרוני.
הגשם בפורים כמעט דפק את התכניות, אולם בסופו של דבר נדחתה המסיבה בשבוע, ואף זכתה לרישיונות המתאימים ממשטרת תל אביב ומהעירייה. השכנים שהפיקו את האירוע הצבעוני יצאו ברווח של כמה שקלים ממכירת מאות בקבוקי בירה, והכסף הלך לטיפוח גינות ברחוב.
"יש פה ערבוב של מבוגרים וצעירים וילדים, אין איזה חתך צר, כולם רקדו עם כולם, והבית היה פתוח כמו תמיד בפורים. זה מקסים דווקא כי זה נדיר כל כך בתל אביב. אנחנו גרים כאן רק עשר שנים, וזו מסורת שהחלה עוד הרבה לפנינו", אומרת שחקנית הקאמרי אודליה מורה-מטלון ("שמו הולך לפניו", "הנפש הטובה מסצ'ואן"), שהגיעה למסיבת הפורים עם ילדיה, חבריהם והסבא והסבתא.
"הילדים מתרגשים לקראת החג, הם אוספים כסף, מקשטים, ובלי שמתכוונים זה יוצר רשת חברתית אמיתית, אבל לא חונקת. חלק מהתל-אביביות זה להחליט שאם בא לך, אז סבבה; ואם לא, עזוב. שלא יחשבו שזה רחוב של קרחנות וואי וואי וואי. בשישי בצהריים פה שקט ורגיל".
כך אבשלום בן העשר, בנה של מורה-מטלון, הפך ללקטור של הסופרת מורג כחלק מקשרי הגומלין בין השכנים. "הוא מקבל ממנה דראפט של ספר לפני שהוא הולך לדפוס ואומר את דעתו", מספרת האם. מורג מצדה מאשרת שלילד של השכנים יש עין מיוחדת, וכשהוא אוהב את הספר היא ישנה טוב יותר.
השכנים של מורג הולכים בעקבותיה, והיזמות החברתית אינה נעצרת בפורים. ריקי דעואל (47), יועצת חינוך, ארגנה בחודש האחרון מכירת חצר של חפצי יד שנייה. דעואל ממיכ"ל 22 מתגוררת ברחוב כבר 25 שנה.
"הוצאנו ספרים וקלטות ותכשיטים", היא מספרת. "אני מכרתי כל דבר בשקל, אפילו תכשיטי כסף, כי רציתי להיפטר מהמון דברים, ועשיתי את זה בדרך מקורית. כל מיני מנורות ישנות נתתי בחינם. כשראו אותנו באו גם דיירים מהרחובות הסמוכים למכור ולקנות, והייתה אינטראקציה מדליקה בין השכנים. לא באנו לעשות ביזנס, אלא באמת לחבר בין אנשים, וזו התחלה של עוד מסורת".
הרחוב הוא גם אבן שואבת לזוגות גאים, לחד-הוריות, לנשואים בשנייה ובשלישית וליחידים שהחליטו לא להביא ילדים לעולם ולחיות בעיר בגפם. סעיף המצב המשפחתי אינו מעורר כאן עניין מיוחד. כבר לפני 13 שנה הרחוב שימש למורג השראה לספר הילדים "סיפורי רחוב מיכ"ל ובכלל".
כבר בספר יש יותר מרמז לחיים התל-אביביים, שאינם דומים לשום מקום אחר: "ברחוב שלנו ילדים גרים רק עם אמא או רק עם אבא או עם אמא והחבר שלה או עם אבא והחברה שלו או עם אשתו החדשה או עם בעלה החדש. יש ילדים שאפילו לא יודעים מי אבא שלהם. ילדי הרחוב לא שואלים אותם איפה הוא; מניחים שזו שאלה לא נוחה ומתרגלים שאין אבא וזהו".
אורה , יש כאן ביקורת על מבנה המשפחה התל-אביבית?
"מה פתאום, הפוך, שום בעיה. אני למשל גרושה פעמיים, עם שני ילדים. הגרוש שלי חזר בתשובה. יש בשכונה הזו המון גאים, המון חד-הוריות, והרעיון לסיפור צץ בעקבות שכנה אמריקנית שהתחתנה עם תימני והם אימצו ילד אתיופי. יש כאן משפחות שלא שואלים בהן מי זה אבא. זה נהדר".
מה בביוגרפיה שלך הופך אותך לממגנטת שכנים?
"גדלתי בבית שלא נתן לי כלום. זה הכריח אותי לפעול ולהשיג בעצמי כל דבר, כך החברות שלי מאבחנות אותי. את ספר הילדים הראשון שלי ב-1974 למשל הוצאתי לבד. זה היה מהפכני, אבל אצלי זה עניין של טבע, של די-אן-אי".
כמו בכל רחוב, גם פה יש חניה שמורה לשכן המחומם שמחייג לרשויות וכועס על הרעש, המחסור בחניה, העציצים הפורחים שסוגרים לו את שדה הראייה, והוא כמובן תובע שנה אחר שנה לפוצץ את המסיבה, בהתאם לחוק.
"לפעמים נדמה לי שהשכנים המתלוננים רק מחכים לפורים כדי להתלונן כי פתאום יש להם עניין בחיים", אומרת מורג. "בכלל הרחוב הזה נתן עניין להמון אנשים. יש למשל זקנות שקופות שאיש לא רואה, ופתאום הן התפרסמו פה בעקבות אחריות להשקיה של עציצים. בזכות העציצים
התחילו לשים לב אליהן".
השיא היה בדצמבר האחרון - בדוח עירייה שנרשם לעציץ אחד מרבים שפוזרו לנוי ברחוב. על הדוח המשעשע, שלא לומר מגוחך, חתום הפקח שהגדיל וכתב: "ההודעה נמסרה לידי", שימו לב, "העציץ".
"קיבלנו דוח אזהרה על עציץ שמפריע ברחוב", מספרת מורג. "את חייבת לראות את זה. זה עציץ לפופית חלולה שהביאו רכב עירייה כדי לגרור אותו, והעציץ הושמד בעקבות זה".
האירוע קיבל מיד ביטוי אמנותי כי נו, מדובר בטאלנטים תל-אביבים. מורג הכניסה כמה שורות בשיר שחיברה למסיבת התחפושות של הרחוב עם עקיצות לחולדאי ולפקח הגאון: "הכל פרוח ברחוב מיכ"ל/ הלפופית משתרגת לה אל על/ אך פקח כלל לא נבוך/ על המקום רושם לה דוח". ואת המילים הצמידו למנגינת השיר "הכל פתוח".
כמובן לא רק העציצים מוריקים במיכ"ל. ערך הנדל"ן ברחוב ההולנדי האינטימי הזה קפץ לשמים. מורג, כמו שכניה, עשתה את עסקת חייה כשרכשה את דירת שמונים המטר המקסימה שלה ב-1990 בשבעים אלף דולר בלבד. היום ערך הדירה שלה נוגע בשני מיליון שקלים, וזה מעלה בה חיוך גדול.
דיירת אחרת ברחוב, אדריכלית, שקנתה דירת שבעים מ"ר ברחוב, מכרה את הנכס לאחר שיפוץ במיליון ו-400 אלף שקלים. מחיר דירות תשעים מ"ר מדלג מעל לשני מיליון שקלים, תלוי בנתוני הדירה. מעלית, חיבור לחצר, חלוקה לארבעה חדרים או עיצוב פנים מלוטש מקפיצים את המחיר עוד יותר, אך בכל מקרה הנכסים הפנויים נחטפים.
"האנשים שגרים פה הם אנשים שהתעקשו לגור ברחוב מיכ"ל. מוכרים ומשכירים פה דירות בשושו", מסביר השחקן אלון אופיר, שביים את הדרמה המוזיקלית "עפרה" על חייה ומותה של הזמרת עפרה חזה. "בעצמי שמעתי על דירה שמתפנה, ודיברתי עם חבר, הוא סגר את העסקה בדקה, עוד לפני שזה מתפרסם. דירה לא תישאר פה ריקה, אין מצב".
מה סוד הקסם של המקום?
"הקסם ברחוב הוא שקט ואינטימיות במרחק יריקה מהחלק הכי סואן של תל אביב. זה מושך הרבה אנשים. אין פה ג'נדר וסגנון ולייף סטייל, כולם באים".
אתה שוכר פה דירה?"כן".
בכמה ?
"מחיר השכירות לא לפרסום".
"רחוב קטן ושקט תמיד מבוקש יותר", מסביר אודי ליבני מתיווך "אלפא נכסים". "מחיר דירת שלושה חדרים לא משופצת יכול להיות מיליון ו-800 אלף שקלים, ואם שיפצו או הוסיפו מעלית או יציאה לחצר, המחיר יכול להגיע גם לשני מיליון ומאתיים אלף שקלים. החברות ברחוב היא משהו שמעלה את הערך רק בהתאמה לציבור מסוים שאוהב את זה.
"זה דבר כיפי שחסר לפעמים, וזה דבר לא רע במכירה. התעסקתי עם דירות ברחוב מיכ"ל, ואני יכול לומר שרוב הגרים בו הם בעלי דירות ולא שוכרים. דירה שמוצעת למכירה תעמוד בשוק עד חודש וחצי, אם המחיר הגיוני ונכון ביחס לשוק, והשכרה היא עניין של יום וחצי בממוצע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם