מלחמת גרסאות באופרה הישראלית
המנהל המוזיקלי שפוטר דקות ספורות לפני חזרה גנרלית מתאר את המנכ"לית האופרה כמי שלא מבינה כלום באמנות וששיקוליה כלכליים בלבד. היא, מצידה, טוענת שפיטרה אותו כי הוא מעדיף לקדם את הקריירה בחו"ל ולתמרן את העובדים נגדה

מצד אחד עומד פיש, משוכנע שנעשה לו עוול, שהוא היה רק חלל אחד בין חללים רבים שנפלו במלחמת הכיבוש של מוניץ את האופרה. מן הצד האחר עומדת המנכ"לית, שטוענת שפיש הוא "ילד קטן" שלא קיבל את אשר רצה, והחליט לירוק לבאר שממנה שתה שנים רבות.
"אני עייף ומבולבל", הוא אומר ערב נסיעתו הביתה, "ולכן אני חוזר לניו יורק לראות קונצרט של הבת שלי. זה תמיד מביך אותה, כי אני יושב כמו ילד קטן בשורה הראשונה ורוקע ברגליים לפי הקצב". על ההתפטרות קשה לו לדבר. מזה חודשים כבר ידוע שהוא יעזוב את התפקיד, לאחר שהתפטר בינואר שעבר, אך איש לא חשב שיאמרו לו לעזוב את בית האופרה רגעים ספורים לפני חזרה גנרלית שלקראתה עמל במשך שבועות.
"התכוונתי לשמור את סיבת ההתפטרות בסוד", הוא אומר, "קבענו שנגיד שזה על רקע חילוקי דעות אמנותיים. אבל אחרי האירוע ההוא, אני יכול לומר בריש גלי שהתפטרתי עקב הדרישה של חנה להיות הפוסקת האחרונה בעניינים אמנותיים ומוזיקליים, נושאים שהיא לא מבינה בהם, אין לה בהם השכלה פורמלית, והיא לא יכולה לפסוק בהם. בטח לא לבד. אי אפשר לעבוד ככה".
אבל שנים עבדתם יחד בהרמוניה. מה קרה פתאום?
"אני חושב שכמנכ"לית, כאשת שיווק, היא מצוינת. אבל לאחרונה המעורבות שלה פשוט גדלה לממדים בלתי נסבלים. זה הלך והקצין והלך והחריף, עד שהרגשתי שהקו האמנותי הוא כבר לא הקו שלי. שאני לא יכול לעמוד מאחוריו. אולי זה קשור לקיצוצים בתקציב שגרמו לה להיות זהירה יותר וצנטרליסטית, ואולי קשור לעוד דברים".
כמו מה?
פיש שותק שתיקה ארוכה, ואז עונה: "אולי זה גם שתן שעלה למישהו לראש".
אחת הפרשנויות שניתנה למאבק בין פיש למוניץ היתה שמדובר במאבק הקלאסי שבין מנהל אמנותי לבין מנכ"ל. איש האמנות מבקש לחקור מקומות קיצוניים יותר מהבחינה של המופעים, השחקנים וכו', בעוד איש הניהול מחפש את המיינסטרים שיביא יותר קהל וימכור יותר כרטיסים.
למרבה הפלא, פיש מתנגד לקו פרשנות זה. "דווקא לא היתה לי בעיה בבחירות הרפרטואר שלנו", הוא אומר. "הרעיון ללכת על מגוון שכולל אופרות שהן מודרניות וגם קלאסיות ופופולריות יותר, היה רעיון משותף שלי ושל חנה. אבל בשנים האחרונות היא הפרה את האיזון שוב ושוב. אופרה גם חייבת להפיק ולא רק לקחת אופרות מן המוכן, ובית האופרה בתל אביב לא מפיק די אופרות. היצירה העצמית היא שעושה את ההבדל בין גוף יוצר לבין משרד אמרגנות. חנה בוחרת דברים רק על פי מה שהקהל יאהב ועל פי שיקולים כלכליים".
לדברי פיש, כאשר ניסה לקבוע עם מוניץ חלוקת עבודה ברורה והתנגד לתכתיביה האמנותיים, היא הוציאה מכתב לעובדי האופרה ובו קבעה שהיא היחידה בבניין שמחלקת הוראות והיא הפוסקת האחרונה. בשלב הזה הבין פיש, לדבריו, שאין לו בשביל מה להישאר וקבע את תאריך פרישתו. אבל בשבוע שעבר ברומא, בזמן
"בהתחלה רצתה חנה לנסוע עם האופרה 'ריגולטו' לאיטליה", מגלה פיש, "שזו שטות מוחלטת. להביא לאיטליה הפקה של 'ריגולטו' זה כמו שאיטלקי יביא לנו הפקה של חנוך לוין. אחרי ששכנענו אותה לנסוע עם 'מסע אל תום האלף', התברר שאין די זמן לחזרות שם באיטליה, והכול התנהל בבלגן אטומי כאשר על חלקה האחרון של האופרה בכלל לא הצלחנו לעשות חזרות".
"כל מי שהיה שותף להפקת האופרה מהצד המוזיקלי, ידע שזה היה ביזיון. כשזמרי המקהלה לא הסכימו לעשות חזרות לא מתוכננות בלי שכר, עלתה חנה לבמה ואיימה עליהם בפיטורים", ממשיך פיש, "הרגשתי שאני לא יכול להמשיך וכשחזרתי לארץ נעמדתי מול המקהלה ונשאתי נאום פרידה, שבו הבעתי את דעתי על ההנהלה. עם זאת, אני חייב לומר שאת מה שקרה אחר כך לא צפיתי".
מספר רגעים אחרי אותו נאום נקרא פיש למשרדה של מוניץ, שם פוטר לאלתר מהאופרה והתבקש לעזוב. אבל הוא לא מתחרט. "היא לא מגיעה להופעות של האופרה חוץ מלפרמיירה", הוא מתלונן, "לא מכירה שמות של מלחינים, במאים, כותבים, של שום דבר. זו פשוט לא אווירה שאני מוכן לעבוד בה יותר".
מוניץ לא מבינה על מה המהומה. לטענתה, פיש לא מילא את חובותיו של מנהל מוזיקלי ולכן היא נאלצה להיכנס אל החלל שהשאיר. "אשר הוא מנצח גאוני", היא אומרת, "אבל הוא לא עשה חוץ מזה שום דבר ממה שאמור מנהל מוזיקלי לעשות. אם אתה לוקח לדוגמה את דניאל בירנבוים, שמנהל מוזיקלית את האופרה של ברלין, אתה רואה שחוץ מלדאוג לאופרות שעליהן הוא אישית מנצח, הוא עוסק גם בהבאת יוצרים: זמרים, מנצחים, נגנים. הוא מסייע ביצירת קשרים, בשליחת האופרה למסעות בחו"ל".
"אשר לא עשה כלום מהדברים הללו, ובתנאים כאלה אין לו זכות להתלונן", מוסיפה מוניץ, "אם הוא רוצה להיות הפוסק האחרון, הוא חייב לקבל יותר אחריות ולעשות יותר. אבל אשר מעדיף לנסוע בעולם, ולבנות לעצמו קריירה משגשגת כמנצח בעוד בתי אופרה. זו זכותו, אבל זה אומר שמישהו צריך לעבוד פה במקומו".
ומה באשר לטענותיו על התערבות בוטה?
"אני זו שמיניתי את אשר, למרות ההתנגדות הרבה בהתחלה. אז אם אני לא מבינה כלום במוזיקה, כנראה טעיתי גם כשמיניתי אותו, אבל לא שמעתי ממנו טענות על כך משום מה. חוץ מזה, יש ועדה מוזיקלית שקובעת דברים, לא רק אני".
והטענה על חוסר השכלה שלך בתחום האמנותי?
"את זה כואב לי לשמוע. אני לא חושבת שתמצא מישהו שיתלונן עליי בהקשר הזה באופרה. לעומת זאת על אשר חלק מהזמרים כועסים מאוד, כי הם חשים שהוא הכשיל אותם בכוונה, רק כדי להוכיח את צדקתו שהאופרה לא יכולה להצליח בזמן החזרות הזה".
לדעתך היו די חזרות?
"אשר ידע על הלו"ז לפני תשעה חודשים. הוא יכול היה לבוא אליי ולומר כבר אז שזה בעייתי, או להגיד שבלו"ז הזה הוא לא נוסע. אבל לנסוע, ואז ברגע האחרון, תוך כדי ההופעה, לנסות להכשיל דברים? זה לא מקובל עליי. ואגב, זה גם כל מה שאמרתי למקהלה כשעליתי לבמה. שיהיו מקצוענים, יסיימו את החזרה, יופיעו, ועל כסף נדבר אחר כך. לא איימתי על אף אחד, וזה פשוט שקר".
אז מי צודק? אחד האנשים הקרובים ביותר למוניץ מספר שרוב הטענות של פיש עגונות באמת. "חנה באמת יכולה להיות די מפחידה", הוא מספר. "אין לה בעיה לפטר מישהו, להחזיר אותו אחרי יומיים בקיצוץ שכר, אחרי שהשפילה אותו, או סתם לצעוק על אנשים. אשר צודק כשהוא אומר שחלק גדול מההחלטות של חנה הן לטובת הרווח הכלכלי בלבד. מנגד, חייבים לומר שהיא הביאה את האופרה לרמת חוזק ולדומיננטיות שלא היו לה בעבר, כך שלא ברור אם הנוכחות שלה חיובית או שלילית".
מנגד, אחד מבכירי האופרה שהיה גם הוא קרוב מאוד למוקד העניינים בזמן ההצגה ברומא, טוען שהמתח בין השניים הוא אישי לגמרי, ושהתנהגותו של פיש פשוט שערורייתית. "הוא מנסה להשמיץ את האופרה", אומר הבכיר. "אבל האמת היא שהביקורות היו מצוינות והתגובות אפילו טובות יותר. ברור שתמיד נחמד שיש עוד יומיים חזרות, אבל זה לא מה שעשה את ההבדל. אשר שגדל באופרה על ידי חנה, וקיבל ממנה גיבוי מרשים כשחטף ביקורות רעות בתחילת הקריירה, היה צריך להיות לויאלי יותר למערכת שגידלה אותו".
ופיש? הוא כאמור בדרך לניו יורק. "האמרגן שלי יודע שאני פנוי, ומחפש לי בית אופרה שאוכל לנהל", הוא מחייך. "אם יהיה, אז יופי, אם לא אז לא, אשאר מנצח פרילנסר. לאופרה הישראלית, כל זמן שחנה שם, אני לא חוזר ".