בין דתיים לתימניים: האליטות העולות במוזיקה
עומר אדם ואייל גולן לא מבדילים בין קודש לחול, המוזיקה התימנית עוברת רנסנס וחנן בן ארי אחד שמציג סול וציציות. המגמות המהפכניות במוזיקה הישראלית עושות חשק לרקוד
אם היו קוראים לו קלינשטיין, היו מלחששים עליו שהוא חוזר בתשובה. אם הוא היה נולד בצפון תל־אביב או בהוד־השרון, היו אומרים שהוא בתהליך התחזקות. אבל כשעומר אדם מכניס את אלוהים לטקסטים שלו, קוראים לו עומר אדם.
עוד כותרות ב-nrg:
אשת הפצוע: "את יהודה שלי כבר איבדתי"
חגיגות יום העצמאות בראשית ימי מדינת ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את תופעת ה"מודה אני" שיושב בנוחיות לצד "היא רק רוצה לרקוד", חולק אדם הצעיר עם אייל גולן – האיש והשערורייה. מי שמאמין, מתברר, לא מפחד לשיר גם את "שישי בצהריים" על תיאורי החוף הפוטוגניים המלווים אותו. במזרחית זה עובד נהדר, ובצדק. שמירת המסורת שעדיין מאפיינת בעיקר את עדות המזרח לא נדרשה להכריע בין אמונה מוחלטת באל להיטמעות במרחב החילוני. שירי החוף והחאפלה משתלבים בטבעיות עם שירת האמונה המסולסלת כמו נסיעה באוטו לבית הכנסת בשבת.
מי שמאמין, מתברר, לא מפחד. עומר אדם
צילום: גלעד הרשלג
מאחורי השילוב הזה עומדים היוצרים המרכזיים בשירתם של גולן ואדם – אבי אוחיון על המילים ואסף צרויה על הלחן. נראה שהשניים פיצחו את סוד המצלול הישראלי שבא לעשות שמח אבל עם נשמה. אתם יכולים ללעוג לזמר המזרחי, להשתלח בדברים על היעדר עומק מילולי או להעביר ביקורת נוקבת על רמת החריזה, רק אל תעזו לתת את שירי עומר אדם ואייל גולן כדוגמה לכך.
אחרי שחצו את המגזר והִפנטו אליהם חברי כנסת ושרים, חובבי ריקודים וגם בנות אולפנה חסודות, הם כנראה מצליחים לענות על השאלה "מה ישראלי בעיניך?" הרבה יותר טוב מאלה ששואלים אותה.
/אורלי גולדקלנג
מתימן ועד צפון
הרקדנים המלווים של להקת WA־A עלו לבמה כשהם לבושים מכף רגל ועד ראש בחליפת טרנינג אופנתית של אדידס. במקום לפצוח בריקוד על טהרת ההיפ הופ, כמתבקש מהתלבושת, הם החלו לרקוד ריקוד שנראה כמו שילוב בין צעד תימני מסורתי לבין מסיבת אלקטרו היפ הופ מגניבה במיוחד. אל תיתנו לאנקדוטה המשעשעת הזאת לבלבל אתכם: הרגעים האלו על הבמה בתל־אביב, שבהם התמזג השיר התימני המסורתי "חביב גלאבי" עם המעטפת של עולם הפופ והאלקטרו, הם מהחשובים ביותר שהדור שלנו הכיר, לא פחות.
חלק מגל חדש. להקת A-WA
צילום: טל גבעוני
המוזיקה התימנית בכלל והחאפלות המזרחיות בפרט, לא התחילו כמובן היום. דורות קודמים היו שם כדי לחרוש את הקרקע שניצבה מאחורי חומות גבוהות ובצורות של אליטיזם תרבותי. דקלון, אהובה עוזרי, אביהו מדינה, ג'ו עמר וכמובן עפרה חזה הם דוגמה לכל מי שראוי לשכון בהיכל התהילה ההיסטורי של התהליך הזה. אסור לשכוח את תפקידה של המוזיקה היהודית המתחדשת, שסללה גם היא את הדרך בכך שלימדה אותנו להנגיש טקסטים מסורתיים לקהל העכשווי.
הלהיט "חביב גלאבי":
אבל שיאו של התהליך קורה עכשיו, בזכות גל חדש של אמנים כמו שי צברי, תומר יוסף וכאמור WA־A . כולם מתהדרים בהפקה מוזיקלית מדויקת, שלא מתביישת לחפור בעבר שלה מחד גיסא, ומאידך גיסא לא שוכחת לפזול להשפעות עכשוויות מעבר לים. והכי חשוב - הם לא מרגישים צורך לתת דין וחשבון למי שחושב שיש לו בעלות על המקורות של החומרים המוזיקליים שלהם. הדרך לשבירת ההגמוניה המוזיקלית הנוכחית עוד ארוכה, כמובן, אבל בינתיים אפשר לפחות לרקוד כל הדרך לשם.
/יקי הפשטיין
יום חדש הגיע
הוא עלה על הבמה, המוזיקה החלה להתנגן, האורות נדלקו. מלבד הכריזמה הטבעית והמפורסמת שבה ניחן היוצר הצעיר (ובטונות) חנן בן ארי, בלטו מיד הציציות שהתנופפו להן מתחת לטי־שירט האופנתית והז'קט השיקי. והכיפה כמובן. לא קסקט או כובע גרב להסתתר מאחוריהם, הדבר האמיתי. לוק שהוא כל כך טבעי, וכל כך לא, וכולו אומר שלמות והשלמה.
זה אני: כיפה וגרוב, סול וציציות - קבלו אותי אם תרצו. והם רוצים, ועוד איך.
זה אני: כיפה וגרוב, סול וציציות. חנן בן ארי
צילום: אבישג שאר ישוב
אבל יהיה זה חטא לעסוק בעטיפה של חנן בן ארי, כשהבשורה האמיתית שהוא מביא היא השירים שהצליח להכניס לכל בית בישראל. "החיים שלנו תותים" (ברסלב מפורש) הפך כבר מזמן להמנון הישראליאנה החדש, כשבן ארי לא שוכח לתת כבוד לאלו שקדמו לו עם אזכור לזוהר ורפרור לעוזי חיטמן. התותים של בן ארי החליפו את אלו של אתניקס, וזה אולי בעצם כל הסיפור. התקווה הנאיבית לאור שיעלה מן המזרח פינתה את מקומה למבט ריאליסטי ומפוכח, אך שמח בחלקו.
רק בן ארי מצליח להכניס בקלות כל כך לפלייליסט של המדינה שיר כיסופים לגוש קטיף. עבור תחנה כמו גלגלצ, שרגילה להשמיע טקסטים פוליטיים רק מצדה האחר של המפה, מדובר בלא פחות ממהפכה.
מעבר לחיצוניות ולתכנים, המקצועיות של בן ארי (וגם של הקולגה ישי ריבו) מציבה רף חדש מבחינת הסטנדרטים שהיו נהוגים עד היום במגזר - עם הפקה מלוטשת, הופעות באולמות נחשבים וסיקור תקשורתי מהליגה הראשונה. כשרק השבוע הוא התבשר על כיבוש מצעד השירים המושמעים ביותר בארץ (מקום שני, בין אייל גולן לעידן עמדי) בן ארי יכול לחוש סיפוק וגאווה ולהודות לבורא עולם. החיים שלו אכן תותים.
/אביטל אינדיג
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם