"מתחזקים" לחולשה: תשובה למשיחיות המודרנית
אמנון יצחק? ליצן. מחזירים בתשובה? חזירים. ציפי חוטובלי? משיחית וסהרורית. השחקן יהויכין פרידלנדר והבמאי מיקי גורביץ' מסבירים מה הביא אותם להעלות מחדש את ההצגה של ב. מיכאל, ועל אף שמדובר בסאטירה, הרבה צחוק לא תמצאו כאן. מכתבי מחאה של צופים דתיים מיהרו להגיע, אך היוצרים יודעים שהם עושים מצווה
על בימת החאן הירושלמי עומד המחזיר בתשובה, ולמולו הקהל בתפקיד המשתתפים בסמינר החזרה בתשובה. תשאלו, מה לתיאטרון ולחזרה בתשובה? אז זהו, שיש לכך מענה יהודי: גימטריה. הנה קראו ותדעו: "תיאטרון טמא" שווה בגימטריה ל-726. זהו גם סיכום האותיות של "באה התשובה", 726 בול. ברוך השם. כך נפתחת הצגת היחיד הסאטירית "מתחזקים" בחאן הירושלמי בביצועו הנפלא של השחקן יהויכין פרידלנדר.
עוד כותרות ב-nrg:
• גמר "הכוכב הבא": מפגן מוקלט של חוסר אמינות
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדובר בעיבוד מחודש למחזה "ברוורס" שכתב ב. מיכאל והוצג לראשונה בפסטיבל ישראל 1987 בביצועו של שלמה ניצן ובהמשך עם אלכס אנסקי. לפני 30 שנה המחזה התייחס לגל החזרה בתשובה בהובלתם של אושיות תרבות ובהם אורי זוהר ופופיק ארנון. ואולם בעוד שבמחזה המקורי המחזיר בתשובה ביקש להחזיר אותנו 150 שנה אחורה, אל העיירה והגטו, הפעם החזרה היא אל היהדות הדתית לאומנית, זו שאוהדיה מבקשים לשלוח אותנו אחורה – 2,000-3,000 שנה לימי בית המקדש, עם הקרבת הקרבנות והתזת הדם על המזבח, ועד לימים של 'יהושע פרוע משמיד העמים' ולשמעון ולוי, האחים שהמציאו את 'תג מחיר'".
"זו גרסה מפותחת של המחזה הכוללת הפעם את החלק הלאומני שלא היה במחזה המקורי מלפני 30 שנה", מסביר מיקי גורביץ', במאי ההצגה והמנהל האמנותי של 'החאן'. "זו הפואנטה שלו וזו הסיבה להעלאה המחודשת של ההצגה. המחזה העדכני משקף כמו ברנטגן את הנפש היהודית החדשה. ממש כפי שאמר ב. מיכאל: 'הדת החדשה הלאומנית היא בעצם תירוץ לשחרור היצר. ויצר משוחרר לא יוחזר'".
"הציבור החילוני אינו מודע לכך או מעדיף שלא לראות את תמונת המצב המדאיגה הזאת, לצערי", מוסיף פרידלנדר לדבריו של הבמאי.
"מתחת לפני השטח יש זרימה שסוחפת את כולנו - למשיחיות, להחזרת מלכותה ולבניית בית המקדש. אם עד לאחרונה ייחסנו את הדברים לקומץ סהרורים ועוטי גלימות שביקשו לעלות להר הבית, או כפי שקראו להם - 'עשבים שוטים', אנחנו מגלים באחרונה שזוהי הנורמה. פתאום זו האג'נדה של סגנית שר החוץ שמשתמשת בטיעונים של הבטחה אלוהית, או יותר נכון – אלוקית, כחלק מהמדיניות של ישראל, וזה מדאיג".
פרדילנדר, המחזיר בתשובה, מזוקן, עם כיפה ובחולצה לבנה ופתילי ציצית שמבצבצים מארבע כנפות, עומד, מתרוצץ, כותב על הלוח, מרים את קולו, מוכיח, מצחיק, מרגיז, מפתיע – כל זאת ועוד, כשהוא לבד על הבמה במשך 110 דקות דרמטיות.
"בניגוד למחזיר בתשובה שנראה כמו חב"דניק, בגרסה הקודמת של המחזה, הפעם היה לי ויכוח עם ב. מיכאל שסבר שדמות המחזיר בתשובה צריכה להיות מזוהה עם המתנחלים. אני התנגדתי לכך. לטעמי כשאתה מכוון למקום מסוים, קל לאנשים לזהות על מה מדובר. לעומת זאת, ההצגה פונה לכמה מישורים ומתייחסת גם לדברים של אז, של החוזרים בתשובה, וממשיכה עד נושאים אקטואליים ונוקבים".
בשלב מסוים, כחצי שעה מתחילת ההצגה, כש'המחזיר בתשובה' באקסטזה, מצטט מהתורה, מההלכה והרמב"ם הלכות קשות ומטרידות, אני תרה בעיני אחר הצופים הדתיים בקהל. זו ירושלים, ובקהל יש לא מעט חובשי כיפות ועוטות שביסים.
הצעיר הדתי שישב לצדי נהנה, ואף ממש התגלגל מצחוק ביחד עם כל החילונים. אך לא כך בשורות אחרות, שם הבחנתי בדתיים עצבניים. לא רק שהם לא צחקו, הם נעו בחוסר מנוחה על כיסאותיהם. ונדמה היה שבכל רגע יקומו וירימו את כל השורה בדרכם החוצה מהאולם.
"מהבמה, בגלל התאורה המסנוורת, אני לא רואה בבירור את הקהל. אבל אני מרגיש ושומע, את אלה שצוחקים בפה מלא ונהנים מההברקות הלשוניות של ב. מיכאל, ואני גם שומע את הדממה מכיוונם של אלה שהטקסט מכעיס אותם", אומר פרידלנדר. "לצערי חלק מהציבור הדתי מתכנס בעצמו כמו שבלול ומרגיש מותקף".
אולי הם צודקים. איפה היהדות של דרכי נועם, רדיפת שלום וצדק, ואהבת לרעך כמוך, עשרת הדיברות?
"ב. מיכאל, שגדל בבית דתי, הקפיד על ציטוטים מדויקים מהמקורות היהודיים, וכל פסוק מובא בטקסט מלה במלה. בהלכה היהודית יש כר נרחב לכל מה שאתה מבקש למצוא. כשטוענים כלפי המחזאי שהוא מוציא דברים מהקשרם הוא עונה: 'גם הם מוציאים דברים מהקשרם. אנחנו עדים לכך שזה קורה. מול 'לא תרצח' יש גם את 'הטוב שבגויים הרגהו''.
"אפילו בבר מצוה שלי בפרשת בלק, זה קיים. כשפנחס משפד בחנית את המנהיג וגם את המדיינית שאנס. נכון, יש 70 פנים לתורה, ומה שיש במחזה זה רק קומץ, לאחר שקצצנו המון מחשש שהקהל יפסיק להקשיב".
איך התגובות?
"קראתי כמה ממכתבי המחאה ששלחו צופים דתיים. ובהם הם טוענים לפגיעה בדת ובתורה הקדושה", אומר גורביץ', "ועם זאת אנחנו מקבלים גם ים של שבחים על ההצגה".
האם לדעתך זהו מחזה דוקומנטרי או סאטירי? אולי כזה שבא להלעיג את היהדות?
"זה לא מחזה דוקומנטרי, אם כי יש בו ציטוטים מפי רבנים כמו הרב גינזבורג, דוב ליאור ושאר רבנים קיצוניים. בחלקו הראשון של המחזה אנחנו משתמשים באותם מנגנונים שמשרתים את המחזירים בתשובה, אנחנו רק חושפים את הטמטום שבהם.
"בהצגה, למעשה, אנחנו עושים מה שסאטירה עושה: היא מלעיגה ומגחיכה את הטמטום הזה. האמת, בעצמנו (החברה) כבר הפכנו לסאטירה. קשה לעשות סאטירה מ'תורת המלך', איך אפשר להיות יותר מטורף מהטקסט הנורא הזה?
"ההצגה חושפת את הזרם הלאומני שיש ביהדות ושיש לו סימוכין במקורות שלנו. כיום יש בתוכנו קבוצות שרואות מסלול ישיר מההבטחה האלוהית לרשת את הארץ ולנעשה בשטח. וזה נעשה יותר ויותר מטורף ומסוכן. הנה ציפי חוטובלי הפכה את ההבטחה לטיעון מדיני, בדבריה בפני השגרירים הזרים".
כשהוא על הבמה, יהויכין פרידלנדר המחזיר בתשובה 'יודע' מה עובד על הקהל שלו - "המחזיר בתשובה פונה מראש לקהל שצמא לשמוע את דבריו. כאלה שנמצאים על הגבול בין העולם החילוני לעולם התשובה, והוא רק צריך לתת דחיפה קלה והם יפלו לידיו שבויים".
השתתפת בסמינרים לחזרה בתשובה כחלק מההכנה לתפקיד?
"הצצתי בסרטונים ביו טיוב בדמויות של מחזירים בתשובה, גם בזו של אמנון יצחק, שיש בה אלמנטים בידוריים וליצניים. לבסוף החלטתי שלא לחקות אף אחד מהחזירים האמיתיים ושאפתי בתפקיד להיות מישהו שניכר בו הפנים והחוץ. כי מה שחשוב בעצם זה מה שאני אומר, הרעיונות שאני מביא".
חשבת על דמות מסוימת כשעבדת על התפקיד?
"בנערותי הלכתי להקשיב להרצאות של גורו מהרג'י וראיתי מסביבי אנשים עם רצון וכמיהה להאמין לכל מילה שיוצאת מפי המנחה. כמי ש'ראה את האור', הוא גרם לנו להרגיש שאפשר לסמוך עליו שהוא יביא אותנו למקום הנכון. כבר אז הבנתי שללא ביטחון גורף, אף אחד מהנוכחים לא היה הולך אחריו. וכך גם המחזיר בתשובה, יודע שהקהל שלו רוצה סוג של אבא, שיספק להם את האור והאמונה ללא פקפוק וספק".
איך מתכוננים לתפקיד כזה?
"העבודה על התקפיד הזה שונה מכל תפקיד שעשיתי אי פעם כשחקן. אני לבד על הבמה 110 דקות וכל הזמן מדבר. כמויות הטקסט שהייתי צריך לשנן הן עצומות. חודשיים לפני העלאת ההצגה התחלנו בחזרות. למדתי את הטקסט מבוקר עד לילה, פשוטו כמשמעו. וגם בשינה המשכתי לחלום על הטקסט.
"גם מבנה המחזה שונה ממבנה קלאסי. לאורך ההצגה (ההרצאה) אני מתייחס ל-30 נושאים ובהם: גימטריה, כפייה דתית, חילוניות, חופש ועוד. נדרש זמן ומאמץ עד שפיצחתי את המבנה הדרמטי שהולך ומתפתח, עד שאני מגיע לשיא כשאני מצוי בשריפה הפנימית שאמורה לסחוף את הקהל".
הכל מונח על כתפיך.
"זה דורש ממני ריכוז מאד גבוה. ביום בו יש לי הצגה אני חושב וחוזר על הטקסט מהבוקר. אני חייב מנוחה לפני כדי להיות במיטבי על הבמה. גם למדתי לשמור על הקול, במיוחד בקטעים בהם אני עולה ונע לקצוות. אני נזהר שלא לאבד את הקול, וזה סוחט פיסית ונפשית".
ולמחרת יש לך ערב חופשי?
"איפה? ביום המחרת (ההצגה בה צפיתי. ר.ק.) לדוגמה, נסענו להופיע עם 'כנרת כנרת' בכפר בלום והעלנו ברצף שתי הצגות".
כאלה הם חייו של השחקן בחאן. פרידלנדר משחק במקביל ב-10 הפקות של התאטרון - "נשות וינדזור העליזות", "החולה המדומה", "כנרת כנרת" ועוד, ובימים אלה נמצא בחזרות אינטנסיבות להצגה החדשה "העורבים", בבימויו של עודד קוטלר.
"תפקיד המחזיר בתשובה נפל עלי בהינף טלפון. מיקי התקשר והודיע 'מתחילים חזרות'. ואני כמו גולדה שקיבלה את דין התנועה, קיבלתי את 'דין התיאטרון'.
"יש שחקנים שזקוקים להפוגה כדי לחזור ולהיות רעבים לבמה. למזלי, מאז שסיימתי את לימודי בניסן נתיב לפני 35 שנים, לא היה לי יום אחד בו הייתי מובטל. מצד שני, קיימתי את הבטחתי לאשתי ביום נישואינו, שעשיר אני לא אהיה. מדובר במאבק הישרדות של שחקן, להחזיק את הראש מעל המים".
למה לא להיות כוכב בתיאטרון אחר?
"אני שחקן, לא כוכב. בעיני זה היופי והייחוד בחאן הירושלמי, יש לו להקה. אתה עובד בתוך מערכת שונה לחלוטין, לוקח אחריות גם אם התפקיד שלך קטן. זה לא שאין לשחקנים אגו. אבל אצלנו כל אחד הוא ראש קטן וראש גדול.
"בעבר שיחקתי בקאמרי ובתיאטראות אחרים, תמיד שיבצו כוכבים זוהרים לרגע, ודמויות שמשכו קהל. לשמחתי בחאן זה לא קורה, לא בקדנציה של מיקי גורביץ', שמאמין בעבודה עם להקה. אופירה הניג חטאה בכך לעיתים כשהביאה כוכבים".
"חלום חיי לעבוד עם להקה מתגשם כאן בחאן", מודה גורביץ'. "יש לנו אנסמבל שחקנים טוב ומצליח. זו עבודה מתגמלת שמאפשרת לוותר על האגו והכוכבות. גם קירותיו העבים של החאן שעושים את התיאטרון הזה להכי ירושלמי, עוזרים להרחיק אותנו מההמולה התל אביבית".
האם המציאות הירושלמית משפיעה על התיאטרון?
"רפרטואר העונה נקבע חצי שנה מיום תחילת החזרות, קשה לדעת כיצד המציאות תשפיע עלינו. אבל אנחנו משתדלים להתרכז ביצירה. פונים לקהל הירושלמי, לאנשים בני דמותנו, כולל אנשים דתיים כמובן".
אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות. איך זה משפיע?
"זה משפיע מאד. לדעתי הבעיה אינה בשרת התרבות, אלא בראש הממשלה שמינה אותה לתפקיד. מירי רגב היא שרה שהתרבות לא באמת מעניינת אותה, בעצמה היא העידה על כך ואמרה שהיא רוצה תפקיד אחר בממשלה. כדי שהיא תהיה משהו אחר, היא מנסה להתעלל בתרבות, וככה התרבות נראית.
"כיום, כשההכנסות העצמיות של התיאטרון גדלות הסבסוד קטן, וזה בא על חשבון האיכות. אני סבור שתיאטרון כמו כל ענפי התרבות צריך להיות מסובסד על ידי המדינה ואנחנו נלחם על הסבסוד הזה".
"האם כל שחקני בית"ר גרים בעיר?", שואל פרידלנדר, 59, שמשחק כבר 20 שנה בחאן הירושלמי, אבל מתגורר בגני תקוה. "היום כשהמרחקים התקצרו אין לזה משמעות. חוץ מזה, ברחוב עמק רפאים בירושלים (הסמוך לחאן) מזהים אותי יותר מאשר בישוב שלי", הוא צוחק.
הוא נולד בחיפה. בפי מכריו הוא כיני. "אמי הבטיחה לרב העיר שלה ברומניה שתקרא לבנה על שמו - יואחים, אבל בארץ דחקו בה להשתמש בשם העברי. אחי הבכור מספר שהכינוי 'כיני' דבק בי ביום בו ניסיתי להגיד לגננת את שמי - יהויכיני, אבל הצלחתי להגות רק את הסוף".
לאחר שירותו הצבאי בחיל הים הוא הצטרף לצי הסוחר. "אמנם, כמו כל חיפאי אני קשור לים, אבל כבר כילד, מההצגה הראשונה 'עמך' של ה'האוהל אליה הלכתי עם הורי, ידעתי שאהיה שחקן. נורא רציתי לדעת מה קורה שם מאחורי הדלתות, מתחת לבמה. אולי אם הייתי בודק אז מה באמת יש שם, החלום היה נגוז. אבל נשארתי עם החלום ואני עדין מחפש את הקסם שמאחורי הבמה".
הוא נשוי לגילת מואב פרידלנדר ואב לשני בנים. שיחק בסרטים וסדרות טלוויזיה וגם עסוק גם בדיבוב של סדרות וסרטי כמו "ארתור" , "שרק" "צבי הנינג'ה", "סמי הכבאי" ועוד.
"לעתים נדירות קורה שאין לי הצגה ובערב אני בבית. אז בני המשפחה לא יודעים מה לעשות עם עצמם. אני מרגיש כמו ימאי שהגיע לחופשה על החוף".
עד מתי?
"כמה שיותר. אולי עד הרגע האחרון. הגמלאות לא כל כך רחוקה ממני וזה נהיה קצת מפחיד. אני יכול להבטיח שכל עוד אני נהנה להיות על הבמה ויהיו לי אתגרים, אני אמשיך לשחק".
חזרה בתשובה באה בחשבון?
"אני? מה פתאום. נדמה לי שאף אחד לא חזר בתשובה בעקבות ההצגה הזאת".
יהויכין פרידלנדר לא יודע, אבל כששבתי לביתי (בירושלים) לאחר ההצגה, מצאתי בתיבת הדואר שלי חוברת לבנה ועליה כיתוב באותיות זהב עם הבטחה לחיי נצח. אם רק אחזור בתשובה.
"מתחזקים", תיאטרון החאן
ההצגות הבאות ב-13-14 במרץ
אקו"ם