"כנרת כנרת": קסם על במת החאן
"כמה מן הדברים החסרים במחזה הזה הם באמת נהדרים", אמר בזמנו אלתרמן על המחזה שכתב והועלה בתחילת שנות השישים ומאז נזנח. תיאטרון 'החאן' מעלה אותו כעת בשנית ומוכיח שכשהכל מבוצע בהשראה וחירות אמנותית, גם הדברים החסרים הם באמת נהדרים
כנרת כנרת, תיאטרון החאן
עוד כותרות ב-nrg:
• חשיפה: ההצגה הבאה על הכוונת של רגב
• נעים במבוך: מגורשי גוש קטיף מחפשים בית
• ניצול וזלזול: למה אסור לצפות ב"אקס פקטור"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"כנרת כנרת", המחזה שמספר אודות החלוצים הללו, נכתב על ידי נתן אלתרמן בראשית שנות השישים. הבכורה ליצירה – בבימוי גרשון פלוטקין ובהשתתפות מיטב השחקנים – חנכה בדצמבר 1961 את אולם הקאמרי ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הכנרת של אז היא לא ממש זו של היום והמחזה מעולם לא הוצג שוב בתיאטרון הרפרטוארי.
אנסמבל מוכשר ונהדר. ''כנרת כנרת''
צילום: יעל אילן
העלילה נפתחת בבעייתם של בני הקבוצה בעניין טרקטור הלוקומוביל, כלי רכב מקרטע שהישארותו מוטלת בספק. כתוצאה מאובדן הכסף שנדרש לתיקונו, כמה חברים נוסעים ליפו ופוגשים במקרה בהוריו של ליובה, צעיר שנהרג בנסיבות טרגיות. המטענים שמעוררת הפגישה מהדהדים משולש רומנטי בין ליובה, בת זוגו של המת ובן זוגה הנוכחי. לבסוף מגיע לקבוצה צלם שמתעד את כולם.
תיאטרון החאן, יחד עם שחר פנקס (עיבוד ועריכה) ושיר גולדברג (בימוי), לא היסס לגשת לחומר הישן. הוא מצדו מוכיח שיש ערך היסטורי, חברתי ותיאטרוני במפגשו המחודש עם במה, יוצרים וקהל, כשהכל מבוצע בהשראה וחירות אמנותית. החולה צנום ותכליתי יותר, אבל הניתוח הצליח. זו הצגה מיוחדת ומדויקת, שמפתיעה בשימוש באמצעי מבע מגוונים ובתפניות החדות מצחוק לדמע: בדרמות האולם נדרך ושתק, בעוד שברגעים שגולדברג ניווטה לחזיון תיאטרלי אפשר היה ליהנות מהחן והתום המתפקע.
היוצרות יצאו מאזור הנוחות המוכר שלהן, וטוב שכך. ''כנרת כנרת'' בתיאטרון החאן
צילום: יעל אילן
מבחינת השפה הבימתית, נדמה ששתי היוצרות יצאו מאזור הנוחות שלהן. בהצגותיהן עד כה נעשה שימוש במתכונת מוכרת של תיאטרון סיפור עם ויזואליה מרשימה. הפעם מורגש שנמצאה דרך לאזן בין הטכניקה היפהפייה אך הטרחנית שהפכה לסמל ההיכר שלהן למה שנדרש מהן באמת. חבל שמדי פעם הן משתמשות בהצחקה מסיחת דעת כדי להקליל את האווירה.
"כמה מן הדברים החסרים במחזה הזה הם באמת נהדרים", כתב אלתרמן בזמנו. המחבר צדק: הפיוט גובר על הסיפור, הדילמות אינן מעמיקות דיו והסיפורים מתקשים לעמוד בפני עצמם, אבל העושים במלאכה הצניעו את החולשות. בזכות אנסמבל חי ורגיש ועיצוב מעודן ונכון שבראשו תפאורה רבת דמיון (אדם קלר) ותאורה יפה (רוני כהן) ובתוספת מוזיקה משובחת (דניאל סלומון), המשוכה הזאת פחות ופחות מעיבה על התוצאה הסופית.
הפיוט גובר על הסיפור. ''כנרת כנרת''
צילום: יעל אילן
השחקנים, לפי סדר כניסתם – ניר רון, יואב היימן, גיא גורביץ', יהויכין פרידלנדר, אריאל וולף, איתי שור, אדי אלתרמן, כרמית מסילתי-קפלן, נטלי אליעזרוב, ארז שפריר ואודליה מורה-מטלון – מוכיחים את כוחם בגילום הדמויות בהרבה אהבה וכשרון. הם מגמגמים קול מנוע מקרטע, משמשים כקול המספר, מאכלסים התרחשויות וגורמים לאוסף אפיזודות שכזה להפוך אחיד יותר.
אם להבליג לנקודות חולשה פה ושם, ניתן לומר שהצמד פנקס וגולדברג מובילות יצירה אלתרמנית מפותלת להצגה יעילה וחכמה, שבהחלט כדאי לראות.
תפאורה רבת דמיון. ''כנרת כנרת''
צילום: יעל אילן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם