מהקטיושות אל הקינואה
כיצד עבר מנחם הורוביץ מדילוג בין טילים לערוץ החיים הטובים, וגם: לא כל דוקו ראוי לצפייה
תחשבו על תפקיד כמו "כתבנו בצפון". כל רגע קטיושות באוויר, ביפרים מזמזמים, הפגנות בפרי גליל, ומשם, במעבר חד של 180 מעלות, לפינה המרתקת "שווה בדיקה" בתוכנית חיסכון.
אתמול, האיש שראה את החיזבאללה מול העיניים, יצא לבדוק מזון בריאות שמוגש בחדרי אוכל של מפעלים נחשבים. נושא שוס, בזמן שטיפת הכלים, בדרך לחדשות האמיתיות. הורוביץ, נטול לחץ של חדשות אינסטנט ודד-ליין מטורף, קיפץ לו בין מפעל למפעל, התפעל מסלט הקינואה המרשים שהוצג בפניו, משם עבר לתבשיל הירקות, התענג על הריחות העזים שהגיעו מהסיר. אין כמו ערוץ החיים הטובים.
יש משהו במראה הדובי של הורוביץ ובהגשה הנינוחה, שגם נושא מנומנם שכזה, משאיר אותך איכשהו בחיים. לא רגע חשוב, אבל לפחות לא רגע מתיימר ופלצני, ואיך אומרים אצלנו בחומוסייה? "שימותו הקנאים ".
תוכנית חיסכון, ערוץ 2
יש סיכוי טוב שאני לא עד כדי כך מתוחכם ואין לי מושג בהצגת נושא בקולנוע הדוקומנטרי, אבל לפחות לטעמי, האישי, הבאמת אישי והממש פרטי, אלה היו תשע דקות מייגעות וחסרות פואנטה. אני באמת מתנצל, כי אני ממש מעריך את היוצרים שהיו חתומים במגילת הקרדיטים שהופיעה בסיום. ג'ולי שלז, הבמאית שביימה את "עפולה אקספרס", הבלתי נשכח. אסף סודרי, מי שיצר בזמנו את "שביתה", החשוב והחזק, אבל זה, איך אוכלים את זה?
אולי נפתח בהסבר קצר. ערוץ "יס דוקו" יצא בסדרת סרטים קצרים, "התפכחות", שבאה להאיר את המצב הכלכלי-חברתי בארץ, או להדגיש את הפערים הגדולים בין העושר והעוני. את פרקי הסיום השאירו בידיהם של תותחים כבדים כמו שלז, דורון צברי וסיון ארבל. שלז היא וותיקה, מנוסה, מוכשרת. כל המחמאות נכונות, ולכן ישבתי במשך תשע דקות וכל הזמן אמרתי "בסדר, עוד רגע זה בטח יתפוס, עוד שניה יגיע השוס שידביק את המעיים
שלז התמקדה בגן הילדים של איימי, הנמצא ליד התחנה המרכזית בת"א - איזור מוכה עוני ועמוס בפליטים ומהגרים. כל כמה שבועות יש בערך סרט בנושא הזה, וזה בסדר. זו בעיה אמיתית שחייבת פתרון. פה הוצג גן שיכול היה להיות בקלות בפיליפינים, רק שהילדים מדברים עברית וחסרי מבטא זר, קשרו את גורלם לארץ רחוקה, אלפי קילומטרים מהמקום שבו בעולם אידיאלי הם היו אמורים לגדול.
יש סיפור, על כך אין כמעט עוררין, אבל אלה היו דקות ללא מוזיקה וקריינות, שזה אפשרי, רק שעדיף שבמקום ייבנה מתח, עניין, גיבור שיהיה ניתן להזדהות איתו ולא מונוטוניות שמתישה אחרי מספר רגעים.
מאוד יכול להיות שקולנוענים גדולים תפסו את הראש בידיים כשראו את אחד הילדים בוכה בשוט שייכנס לקלאסיקה של הקלאסיקות. הבזק גאוניות של צילום מזווית שטרם נוסתה. חבל שאני לא ראיתי. מצטער. בפעם אחרת.
"הגן של איימי", יס דוקו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם