אשליה סקנדינבית איכותית
גם אם היא חוטאת מידי פעם בילדותיות, "הממשלה" היא מהסדרות ששוה לעבור את מחסום השפה בשבילן
יושבת ראש מפלגה שמקדמת פוליטיקה "אחרת", נקיה יותר, פוליטיקאים ותיקים ונכלוליים, בחירות שבמרכזן הבעת אי-אמון בפוליטיקה הישנה וסבך של יועצים פוליטיים וכלי תקשורת אינטרסנטיים. נשמע מוכר? אם לא אחד לאחד, אז בקווים כלליים, חופפים. "הממשלה", הדרמה הפוליטית שנחתה אצלנו מדנמרק קרוב לשלוש שנים אחרי שעלתה למסך שם, מספרת סיפור שכולנו חווים.
מינוס תקציב הביטחון, עימות צבאי מתמשך והטמפרטורה, שבדנמרק היא נמוכה בהרבה, הסדרה כמעט מתכתבת עם תוצאות הבחירות אצלנו. בריגיטה נובורג מצליחה, אחרי תמרונים פוליטיים וירידה משמעותית בכוח מפלגת השלטון היריבה, להרכיב קואליציה ולקבל את ראשות ממשלת דנמרק. אישה, וכאילו לא די בכך גם נושאת את בשורת הפוליטיקה הנקייה ומשליטה מרות במרחב גברי, מקובע, גזעני לעתים, שוביניסטי בדרך כלל.
במקביל אליה נעות דמויותיהן של קספר יול, יועץ תקשורת חלקלק, מקצוען קר רוח; ושל האקסית המיתולוגית שלו, קתרין פונסמרק, מגישת חדשות בערוץ טלוויזיה משפיע שגם מסתבכת ברומן עם יועץ פוליטי בכיר (מוכר? לא, אין סיכוי). "הממשלה" (מבית היוצר של The Killing) משליכה לתוך הסיר את כל מרכיבי הציר פוליטיקה-תקשורת-אינטרסים, ואף אחד מהם לא מופרך במיוחד.
ראש הממשלה נובורג, הדבק המאחד את כולם, תלמד לשייף את עצמה ולהפוך לחלקלקה לא פחות. הדרך העקלקלה ורבת התהפוכות שעוברת נובורג היא שמניעה את "הממשלה". לכאורה מדובר בעוד דרמה פוליטית, בעוד מאבקי כוח שכמוהם נמצאים אצלנו בשפע בכותרות של אתמול ומחר. בפועל, הסגנון של "הממשלה" - מן איפוק סקנדינבי, קור רוח ושלווה ששורה גם על הגדולה שבדרמות - הופך את הסדרה למשכנעת.
נובורג, למשל, תגיע לישיבות על הרכבת הקואליציה באופניים וקסדה, תחזור מידי ערב לחיק בעלה האוהב, לסלון הבורגני, לשני הילדים היפים. האייטמים המסעירים והדרמטיים שעוברים תחת ידיה של המגישה קתרין, מסעירים ודרמטיים בדיוק עד האייטם הבא. המהומות הפוליטיות, לצד תקשורת חסרת רסן ומטורפת לעתים, חולפות במן שלווה מוזרה. אפילו מאבטחי ראש הממשלה כמעט ואינם נראים. ומה זו דרמה פוליטית בלי מאבטחים לחוצים?
דווקא האיפוק, המוזר לעין ישראלית, הוא שמאפשר ל"הממשלה" לטפל בסוגיות שרובן ככולן התחסדות תסריטאית. ביניהן סוגיות שוויון ומגדר, מוסר, אתיקה וחופש הביטוי, היחסים עם המעצמה האמריקאית והתלות בבעלי ההון.
לרוב, "הממשלה" מגישה את אותן סוגיות במן חלוקה לטובים ורעים, ילדותית ותמימה (עד כדי משעשעת), ומציגה פער בלתי נתפס בין סטנדרטים פוליטיים (מופרכים) לתקשורת נמוכה, צהובה וצעקנית. כך או כך, הסגנון והתפרים המוקפדים מפצים על התוכן.
גם מי שטרם הצליח להתגבר, יוכל לנסות לראשונה עם "הממשלה". פחות אפלה וקודרת מ"הגשר" המשובחת, מציאותית יותר מ"אנשים אמיתיים" הבדיונית, ולרוב נגישה. השפה, במקרה הזה, היא לא רק מכשול, אלא גם מתכון לפספוס.
"בורגן" ("הממשלה) 23:10, Yes Oh
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם