תיירות מלחמה: הסרט שתיעד את קו הגבול ב"עופרת יצוקה"
אבנר פיינגלרנט ומכבית אברמזון החליטו לצאת לגבול ולתעד את הצופים בעשן הכבד מעל עזה במבצע "עופרת יצוקה". הסרט שנולד, "מטאדור המלחמה", ישודר הערב. נותרה רק השאלה - מיהו המטאדור ומי השור?
מצלמה אחת, שני בימאים, קו גבול אחד וגלריה של אנשים שמזכירים לנו שמלחמה - איך שלא מסובבים את זה - היא טירוף. המצלמה עוברת בין אנשים המגיעים מכל רחבי הארץ לצפות בעשן הכבד המיתמר מעל עזה, מביאים פינג'אן לקפה ועוגיות. "תיירות מלחמה", הם קוראים לבילוי. מצד אחר, רועה עיזים קשיש רואה בשלום עם החמאס חלום מיותר, שף בר בשר בכפר עזה הנאבק על קיומו ומוכר את הכריך המנצח "תותח על" במטרה לשמור על מורל גבוה, קב"ט שער הנגב מפרשן הפצצות בזמן אמת ועמי שקד, ממפוני ניצן המופקד על ניהול המסוף ההומניטרי בעזה בזמן שבנו נלחם בעזה חרד למוסריות. בין מפגש אקראי אחד לאחר, מתוארת בסרט הזירה המזרח תיכונית כמו קורידה ובה מטאדור ושור, גלגל של מקריב וקרבן שאין מוצא ממנו מלבד למקום אפל בנפש האדם. מי הוא השור ומי המטאדור? שהצופה יחליט.
את סרטם הראשון "גברים על הקצה - יומן דייגים", צילמו השניים באותו קו גבול דרומי ותיעדו את חייהם של דייגים מעזה ודייגים יהודים מגבול הרצועה, המקיימים ביניהם דו-קיום עדין ושביר. בזמן מבצע "עופרת יצוקה" החליטו השניים לתעד את התהליך שעובר על החברה הישראלית - מאז צילום סרטם הראשון ועד היום. "הסרט הזה הוא גם תוצאה של מצב מלחמה מתמשכת בדרום, וגם תוצאה של ההבנה שזה רגע שהיינו צריכים להיות בו ולהרוג אותו, אולי בשביל שלא יחזור. להגיד: תראו מה קורה לנו. מה זה החברה הישראלית במלחמה", מסבירה אברמזון את המניע לצאת לדרך.
מה המשותף למשתתפים בסרט?
"שני דברים. דבר אחד - מבט אובססיבי על העשן השחור של המלחמה, שמלווה בתאוות כוח. יש אימה וטראומה, ונראה להם שהכוח הוא הפתרון היחיד למצב נורא מאיים. זה לעומת עמי שקד, מתנחל מניצן, שמנהל את המסוף ההומניטרי בעזה. הוא אומר: 'הבן שלי במלחמה, ואני פוחד שהוא יראה ילדים מתים ולא יהיה אכפת לו'. עמי מבחינתי הוא ישראל השפויה, ישראל שהיינו. הוא מוקף ברוחות אחרות,
ואיפה האמפתיה לצד הישראלי שמרגיש שכלו כל הקיצים והגיע הזמן להגיב?
"כולם מדברים מתוך כאב מאוד גדול. אנשים שיצאו מהסרט אומרים: אנחנו מבולבלים. אנחנו לא יודעים מי המטאדור ומי השור. כשהסרט הוקרן בעולם, התגובה היתה: 'זה מצב טראגי. פעם ראשונה שאנחנו מבינים את הקונפליקט על כל עוצמתו'. זה שרואים את האנשים מקרוב, גרם להם להרגיש קרובים. הם רואים את זה מבפנים. היו תגובות מאוד חמות במובן של הזדהות ואמפתיה. הכאב עובר".
מותר לנחש שלצופה מן החוץ היה ברור מי המטאדור ומי השור?
"בשבילנו, כשהכנסנו את המטאפורה של המטאדור והשור, הדבר הכי בולט זה שהרגשנו כמי שחי בארץ הזו, זה שאנחנו חיים במעגל חסר מוצא. כמו בקורידה. פעם אתה מטאדור ופעם שור, אבל תמיד רק אחד יכול לנצח. המעגל חסר מוצא. זו חוויה קיומית שבה אחד יהיה חי ואחת יהיה מת. זה מה שרצינו להגיד".
הסרט מציע כמה רגעים קשים מאוד לצפייה. התלבטתם האם להשאיר חלקים בחוץ?
"התופעה של תיירות מלחמה, שאנשים עושים פיקניקים ולא מבחינים בין זיקוקים לפצצות, סיפור התלהמות ותאוות הכוח והמלחמה – זה לא דבר שאנחנו רגילים אליו או מכירים אותו בארץ. בחינתנו זה מסמל שינוי שאנחנו רוצים לתעד, לסמל להראות, ולהגיד: בואו ניזהר. היה קונצנזוס במלחמה. לא היה הבדל בין הנרטיב של התקשורת ולבין הדוברים. היה בזה משהו מאוד עכור ובעייתי. למרות שאנחנו נמצאים בתוך המעגל ובתוך הקורידה, הסרט מראה ראי של החברה הישראלית באותה תקופה, והיום זה עוד יותר רלוונטי מאשר אז".
אחת התובנות של משתתפי הסרט היא שהתייצבות למילואים היא חלק מפניה של האובססיה. האם נכון להתעלם מהעובדה שבהיעדר ברירה אחרת, ישראל הוקמה ובנויה על חברה צבאית?
"אני לא חושבת. הסרט מתעד את כל הפרטים במלחמה בלי להראות מלחמה", אומרת אברמזון. "אי אפשר להתעלם מזה. חייבים להראות את זה. אנחנו לא יכולים להגיד: זו מדינה צבאית, זו החובה, בואו לא נתעסק עם מה שזה אומר. לדעת שאולי החלופות הן איומות אבל זה ודאי יותר נוראי. צריך לעשות חשבון ולהסתכל על דברים בעיניים".
היו תגובות לא צפויות מצופים?
"התגובות היו נורא חזקות ונעו בין תודה נורא גדולה על חוויה חזקה, לבין כעס מאוד גדול".
כעס על מה?
"על איך שהם חוו שהחברה הישראלית מוצגת. זה לא אנחנו. זה מישהו אחר. אנחנו אומרים: זה אנחנו, בואו נסתכל על זה. צריך לקחת אחריות ולהסתכל על המקום שבו אנחנו נמצאים .יש בנו את התקווה שאם לא נרצה להיות בקורידה הזו, נוכל לעשות את זה. השור לא מת, עם כל העינוי הנוראי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם