אנחנו דור ממותן: אביב גפן מקדם את "דה ווייס"
אביב גפן שצעק "אנחנו דור מזוין" כבר לא קיים. עכשיו הוא שופט ב"דה ווייס", בשם האמנות. רוקרים לא מתים, הם מתמסחרים

רק לפני חמש שנים ישבתי עם אותו גפן בראיון ל"סופשבוע", והוא הודיע בלי למצמץ: "קהל הרוק הישראלי הוא לא אידיוט. אמן שניסה לעבוד עליו או למכור במודע יותר דיסקים - בלי לומר את דעותיו - לא הצליח. כל קיצורי הדרך של 'כוכב נולד' לא יעבדו. אנחנו אחרוני האבירים. בגלל שאני כן ואמיתי והולך להתנחלות ולא מתעטף בצורה מטופשת כמו סאבלימינל עם דגל המדינה, דווקא בסוף היום אני מרוויח יותר קהל ומוכר יותר דיסקים. אני לא עוד אמן. נקודה".
אז האמנתי לו, בשם המוזיקה ואלוהי הסאונד. היום כבר לא. מה זה "דה ווייס" אם לא עוד תחרות סטייל "כוכב נולד", רק בשינוי אדרת? זמרים אלמוניים, פאנל של יועצים סלבריטאים ומסחטת רייטינג. המרחק בין זה לבין אמנות הוא גדול מאוד. איפה אביב גפן של "אנחנו דור מזוין", קולה של המחאה? אני לא רואה את בוב דילן, המורה הרוחני שלו, יושב על כורסה מסתובבת ולוחץ על הכפתור האדום בשם האמנות.
אבל זה לא רק גפן. המצב ב"בית ספר למוזיקה" הוא לא פחות מדאיג. ראיתי שם את שרון מולדאבי בצוות היועצים וצבטתי את עצמי אם זה אכן הוא או אולי כפיל שהמיר את דתו. זה האיש שהטיף פעם לרוק אלטרנטיבי מתוצרת "ג'וי דיוויז'ן", ניק קייב ו"ביסטי בויס". מה לו ולערימת הילדים הזו, שמחר יתחלף לה הקול וסיפורה
לא רחוק ממולדאבי ישב מיקי שביב, שהיה בלהקת "טנגו" הבלתי נשכחת, ולידו איגי וקסמן, שבזמנו רצתה להיות נערת רוק ועכשיו החליטה לאמץ אופי של דודה מהאגודה למען החייל. מה לעשות, בארצנו הקטנטונת הרבה יותר מדליק להתחבק עם נר של חנוכה מאשר לשבור גיטרה ולזרוק טלוויזיות מהקומה ה-16 בבית המלון.
יכול להיות שאני מאוד איהנה מ"דה ווייס", כמו שאני נהנה מ"כוכב נולד". אין לי בעיה עם תוכניות בידור, אבל סביר להניח שאף אחד מהזוכים לא ישפיע על עולמי המוזיקלי. לעומת זאת, יש לי בעיה עם מי שהיה אמור להיות עמוד האש לפני המחנה ולפתע החליט להוביל את העם מאה קילומטרים ימינה, הרחק-הרחק מהארץ המובטחת.