כל המוסיף הרי זה מסובך: "יחפים" מאכזבת
למרות צורת ההגשה החדשנית שלה, "יחפים" לוקה בעודף הסברים מעיקים בדמות קריינות, שחזור היסטורי לא אמין ודמויות דלות
בלב העלילה סיפורו של צבי (אוהד קנולר), המגיע לארץ כדי להצטרף לחוויה הקיבוצית הטריה. המפגש עם התרבות הישראלית החדשה לא קל לו ומשם נובטת באופן חלקי העלילה ומקפצת בין זמנים שונים, אל שנות השישים ואל ימינו, ומציירת את קווי מאבק השליטה על הקיבוץ "עין דרור".
"יחפים" היא ניסיון כן להביא סיפור דרמטי הנרקם בין נתיבים של אידיאולוגיה עתיקה המשולבים בנופי ישראל הישנה והטובה. בפועל לא מצליחה הסדרה לתת לצופה להמריא לתוך פנטזיית העבר שהיא מנסה לרקוח עבורו. היא מתפתלת באניגמאטיות של עצמה. ההתעקשות לייצר מוצר המורכב מפס קול הסברי המלווה את סצנותיה הארוכות הופך לעול יצירתי ככל שהדקות חולפות. הרעיון לייצר מוצר ביניים שחציו יתפרש כספר ויכלול תיאורי נפש מפורשים של גיבורים הנצפים אלינו מחד ואת עלילותיהם המתוסרטות מאידך הוא רעיון חדשני, מרתק. אבל בשלב מסוים הוא הופך לטכני מדי. כל המוסיף הרי זה מסובך.
תנו לדמיון שלנו לנצח, תנו לצופה להמריא כדי שיוכל להתמכר לסדרה הזו. "יחפים" עושה את דרכה בצעדים איטיים אל לב הצופה עם הסברים ארוכים על עצמה ללא סוף. האם זה תסכית? האם זה מחזה? ואולי בכלל מדובר בפיתרון לא מהודק לתסריט שמחבריו חששו שלא יוכל להמריא לבד.
כשחושבים על המונח "סדרה היסטורית" מקפץ המוח לסדרות מופת כמו "Mad Man" או "אימפריית הפשע". שיחזור תקופתי הוא לב העניין ולב האתגר. איכשהו מגיע השחזור התקופתי ב"יחפים" למקומות דלים ביותר המזכירים את "שיעור מולדת" המיתולוגית בימי החינוכית. על פי חוקי השיחזור האלה, מספיק שתלבש בגדי חאקי והנה אתה מתיישב חלוצי. גיבוריה של "יחפים" חיים בעבר אבל מדברים עברית של היום. גם כאן ניכרת מעין דלות הפקתית שאינה שמה לב לפרטים הקטנים. המתיישבים בשנת 1939 מדברים עברית קולחת המכילה ביטוים יומיומיים כמו "בוא'נה" או "לקחת בחשבון", שספק אם היו מנת חלקם של המתיישבים הצעירים דאז.
השילוב בין העדר העומק
בפרק הבכורה ששודר אמש אי אפשר היה לפספס את הדגש החזק על חיי המיטה של המתיישבים. סצנות ההתנשפויות הליליות בניסיון להציג את הניסיון ליישב את הישוב ביהודים חדשים פרי המתיישבים הצעירים, הצליחו להביא את חווית השיתופיות הקיבוצית למקומות מעט פשטניים. היצר הניבט מהמסך הוא יצר הגוף הרבה יותר מיצר האידיאולוגיה.
נותר רק להביט בגעגוע לשיחזור ההיסטורי שנעשה "נבלות". ביצירה ההיא הפכו ימי תש"ח לימים עשירים ולחוויה סוחפת שיש בה קונפליקט וגם עומק. "יחפים" היא סדרת קונספט אשר מעלה את הצורך לקחת הרעיון הטוב שלה ולהחזיר את יוצריה לשולחן העבודה לתפור שוב את הסיפור. היסטוריה לא יכולה להיות הבסיס היחיד לסדרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם