דווח על נפגעים: מי הם הסובלים מהמשבר בשוק הטלוויזיה?
למה מתכוונים כשאומרים שהטלוויזיה נמצאת במשבר שכמותו טרם היה? תשעה אנשי מקצוע מישירים מבט למצלמה ומסבירים
שוק הפרסום הצטמצם בהתאם. התוצאה: אם בתקופה המקבילה בשנה שעברה ספג הצופה בין השעות 22:00 ל-23:00 כ-40 דקות פרסומות, היום מדובר על כ-28 בלבד - ירידה של 30 אחוז. הירידה בהכנסות פגעה משמעותית בכיסן של קשת, רשת וערוץ 10, שגם כך שרוי במצב קטטוני וממתין לראות אם ממשלה תעניק לו דחייה נוספת של תשלום חובותיו. אם לא, ייסגר.
על חלקה של המחאה במשבר ועל השאלה אם יצרה נזק או תועלת, ניתן להתווכח. מה שבטוח הוא שהזכייניות חשות אותו על בשרן והן מקפיאות, מבטלות או דוחות חלק גדול מהפקותיהן. ערוץ 10 הקפיא לאחרונה את הפקות הריאליטי "טריני וסוזנה 2", "הישרדות 7", "היפה והחנון 4", "נבחרת ישראל בטלוויזיה", "מאורגנים", "אקסטרים מייקאובר" ו"היהודים באים" ; בגזרת הדרמה את "המערכת", "האסיר מילוא", "ג'וני ואבירי הגליל", "בני ערובה" ו"פרופיל 64" ; וכן את הפרויקטים התיעודיים "עשר שנים מהחיים" ו"המליונר הסודי". רשת דחתה למועד בלתי ידוע את שידור סדרת הדרמה "המיוחדת" שכבר היתה אמורה לעלות, את הרימייק לסדרה "עניין של זמן" ועוד חמש תוכניות שהזכיינית מסרבת לפרט עליהן .
אפילו בקשת, הזכיינית המצליחה ביותר, המשבר נותן אותותיו. תוכניות הדגל של הערוץ - "האח הגדול" ו"ארץ נהדרת" - נדחו למועד לא ידוע, וכמוהן גם סדרת הדרמה "עבודה ערבית" והריאליטי "אייל גולן קורא לך" (בערוץ 24, השייך לקשת). לאחרונה גם ביצעה הזכיינית קיצוץ של 15 אחוז בתקציבי ההפקות. עם זאת, בתעשיית הטלוויזיה נשמעות הערכות שלפיהן אמנם קשת סובלת מירידה בהכנסות, אבל מהלכיה האחרונים קשורים גם למערכה שהיא מול ועדת הכלכלה במסגרת המאבק לקבלת רישיון. כך או כך, בכל שלוש הזכייניות העלאת תוכנית חדשה היא מושג שהודר מהלקסיקון.
"המשבר אמיתי, ללא ספק", אומר יו"ר איגוד המפיקים, אסף אמיר, "אבל מי שמפסיד ממנו בסופו של יום הם לא בעלי המניות, אלא עובדי תעשיית הטלוויזיה שנשלחים הביתה כי הפקות מבוטלות: המפיקים, התסריטאים, הבמאים, השחקנים והצלמים". תשעה מעובדי התעשייה הללו התייצבו מול המצלמה שלנו וסיפרו על חייהם בצל המשבר: הקשיים הכלכליים שמאלצים קיצוצים בסעיף ההוצאות המשפחתיות, האי ודאות התעסוקתית שמעקרת כל ניסיון לתכנן קדימה, קבלת עבודות במחירים מגוחכים. מעל לכל נמצא חוסר הביטחון שמחלחל לכל תחומי החיים. "אין לי ניסיון בשום עבודה אחרת, זה מה שאני יודע לעשות", זהו המשפט החוזר אצל כולם.
"אני ועמרי גבעון כתבנו תסריט לעונה שלמה של סדרת מתח חדשה לערוץ 10, ולפני חודש הקפיאו לנו את כל ההפקה. זו אמורה להיות הסדרה הראשונה שאני כותב ומביים אחרי שנים של בימוי פרומואים. ההקפאה הזאת הכניסה אותי לבור כלכלי בפעם הראשונה בחיים. זה חתיכת תיק שכל התוכניות שלך משתנות פתאום בן לילה, וזה לא פשוט לא לעבוד פתאום כשיש לך שני ילדים והחיובים יורדים ב-15 לחודש בין שיש לך משכורת ובין שלא.
"למזלי השתחלתי במהירות בחזרה
"אנשים כל הזמן אומרים לי שאין סיכוי שיסגרו את ערוץ 10, שיהיה בסדר, ושמקסימום, אם כן יסגרו - אלך עם הסדרה לקשת. הם לא מבינים שביום שיסגרו את 10 יהיה כזה תור בכניסה לבניין קשת שזה יהיה פשוט בלתי אפשרי".
"כמפיקה המשבר הזה פוגע בי בעיקר בגלל תחושת האי ודאות הקשה שהוא יוצר. אני בפרויקטים כיום עם רשת, קשת, ערוץ 10 והוט וקמה כל בוקר עם פרפרים בבטן. אני משתדלת להיות זהירה יותר, הרי כל יום דברים יכולים להתבטל או להידחות, ולכן אני מקפידה להוציא פחות כסף ולעשות דברים בצניעות. לפעמים אני חושבת לעצמי שיכול להיות שכולנו, שעובדים בתעשייה הזאת, סוג של מתאבדים שיעים, אבל בסופו של דבר אני מאמינה שיהיה בסדר כי עברתי כבר כמה משברים כאלה בקריירה".
"אני כבר 12 שנה מאפרת, ובניגוד למה שאנשים חושבים, שזה מקצוע זוהר ונוצץ, קשה לי מאוד. אני עדיין גרה עם שותפה כי אני לא יכולה להרשות לעצמי דירה לבד, ולא יכולה לעזוב את תל אביב למקום זול יותר כי כל העבודה בתל אביב. אני לבד לגמרי במערכה, עובדת פרילנס ומובן שאין אפילו איגוד למאפרות. זה המשבר הכי קשה שהיה ב-12 שנה האלה ואני כועסת על עצמי שלא התארגנתי על עבודה נוספת שאוכל לעשות בשעות חירום.
"בדרך כלל אני מקבלת בסביבות 1,000 שקל ליום צילומים של 12 שעות, אבל בחודשים האחרונים יכולים להציע לי גם חצי מזה. כבר שלוש שנים אני מאפרת ב'עושים סדר' בערוץ 23, עבודה קבועה בכל יום. אבל פתאום, יום בהיר אחד, הודיעו לי שההפקה עוזבת את אולפני JCS, שאני פרילנסרית שלהם, ועוברת לאולפני מימד. פתאום, פשוט ככה, העבודה שהיתה הביטחון שלי במשך שנים עוברת מקום ואולי אאבד אותה, וזה לא כי אני לא חרוצה או מאחרת או משהו. ברור שהסיבות למעבר הן כלכליות, ולא כי הבורקסים במימד טעימים יותר".
"באפריל ילדתי את בתי הראשונה, הייתי בחופשת לידה עד אוגוסט בערך ותכננתי לחזור לעבוד. כשחזרתי, מצאתי תעשייה במצב רע מאוד. התחלתי בקטנות - להחליף פה ושם אנשים בימי עבודה בודדים - עד שפתאום פנו אליי והציעו לי להיות ארט דירקטור באיזו הפקה, למרות שאני רק פרופס, כי מחפשים לחסוך. לקחתי את זה בממש מעט כסף, הם היו מרוצים ממני מאוד אבל הכסף לא הגיע. עברו חודשיים, התקשרתי להפקה לשאול מה קורה, והתחמקו ממני באופן שיטתי. ואז שמעתי דרך מישהו שלישי שבחברת ההפקה יש בעיות; שהם אומרים שאין להם כסף לשלם כי ערוץ 10 בהקפאה, למרות שהסדרה שעבדתי בה היתה בכלל בשביל רשת. בסוף קיבלתי את הכסף רק אחרי ששלחתי להם מכתב מעו"ד.
"היום אני בבית, מתחילה ביום ראשון הפקה קצרה של שבועיים שהסכמתי לרדת בה למחיר הכי נמוך שלקחתי אי פעם, פחות מהמינימום של האיגוד. בינתיים אנחנו חיים על החסכונות של בן זוגי, ואני מחפשת עבודה מחוץ לתעשייה, משהו שקשור לעיצוב. העניין הוא שמאז שסיימתי ללמוד עבדתי רק בטלוויזיה, אז אין לי שום ניסיון בעבודה אחרת".
"מאז שסיימתי לעבוד בפיצ'ר החדש של דובר קוסאשווילי אני יושב בבית, כבר חודש וחצי, ולא מקבל שום הצעה. זה בחיים לא קרה לי, ואני כבר 27 שנה בתחום. מפיקים לוקחים לאחרונה ילדים צעירים בלי משפחה לעשות סאונד ומשלמים להם 500 שקל ליום, שזה פחות מהמינימום שהעמיד האיגוד - 950 שקל ליום.
"מה אני עושה עם המצב? שותה פחות קפה, מחפש פתאום מלפפון ועגבנייה יותר בזול, מחשב כל הוצאה ומקצץ מותרות. התחלתי כבר למכור ציוד סאונד שאינו ממש הכרחי והעברתי את האוטו לגז כדי לחסוך בהוצאות דלק. ברור לי שזה לא המצב רק שלי, אלא של כל שאר אנשי הסאונד בתעשייה, בטח העשרה שנחשבים המובילים בישראל, כמוני.
"בחיים לא עשיתי ריאליטי, אני לא אוהב את זה, אבל עכשיו אעשה הכל. לצערי גם לריאליטי לא קוראים לי. אם זה יימשך כך עוד חודש-חודשיים זה יהיה אסון, אתחיל לחפש עבודה אחרת כמו שיווק מוצרי סאונד. ואם זה לא יעבוד - אעשה רישיון למונית. יש לי ברירה ?".
"מאז יולי-אוגוסט אנחנו מרגישים האטה משמעותית בתעשייה. אני לא רוצה לומר מספרים מדויקים כי זה יזיק לי, אבל בוא נאמר שכחצי מההפקות שתוכננו לחודשים האלה בוטלו. וזה המון. רוב המפיקים עובדים בשיטה שבה הכסף של מחר מכסה את הוצאות ההפקה של אתמול. ומכיוון שהפרויקטים של מחר מוקפאים, יוצא שהרבה הפקות חייבות לנו כסף.
"אם זה יימשך כך, כנראה אצטרך לקצץ בכוח אדם. אלה עובדים מקצועיים שלצערי ייתכן שימצאו את עצמם בבית. האופציה למכור חלק מהציוד כדי לכסות את ההפסדים לא עומדת על הפרק כי מתישהו הרי ההפקות יחזרו ואצטרך את הציוד. הבאסה היא שכשזה ישתחרר וההפקות יחזרו, זה יהיה בצורה של צוואר בקבוק, ואנשים גם ידרשו הנחות במחירים. תמיד זה ככה".
"עד לפני שלושה חודשים ידעתי תמיד מה אעשה בטווח של שנה קדימה, ועכשיו אני יושבת בבית בלי עבודה, וכל מה שאני יודעת זה שיש לי פרויקט אחד שנדחה מנובמבר לינואר. זהו. פעם הייתי עושה פרסומות בין פרויקטים, אבל היום גם פרסומות אין יותר מדי. גם בימים רגילים אני בבעיה כי רוב התוכניות שמופקות זה ריאליטי ודוקו ריאליטי, הפקות שלא זקוקות לעוזרת במאי כמוני שמתמחה בסדרות ובפיצ'רים.
"אין לי מושג מה אעשה עד ינואר, אני לא יכולה לחיות בצמצום כי יש לי ילדים, ואני מזכירה לעצמי כל הזמן לא לבזבז את האקסטרות המעטות שחסכתי לימים קשים. אני כבר 12 שנים בתעשייה ויודעת עד כמה היא לא יציבה, אז למזלי חסכתי לקראת ימים כאלה. מה שכן, לשבת בבית זה מזעזע, מתסכל ומשעמם. אני בנאדם של עשייה ויצירה, לתפקיד שלי על הסט יש אוריינטציה ניהולית, ופתאום אני יושבת בבית וזה קשה לי. אני מנסה לעשות הרבה ספורט כדי לנצל את הזמן, אבל האמת שטרם התחלתי ממש להתמודד עם זה".
"יש לנו פרויקט בערוץ 10, סיטקום חדש בשם 'המערכת' שכתבו אמיר בן סירא וליאור כפיר, שמוקפא כרגע. גם ברשת הקפיאו לנו הפקה - 'המיוחדת', סדרה שצולמה ונערכה, ורק מחכה לשידור. יש להם, כמו בשאר הזכייניות, בעיה עם המפרסמים. מן הסתם תוכניות הפריים טיים כמו 'המירוץ למיליון' משודרות. מי שמשלמות את המחיר הן סדרות דרמה כמו 'המיוחדת'. גם האישור להפקת עונה שנייה לסדרה מוקפא, וזה מעכב כספים שהיינו אמורים לקבל ובנינו עליהם.
"כתוצאה מזה אנחנו עושים קיצוצים במשרד, לא עושים דברים שאינם נחוצים ושומרים על התקציב בשבע עיניים. יש יוצרים שבאים אלינו עם רעיונות, חברים ואנשים שעבדנו איתם בעבר ואנחנו מציעים להם להתחיל לפתח ולכתוב, אבל מסבירים שבשלב הזה אין לנו אפשרות לשלם. יש שמסכימים ומתחילים לעבוד, ויש אחרים שלא יכולים להרשות לעצמם. אחת הבעיות של חברות הפקה בימים האלה היא שהבנקים לא ממש נותנים לנו אשראי, למרות שאנחנו מסבירים שיש לנו פרויקטים אבל הם בהקפאה. הבנקים מבינים ששוק הטלוויזיה לא יציב ולא רוצים לקחת סיכון".
"אני לא יכול להגיד שהדחייה של 'עבודה ערבית' (קשת), באופן ספציפי, מלחיצה אותי באופן מיוחד, כי כבר צילמנו אותה והכל, אבל מאוד חבל לי על הצופים. זו סדרה טובה, סדרה מצליחה, ואני בטוח שהרבה אנשים חיכו לעונה הבאה שלה, אבל עכשיו הם לא קיבלו את מה שהם היו אמורים - ובצדק גמור מבחינתם - רק בשביל שכל מיני בעלי הון יהיו מבסוטים. וזה מה שמרגיז אותי. אין ספק שהמצב הזה שוב מגלה שהגיע הזמן לחלק פה את העוגה קצת אחרת.
"אתה יודע מה? עכשיו אני כבר די בטוח שכל צורה של מאבק בדבר הזה היא לגיטימית. גם אלימות. אני לא אומר שצריך ללכת להרביץ לאנשים, חלילה, אבל כן צריך ללמוד משהו מהמצרים. הרי כבר הבנו שסתם לדבר לא עוזר. גם אנחנו, היוצרים, חייבים לפעול בצורה הרבה יותר חריפה ממה שקורה עכשיו. זה לא ייתכן שהתרבות תמיד תהיה פה במקום האחרון. לא ייתכן שלאנשים פה - ואני, כמובן, בהם - לא יהיה ביטחון בכך שמחר בבוקר תהיה להם פרנסה. אני ועוד הרבה אמנים שאני מכיר פשוט לא יודעים מה יהיה איתנו מחר. עכשיו היה העניין הזה עם 'עבודה ערבית', ובינתיים אף אחד לא פנה אליי בקשר להשתתפות במשהו אחר בטלוויזיה. אתה מבין? זה לא שהלכתי לאודישן ולא עברתי. פשוט אין לי לאן ללכת.
"שמע, אולי אני לא שחקן מספיק טוב, מה אני אגיד לך? גם מחשבות כאלה צצות אצלי, כמובן. פתאום הן תוקפות אותי, ואין לי ספק שזה עלול לפגוע ביצירה שלי. איך אפשר בכלל ליצור בתנאים כאלה? עזוב ליצור - איך אפשר בכלל לדבר ולהביע דעה עם כל החוקים האלה שצצים עכשיו? הבעיה היא שלאנשים פה אין אומץ לעשות כלום, או שהם פשוט לא יודעים מה לעשות. ככה זה: כשיורים עליך מכל הכיוונים, אתה כבר לא יודע איך להגיב. אתה תקוע. בגלל זה אני אומר די, בואו נצא לרחובות ונעשה בדיוק אותו דבר מה שעושים עכשיו במצרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם