קו המשווה: פילוסופיה זה רע
שלושה תרגומים פילוסופיים חדשים מוכיחים שוב שהפילוסופיה היא עניין טרחני בלי גבול
שתיים מן הקלאסיקות (קאנט ורולס) משעממות להחריד, כתובות רע ומפלספות את עצמן לדעת באופן בלתי נסבל לחלוטין. דקארט מעניין יותר משום שהוא אישי יותר ואוטוביוגרפי יותר, אבל ברגע שהוא מתחיל להתפלסף, הוא גרוע ממש כמו עמיתיו.
- ביג בן: תובנות השבוע של מנחם בן
הבעיה היא לא בפילוסופים האלה עצמם, אלא בעצם הדבר שקרוי "פילוסופיה", ענף מסובסד שהתפתח באוניברסיטאות ואין כמוהו להדגים עד כמה הסיבסוד הורג לפעמים את המחשבה. דיבורים חסרי תוחלת שאף אחד לא צריך בעצם ואף אחד לא קורא בעצם (פרט לסטודנטים מסכנים שאולצו לכך). אבל מישהו מלמד אותם ומישהו לומד אותם ומישהו מוציא אותם לאור ורובם ככולם הם חלק ממעגל אווילי ומיותר בלי גבול.
זה מה שעושים כמובן, גם החוגים לפילוסופיה, השואבים לא מעט צעירים שוקקים ותמימים ומייבשים להם את השכל באופן חמור וזאת בשעה שהחוגים לתנ"ך כמעט ריקים (ובצדק מוחלט משום שהוראת המקרא אצלנו לוקה באקדמיזציה משמימה).
זהו חלק מן הטרגדיה הרוחנית הישראלית: מצד אחד התנ"ך העברי האלוהי, שכל נביאיו וספר קהלת הפילוסופי שלו, עולים במיליוני שנות אור על כל ספרי הפילוסופיה (אבל מערכת חינוך שעברה אקדמיזציה איומה הרחיקה אותו מנפש הנוער הישראלי); ומצד שני, ספרי פילוסופיה "קלאסיים" מיושנים וחסרי כל רלוונטיות, המעוררים כבוד מגוחך אצל צעירים נטולי בשלות, שלא מרשים לעצמם להבין עד כמה הפילוסופיה האירופית מטבעה היא עניין נחות ומכניסים אליה את ראשם ורובם מתוך ניסיון אומלל "להתפתח".
הטוב שבין שלושת הספרים, "מאמר על המתודה", מאת רנה דקארט (1596-1650), בתרגום יהושע קנז, כתוב מעיקרו בסגנון פשוט וישיר (כי מחברו, בהבדל משני הפילוסופים האחרים שלפנינו, לא בא מן הפילוסופיה אלא מן המדעים) והוא כולל את המשפט המפורסם: "אני חושב משמע אני קיים", (המתורגם כאן "אני חושב על כן אני קיים"), שנועד להביא את "תשובתו" של דקארט לאחת השאלות המרכזיות ביותר והמיותרות ביותר העומדות בבסיס הטורדנות הפילוסופית: האם אנחנו קיימים באמת או הוזים את קיומנו?
דקארט מציע לנו ניסוחים פשוטים ומציקים מסוג "בעודי מבקש לחשוב שהכול שקרי הכרח, היה שאני שחשבתי כל זאת אהיה משהו" (וגם זה כמובן לא נכון, כי ייתכן שהמחשבות נמשכות גם אחרי המוות כשכבר איננו גוף. לך תדע) אבל הופך בדברים שוב ושוב עד יגיעת בשר: "אילו הייתי יחיד ובלתי תלוי במשהו אחר, באופן שהיה לי מעצמ כל חלקי המועט
והאם בא לכם להתעמק ברעיונות המוסר של עימנואל קאנט (1724-1804) בספר "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות", (תרגום חנן אלשטיין), שאפילו המשפט הכי מפורסם שבו, מנוסח במקור באופן הרבה יותר מסורבל מכפי שאנחנו מכירים אותו: "פעל באופן כזה שלעולם לא תתייחס אל האנושות, הן זו שבך, הן זו שבכל אדם אחר, כאל אמצעי בלבד\ אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית".
והנה ג'ון רולס (1921-2002) בספר "צדק כהוגנות", (תרגום דפי אגם סגל), המנסה לברר מהי חברה צודקת, אבל מציע לנו ניסוחים בלתי אפשריים בעליל מסוג: "שני העקרונות מושווים עם גרסה חלופית של עצמם שבה עקרון ההפרשים מוחלף בעקרון התועלת הממוצעת". חברה שבה נאלצים סטודנטים לטרטר את עצמם בניסוחים מסוג זה, היא חברה בלתי צודקת בעליל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם