ביג בן: פרידה הכט שולטת, בכיעור
פרידה הוציאה את המיץ למירב, שלא יכלה להתמודד איתה, אבל לפחות הצליחה להשאיר את התנ"ך בפריים-טיים, יאיר לפיד רוצה למלוך עלינו, אך לא אכפת לו מהטבע מבסביב, טוב ש"לא עוד זרים" זכה באוסקר וגם, הצעות לשירים בלועזית שלא יביישו אותנו על בימת האירוויזיון. מנחם בן עם תובנות השבוע
בשלב הזה אני כבר ממש לא מסוגל להסתכל על פרידה. הבהמה השתלטנית הזאת הטילה על הדיירים טרור מהסוג שמטיל האסיר החזק ביותר בכלא על חבריו האסירים). אני אומר את זה כבר שבועות בפרשנויות ל"האח הגדול" (הכניסה את התנ"ך לשירותים, פרגנה למחבלים המתפוצצים על ילדינו,
- קו המשווה: הטור הספרותי של מנחם בן
אולי מגיע לה שתזכה במיליון. שנראה עד כמה אנחנו מכוערים. הטעות הגדולה של ידידתי מירב בטיטו (שנשאה נגדה נאום מלך מפואר בחדר "האח הגדול", אבל מאוחר מדי), הייתה שלא יצאה נגדה מלכתחילה ועד שלא פגעה בה עצמה, ניסתה להתפייס איתה. לא מתפייסים עם הרוע. שקט הוא רפש.
ועכשיו מאיימים שני שומרי מסורת לפגוע במעמד התנ"ך ב"האח הגדול". עניין חשוב מאין כמוהו. הם הגישו תביעה ייצוגית כנגד קופרמן ושידורי קשת, על סך כמיליארד שקלים (ליתר דיוק, 912 מיליון שקל פונקט) על פגיעה ברגשות הציבור בגין הכנסת התנ"ך לשירותים בידי פרידה, והסכנה התרבותית הגדולה בתביעה זו היא שמפיקי "האח הגדול" יחליטו להוציא בכלל את התנ"ך מבית האח, כי למה להם כל כאב הראש הזה? עוד מעט יתבעו מהם בלחץ המפלגות הדתיות לקרוא תנ"ך רק עם כיפה.
כי פרידה הכט אמנם נהגה בבהמיות אופיינית, כשהסבירה למה היא חייבת להכניס את התנ"ך לשירותים, אבל לזכותה ייאמר כי כבעלת חינוך דתי, היא לפחות יודעת לקרוא תנ"ך, מה שאי אפשר לומר על רוב עם ישראל החילוני.
אם אינני טועה הייתי הראשון שהכניס את התנ"ך לבית "האח הגדול", שבו אסור בכלל להכניס ספרים חוץ מסידור כחלק מן הפולחן הדתי. אני ביקשתי את התנ"ך ונעניתי. כמעט במפתיע. בלי התנ"ך הייתי כנראה משתגע שם. מאז למד עם ישראל הטלוויזיוני כי התנ"ך הוא מקור נפלא לתענוגות קריאה.
כך אני. כך גואל פינטו. כך מירב בטיטו. כך עתי שלימד את ליהי. כך עוד שורת קוראים מפתיעים (אלירז למשל שהצטרף לגואל בקריאת סיפור שמשון ודלילה). יהיה חבל מאוד אם כל זה ייפסק בגלל תביעה של שומרי מסורת, שלא מבינים שקידוש גדול ולו גם קידוש חילוני נעשה לתנ"ך בבית "האח הגדול".
ביום שישי האחרון, הגזים יאיר לפיד במיוחד כשיצא במדורו הטרחני נגד הטבע ונגד הפרחים. הוא אוהב טבע רק כשזה מוגש לו בצלחת בצורת סטייק, הסביר לפיד בלי להתנצל. ולדעתו, שום פרח איננו יפה כמו האמפייר סטייט בילדינג. בקיצור, אידיוט שמצא את הזמן הכי לא נכון בשנה להתוודות על האטימות הרגשית והרוחנית הקיצונית שלו. ממש בשעה שהארץ מלאה פריחה יפהפייה של נרקיסים רקפות וכלניות.
מי שלא מבין כמה זה מקסים, לא מבין שום דבר באמנות, לא מבין שום דבר באלוהים, לא מבין שום דבר ברוחניות, לא מבין שום דבר בארץ ישראל. לבנטיני ריק, חנוט בחליפת "אולפן שישי" ומתנשא למלוך עלינו.
בניגוד למה שכתבתי כאן בטור קודם, דווקא יש כמה אפשרויות קוסמות לשירים ישראליים לא עבריים באירוויזיון ולא רק ה"היברו מן" של אהוד בנאי. שיר כמו "שיר אהבה אינדיאני" של עלמה זהר הנפלאה, שחלקו באנגלית. או יהודה פוליקר שר יוונית או יסמין לוי שרה ספניולית (אירופה כבר מוקסמת). או קרן אן בשיר נוסח "מי ניים איז טראבל". רק לא האמריקניזציה השטוחה הזאת של "לייט אה קנדל".
טוב ש"לא עוד זרים", הסרט הדוקומנטרי הקצר שמציג את ילדי הזרים המחובקים באהבה בביה"ס ביאליק רוגוזין בת"א, זכה בפרס האוסקר השנה, וטוב ש"עג'מי", הנוטף כיעור ושיממון פשטני אלים, לא זכה באוסקר בשנה שעברה. כי "לא עוד זרים" הוא כל היופי של ישראל (שאלי ישי מאיים לכער אותו. אולי עכשיו הוא יעז פחות) ו"עג'מי" הוא הדיבה המכוערת, הוא החצר האחורית המפוברקת של ישראל, כפי שלא הייתה מעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם