ביג בן: אמרו לא לכדור
האם גלולות נגד דכאון מעוררות מחשבות רצח והתאבדות? למה חרם האמנים הוא דבר נפלא? מי זוכר את אסף הראל? ומי עדיף, קונאן אובריין או ג'יי לנו? מנחם בן עם תובנות השבוע
גם רצח הזוועה האחרון של שתי הבנות בידי אמא שלהן שהייתה נתונה לטיפול פסיכיאטרי לא שינה את ההתייחסות העיתונאית הבנאלית והמקובעת לאירועי הזוועה החוזרים האלה.
לכן אני חוזר ומזכיר כי רוב האמהות והאבות שרצחו את ילדיהם (ממרינה דווידוביץ שהטביעה את בנותיה בכרמיאל דרך האבא הזוועתי ההוא של הודיה קדם ועד לרוצחות האחרונות) היו נתונים לטיפול תרופתי של תרופות אנטי דיכאוניות מסוגים מסוימים שעל פי הפסיכיאטר ד"ר דיוויד היילי, שבועז גאון ראיין בשעתו בכתבת שער ב"סופשבוע" במעריב, עלולות לעורר
עמדתו של ד"ר היילי אף זכתה בשעתו בהכרה על ידי בית משפט בקליפורניה שחייב בפיצויים של מיליונים את יצרנית הסרוקסט. כל זה לא אומר שמישהו מהרוצחים או הרוצחות הזוועתיות ראוי להקלה כלשהי בעונשו. כל מה שזה אומר הוא שחייב להיות מעקב צמוד אחרי הסכנה שיש בתרופות מסוימות ואחרי השפעתן על מטופלים מסוכנים למיניהם. אסור שחוק הסודיות הרפואית ימנע חקירות רפואיות חופשיות בתיקיהם של רוצחים. כי אם לא נחקור לא נדע ולא נוכל למנוע את הרצח הבא. מישהו שומע?
הדבר הכי טוב בחרם אריאל הוא השורה התחתונה שלו: רוב האמנים (כולל דביר בנדק המקסים) מתנגדים לחרם. רוב האמנים לא מעלים בדעתם להחרים את ההתנחלויות והמיעוט המחרים כבר נענש ועוד עתיד להיענש. בין השאר, על ידי מועצות בקו הירוק שיחרימו את הצגות המחרימים.
מי שלא ירצה להופיע באריאל לא יופיע גם במועצות אחרות בישראל. ותודה לאיציק רוכברג, ראש מועצת רמת השרון, שיזם את המהלך. לכן כדאי לפנות בקריאה אחת למחרימים: תמשיכו בחרם כדי שכולם יבינו שמדובר במיעוט צעקני, בנאלי, מקורנף, נטול מחשבה, עוכר ישראל ועל פי רוב גם נורא לא מקסים במהות התיאטרלית או השחקנית שלו.
באמת, מי צריך את תיאטרון הדודות של ענת גוב ועדנה מזי"א? ומי מעוניין באיש הקטן, הקירח והלכלכן הזה אסף הראל, שכל מה שאנחנו זוכרים ממנו הוא שמדובר בלכלכן קטן וקירח (מישהו זוכר עוד משהו לגבי אסף הראל? האיש הזה בכלל עשה בחייו משהו הראוי להיזכר על ידי מישהו?). אבל גולן יוכפז בגל"צ מראיין אותו כאילו מי יודע במי מדובר. לא ייאמן.
בקיצור, מי צריך את כל הפלצנים המשמימים האלה. אני מציע שהעסקה תימשך: אתם תחרימו אותנו ואנחנו נחרים אתכם ונראה מי ינצח. בינתיים האולם באריאל פורח, כידוע, בזכות החרם. וממש עכשיו אני קורא שירדנה ארזי הודיעה שתופיע באריאל אם תוזמן. מי צריך יותר מזה?
מהר מדי נבלעה בעיתונות פרשת האיומים על מנכ"ל ערוץ 10 ראודור בנזימן שסיפר כי בכיר במשטרה התקשר ואיים עליו בעקבות סדרת התחקירים החשובה להפליא בערוץ 10 על אלימויות המשטרה ורפיון מח"ש.
מדובר באיומים חמורים מאין כמותם: "גם אנחנו יכולים לפעול מולכם, אנחנו יודעים איפה המערכת והאולפנים שלכם ואנחנו מכירים את כלי הרכב שלכם. אנחנו יודעים לחכות לכם". בתגובה הוציא דובר המשטרה, מישהו בשם ניצב משנה רפי יפה, הודעה מבישה במיוחד ובה טען בין השאר כי "במדינה מתוקנת ציבור האזרחים שומרי החוק עומד לימין המשטרה ולא נגדה".
האם דובר המשטרה לא מבין כי רק במדינה פשיסטית ושטופת מוח "עומד ציבור האזרחים שומרי החוק לימין המשטרה" גם כשהמשטרה מתעללת באזרחים? עכשיו השאלה היא רק מי השפיע על מי: הבכיר במשטרה על דובר המשטרה או דובר המשטרה על הבכיר במשטרה או שאולי בכלל מדובר על אותו אדם.
וראיתם את "גאון של אבא" - התוכנית המקסימה של יהורם גאון לפעוטות בערוץ 23? כאילו לא היינו אף פעם מטומטמי בישול (" מאסטר שף" ו"כל אחד רוצה להיות טבח") ואמריקניזציה ופסטיגלים בשקל ממוסחר. ארץ ישראל האבודה העברית והנשכחת של פעם במיטב הטעם הטוב.
תספרו לי פעם מה הקסם שאתם מוצאים בקונאן אובריין, כי אני לא מוצא בו כלום פרט להומור אמריקני ילדותי וגמלוני, גם אם נעלץ. ג'יי לנו הרבה יותר אינטליגנטי ואני, מה לעשות, מעדיף מגישים אינטלגנטיים, גם אם העולם שייך לצעירים כפי שסיפרו לנו כשקונאן גבר על לנו ברייטינג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם