פוסט מורטם: על "תש"ח" של יורם קניוק
"תש"ח" של יורם קניוק מתקבל בכזאת אהדה וקבלה לא רק בגלל תהליך הקנוניזציה שעבר הסופר, אלא גם בגלל הלגיטימיות בדיון העוסק בפוסט-טראומה בעקבות אימי המלחמה
בדיוק בנושא הזה, אבל במלחמה אחרת, מקומית ועקובה מדם, מלחמת העצמאות, לפני ואחרי, עוסק "תש"ח", הספר הביוגרפי של יורם קניוק שהוא בבחינת טקסט עירום. גם כאן קניוק שוזר סיפורים ומטיל בהם ספק, היו או לא היו, כדרכו; אבל אני קורא לזה טקסט עירום כי היומרה על השולחן היא לספר דברים דוקומנטריים כהווייתם ולא בדמות רומן עם דמויות ועלילה בדויה. אך אצל קניוק כמו אצל קניוק, המציאות הנוראה נבלֶלֶת בדמיון הנפלא.
נקודת המוצא של קניוק לתיאור התחושות והרגשות שלו ממלחמת תש"ח היא הפסוק בספר יחזקאל "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומַר לך בדמייך חיִי ואומַר לך בדמייך חיִי". הוא מספר לנו כאן בעברית ישירה ופשוטה על הלוחמים הפשוטים שבנו לנו כאן את המדינה בלי פאתוס ובלי באתוס. באופן ישיר וקולע, בגובה העיניים, כאשר במרכז ההוויה חיילי הפלמ"ח שגויסו כדי להגן על הדרך לירושלים.
אתה מבין לפתע עד כמה קניוק - עם כל הביקורתיות שלו כלפי מדינת ישראל ופעמים רבות בצדק רב - הוא בעצם ציוני, הייתי אומר אפילו נשׂא של ציונות, שגם אם מאוד ירצה להשליכה מעליו, לא יוכל כי היא ממנו ובו. טבועה בו. עשו לעצמכם טובה, קחו את הספר ליד, תהפכו אותו ותקראו את גב העטיפה. רק שש פסקאות, אם זו לא פרוזה כובשת, אינני יודע פרוזה כובשת מהי. הנה דוגמה מתוכו של הספר:
"החלו היריות על התחבורה הבין-עירונית. כבר היו הרוגים ופצועים. יחידות הרזרבה של הפלמ"ח, מה שהיום נקרא מילואים, נקראו לחזור לשירות, ובוקר אחד בפינת רופין ושדרות הקרן הקיימת שמעתי שיחה בין שני צעירים. אחד מהם סיפר, הבוקר אמרתי לאבא שלי שחזרתי לפלמ"ח, והוא אמר לי שכשרוצים להשתין, הבטן רוצה, העיניים רוצות, הידיים רוצות, אבל בסוף מי שמשתין זה הפוץ". ומפוזרות בספר הזה פנינים רבות כאלה.
אני יודע שאני נשמע לכם כמו דיסק שרוט, אבל ממש לא אכפת כי עברתי חוויה חזקה מאוד בקוראי את "תש"ח" - מדהים כמה פרוזה איכותית פורצת מסוגל האיש הזה להוציא מעצמו אחרי כל כך הרבה ספרים. למי שלא קרא מעולם את קניוק, ייפתח כאן צוהר לחוויה מכוננת בפרוזה שלו המופיעה הרבה בכתביו הראשונים והמאוחרים, זו מלחמת העצמאות, הפלמ"ח והפלי"ם.
לאחרים
אבל תמצאו כאן גם הדהודים לספר הקשה שכתב קניוק על הוריו בשנות התשעים "פוסט מורטם" וגם לרומן המצוין משנות השמונים "בתו", אשר חשף את קניוק לקהלים רחבים.
כשהלכתי בשבוע שעבר להתראיין בתוכנית טלוויזיה בנושא שבוע הספר ומחירי הדוכנים, דיבר איתי לפתע דן מרגלית בלהט על ספרו של קניוק. ההנחה הבסיסית שלו היא כזו: הספר הזה "תש"ח" מתקבל בכזאת אהדה וקבלה לא רק בגלל תהליך הקנוניזציה שעבר קניוק לכל הדעות, אלא גם בגלל הלגיטימיות בדיון העוסק בפוסט-טראומה בעקבות אימי המלחמה, למשל הסרט "ואלס עם בשיר" של ארי פולמן, ידידו הטוב של קניוק. מרגלית הוסיף ואמר לי כי למרות שקניוק היה חלוץ בכתיבה ספרותית על נושא חשוב זה, הרי שבשנות ה-60 בכותבו את"חימו מלך ירושלים" העוסק ממש בתמה הזאת, לא היה הדבר לגיטימי. הוא צודק מאוד.
אחרי זה, באותו ערב, התיישבתי בבית הקפה "נונה" עם הספר וסיימתי לקרוא אותו במהירות. אכן, איזו כתיבה, תענוג צרוף. ניגש אליי מנהל המשמרת ואמר, "אתה קורא את יורם קניוק החדש?" אמרתי, "כן, כדאי לך, הוא מרתק." "עזוב," הוא אמר, "סיימתי כבר את הספר החזק הזה," וסיפר עליו באריכות. "כל הכיף," הוא הוסיף, "זה לקרוא את יורם קניוק בבת-אחת. הוא כותב עם כזה כוח אסוציאטיבי שלא משאיר לך מקום להפסיק ולנשום. אתה בולע את הספר אל תוך עצמך ומסתחרר". כך ממש הוא אמר.
חשבתי לרגע להציע לו להחליף אותי כאן. זו אמירה כל כך מדויקת באשר לפרוזה של קניוק. אחר כך הוא סיפר לי שהוא חסיד גדול של כתיבתו. איזה עולם כיפי זה שכולם דנים בו בפרוזה של קניוק מדן מרגלית ועד מנהל המשמרת ב"נונה". איזו עדנה נפלאה יש לסופר החשוב הזה שבעבר חשבנו שרק יודעי ח"ן, כלומר מסאים כאורציון ברתנא ואמנון נבות, עוסקים בו לפניי ולפנים.
קוראים יקרים מפז, גם אתם מוזמנים להיות חברים במועדון האקסקלוסיבי הזה של קוראי יורם קניוק. כדאי לכם, סוף סוף יש בסטימצקי בחלון הראווה הרבה עותקים של ספר שאני יכול להמליץ לכם עליו בלב שלם.
החמצה או הברקה? הברקה
"תש"ח", יורם קניוק, ידיעות ספרים, 173 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם