ביג בן: מלך הביצה המזרחית
השיר החדש של ליאור נרקיס מביך, "דיבור חדיש" בערוץ 8 דווקא איכותית ומהנה, וגם: מה חושבים ביציע הכדורגל על "האח הגדול" ומתי ידעו ילדי ישראל לנקד? מנחם בן עם תובנות השבוע
שמעתם את השיר החדש של ליאור נרקיס "ערב טוב"? הנה חלק מן המילים שכתב יוסי גיספן, מלך כותבי המילים בזמר המזרחי: "ערב טוב לך את מושלמת/ כל אחת להיות כמוך חולמת/ אני בחור פנוי ואת/ אצלי בלב מספר אחת/ אז רק תגידי לי/ מתי תהיי שלי".
- לטור הספרותי של מנחם בן
למי שלא מבין למה זה ילדותי ועילג ומבייש את כולנו, אין טעם להסביר. למי שמבין צריך להגיד שאסור, פשוט אסור לשום ערוץ רדיו או טלוויזיה סביר לשדר את זה מחמת העילגות והנחיתות. כי הבעיה בהשתלטות המוזיקה המזרחית במירעה (ורק רובה רע
אחרי חודשים שבהם נמנעתי מהסתכלות על "דיבור חדיש", תוכנית התרבות היומית בערוץ 8 בעריכת עמית שהם ובהנחיית אסף הראל ומירי חנוך (לאחר החוויה הפוליטית המשמימה מן הזן השמאלני שעברתי מהצצה קלה בתוכנית הראשונה), מצאתי את עצמי בעקבות זפזופ מקרי מול התוכנית הזאת מחדש וגיליתי שמדובר דווקא ביופי של תוכנית תרבות. באמת. לגמרי כייפית.
נכון שהייתי צריך לעבור שוב (וכמעט ברחתי מהמסך) איזשהו מונולוג שמאלני דפוק של מירי חנוך בפתח התוכנית (כשהסבירה כמה לא יפה התנהגנו לביידן וברור היה שאין לה מושג ירוק בעניינים האלה), אבל מיד אחר כך נרגע הכל ומירי ואסף ניהלו שיחות מקסימות ונינוחות עם מיטב אנשי התרבות שלנו המגיעים למרבה הפלא לתוכנית הזאת בהמוניהם, מאסי כהן וענת עצמון עד מילי אביטל ומאיר ויזלטיר ומיקי חיימוביץ' ודני דותן, וגם כל מיני יוצרים צעירים אלמוניים וקורנים.
בולט בעיקר החופש הרוחני והתרבותי המוחלט שקורן מהתוכנית הזאת. אז נכון שלא נעים היה לשמוע את ניסן שור טוען ששלום חנוך נראה במופע הזמרה הנוכחי שלו כ"לסבית זקנה" (ומירי חנוך ייאמר לזכותה - שאין לה קשר משפחתי לחנוך - ביקשה מיד להיכנס בו), אבל זהו מחיר החופש. ואין תוכנית תרבות אמיתית בלי חופש. "דיבור חדיש" היא תוכנית תרבות אמיתית ותענוגית זה הרבה זמן.
מצחיק היה לראות את שלישיית הגאונים הרוחניים רון קופמן, נתן זהבי ושלמה שרף מבכים ביציע הכדורגל שלהם בערוץ 58 (כשאירחו את אלירז) את אובדן השכל היהודי ב"האח הגדול". אתם מבינים, עיסוק בכדורגל הוא שימור השכל היהודי ו"האח הגדול" הוא אובדנו.
אני אגב לגמרי בעד ברקוביץ' הכייפי והנלהב ולגמרי נגד פרננדדז הזר והיקר הרציני והמשעמם. ולא שהתחלתי להתעניין בכדורגל, ממש לא. אבל כמה כסף ורצינות לבנטינית בנוסח אבי לוזון אפשר לשפוך על משחק הילדים הנפלא הזה שמבוגרים עוסקים בו לגמרי ברצינות?
נתן זך טילפן אליי כדי להגיד לי שהאמירה שייחסתי לו בטור הספרותי הקודם שלי ("אמי התעניינה באיפורים ובשמלות ולא שמה עליי זין") לא נלקחה מתוך האוטוביוגרפיה הספרותית שלו כפי שציינתי, אלא מתוך הראיון שלו עם דליה קרפל במוסף "הארץ" בשבוע שעבר. יכול להיות שהדברים התערבבו לי. סליחה. זך טוען אגב שלא אמר את זה בכלל. שהוא סלח להוריו מזמן. לא סותר.
אהבתי את שלום אסייג כשלעג ב"צחוק מעבודה" לערסים שלא יודעים מה זה "צירה" ומה זה "חיריק". רואים ששלום אסייג בא מחינוך דתי טוב. למרבה הצער, לא רק הערסים לא יודעים לזהות סימני ניקוד. רוב ילדי ישראל לא מסוגלים להקריא פסוק תנ"כי כפשוטו כי אין להם מושג איך הוגים את סימני הניקוד. עד מתי גדעון סער?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם