ביג בן: אמת בפרסום
ההגדרה של אברי גלעד את "ארץ נהדרת" כ"בית קברות לבדיחות" הכאיבה משום שיש בה מידה של אמת. אמנם יש בה קטעים מעולים, אבל חלק גדול ממנה תמיד מייגע ולא מצחיק. וגם: "האח הגדול" היא תוכנית חצי גאונית והכל דבש חצי וולגרית. מנחם בן עם תובנות השבוע
בעניין המריבה בין "ארץ נהדרת" לאברי גלעד, אין ספק ששני הצדדים צודקים: אברי גלעד הוא אכן מגעיל בהתחברותו המתמשכת לפרסומות "מגה בול", בלי להשמיע חצי ציוץ נגדן ובלי לנסות להיחלץ מהמסחרה המבישה הזאת. מצד שני, ההגדרה של אברי את "ארץ נהדרת" כ"בית קברות לבדיחות" הכאיבה משום שיש בה מידה של אמת.
- לקו המשווה: המדור הספרותי של מנחם בן
אמנם "ארץ נהדרת" משובצת כמעט תמיד בקטעים מעולים-מעולים (כמו למשל הקטע על החינוך, או החיקוי של שני כהן לשרה מ"האח הגדול"), אבל חלק לא קטן מהשעה וחצי שלה הוא לפעמים מייגע מאוד (למשל, הקטע על המתנחלים שלקחו בן ערובה, שהיה משעמם, גרוע ופוליטי
בפנים שפוכות משנאה ומהתנפחות דיבר ידידי המצוין אראל סג"ל ב"שש עם עודד בן עמי" נגד "האח הגדול" (משהו בנוסח איך הידרדר העם היהודי, לא פחות). לצדו כיכב אריה מליניאק, שהחרה החזיק אחריו בבוז תהומי למשדר הכי פופולרי בישראל. נכון, אני נוגע לעניין, מאוד, אבל ירשו לי שני חובבי הספורט ההמוני האלה - סג"ל מכאן ומליניאק מכאן - לגחך, שהרי הסחורה הרוחנית והטלוויזיונית האלטרנטיבית שלהם היא לא סרטי פליני או אלן רנה ולא כתבי אלתרמן, אלא משחקי בית"ר ירושלים (סג"ל) והפועל רמת גן (מליניאק).
כלומר תחתית הציוויליזציה שלנו, בעיקר מן היציעים של בית"ר ירושלים. ולעומת זאת, "האח הגדול" (ותאמינו לי שאני אובייקטיבי לגמרי) הוא משדר הכולל לא מעט רגעים אנושיים מעולים, דרמטיים, עמוקי לב, עמוקי רוח. אולי מי שמתעניין עד כלות במה שקורה בכר הדשא למטה, לא בדיוק מאומן להתבונן בנפשו ובנפשם של אחרים. כי זה מה שעושים, אם לא ידעתם, כשמסתכלים באח. ואגב, "האחות הקטנה" גאונית במיטבה.
ראיתי את "הכל דבש." ממש לא התפעלתי. מה יש להתפעל מרפליקות "נועזות" ו"אותנטיות" מתוך הטריוויה הבנאלית, הגסה והחלולה של המציאות הישראלית, כולל הרבה סלבריקים משומשים, שבלעדיהם היה העסק בכלל נטול טעם. אבל הברנז'ה פרגנה.
לעומת זאת, דווקא "עונת החתונות" של דנה מודן ורועי לוי שעשעה אותי. עממית, שנונה, פשוטה, לא "מושקעת". ובעיקר לא יומרנית, בשעה שכל השאר כמעט מסריחים מיומרה (למשל, "מצב האומה" המאומצת).
קראתי בנפש משובבת את סיפורו של אמנון דנקנר ב"מעריב" מן השבוע שעבר: איך חמק מכל החיסונים שניתנו בבית הספר בימיו כילד וכנער, ואיך דווקא הוא, משום שחמק מכל החיסונים, היה בריא מכל חבריו ולא חלה מעולם. אני הרי סיפרתי בדיוק אותו סיפור על בתי הצעירה (בת ה-16 היום), שלא קיבלה שום חיסון ולא חלתה אף פעם, בלי לפתוח פה לשטן. השאלה היחידה שאני שואל את עצמי היא אם דנקנר מחיל את לקח החיסונים שלו גם על התרופות: האם דנקנר יודע להימנע מתרופות כפי שידע לחמוק מחיסונים? כי חיסונים, אתם יודעים, הם בסך הכול תרופות מסוג מסוים.
ואגב תרופות: אני קורא בכותרת "דה מארקר" שמבקר המדינה מקים במשרדו "משטרת טייקונים" (לומר, יחידה שתעסוק ביחסי הון-שלטון). אני מציע ללינדנשטראוס להקים במקביל את "משטרת הרפואה", יחידה שתעסוק ברפואה החולה שלנו, ובין השאר, ביחסים המושחתים להחריד בין חברות התרופות לבין הרופאים וגורמי הבריאות (ר' קניית חיסוני שפעת החזירים בחצי מיליארד שקל, בעידוד התקשורת ההיסטרית שלנו). יהיו מה-זה ממצאים.
סליחה על השאלה המטומטמת, אבל איך זה שחצי עולם קופא (עשרות הרוגים באירופה ובאמריקה מן הקור) באופן חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, והמדענים ממשיכים לדבר על התחממות שכביכול נגרמת על ידי בני האדם? איפה גזי החממה (המגעילים, אך המחממים) כשצריכים אותם? יכול להיות שהמדענים שוב פקששו קצת, ומה שאמרו שהוא חום, הוא קור בעצם?
ואגב, מי ירוויח מהפחתת פליטת גזי החממה - כלומר, מן הקמפיין המשונה והמפוקפק הזה נגד התחממות כדור הארץ, שגם אותו ליבתה העיתונות בהיסטריה כדרכה? בטוח שיש מרוויחים (בכסף, בכסף). כשנזהה אותם, אולי נדע איך צמח כל העניין הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם