אלבומי העשור של nrg וקול הקמפוס
רגע לפני שאנחנו נכנסים לעשור השני של שנות האלפיים, בחרו עבורכם שדרני קול הקמפוס 106 FM את האלבומים האהובים והחשובים שיצאו לאור בעשר השנים האחרונות. במהלך החודש הקרוב, נפרסם את הבחירות, והיום: אורלי נקלר עם פי גיי הארווי, ארקייד פייר ובלונד רדהד
הסיכום הזה חוזר אחורה אל תחילת העשור ומבליט החוצה את האלבומים המשפיעים, הזכורים, האהובים, הנבחרים, שיצאו אחד אחרי השני לאורך השנים. אלבום אחרי אלבום הם נשלפו מהמדפים, מקימים לתחייה את הצלילים הנשכחים. וזה בעצם הדבר הכי נחמד בסיכומים - הם גורמים לך לחזור ולהאזין, להתרפק ולהבין. הם מזכירים ימים אחרים, פסי-קול שפעם ליוו תקופות שונות, טובות יותר, טובות פחות... הדבר הפחות נחמד הוא שבכל פעם נזכרים בעוד אלבום (ועוד אלבום, ועוד אלבום) שיכול היה להיכנס לרשימת הגדולים, לו רק קצת היה יותר זמן, ואולי קצת יותר סבלנות.
זוהי הסקירה המדגמית שלי, שמשאירה בחוץ עוד הרבה יותר מדי אלבומים נפלאים. ההצלחות המוזיקליות של שנות ה-2000 מתחלקות אצלי לשניים: הראשון, השורדים האמיצים של שנות ה-90, שנכנסו לעשור החדש עם בשורות מוזיקליות מפתיעות, הצליחו להסתגל, להתברג ואפילו להתבלט.
השני, אלו שנולדו בתוך העשור הזה ועדיין הצליחו לקיים משהו חדש וטוב, משהו ששואב מהניסיון המוזיקלי של עשורים קודמים ומתבל אותו בחדשנות המרעננת של עשור שמתנהג כאילו לא ידע את משה.
את כל השאר, תמצאו כנראה בסיכומים של אנשים אחרים. אגב, כנראה שהיה לי הרבה יותר פשוט לו הייתי מתבקשת לסכם את שנות ה-90.
עם כניסתם לשנות ה-2000, רדיוהד עושים מייקאובר רציני בגישה שלהם לסאונד. הם מחליפים את הגיטרות המנסרות שזוהו היטב עם המגמה המוזיקלית של שנות ה-90 באלקטרוניקה עדינה/שבורה, ת'ום יורק ממשיך
להאזנה לשיר Optimistic
המלכה האם של היוצרות הנשיות בעולם מוציאה יצירת מופת קשוחה אחת ואחרונה, לפני שברון לב או הזדקנות פתאומית שירככו עד כדי עיסה את העתיד המוזיקלי שלה לעשור הזה. האלבום מבליט החוצה אולי את הדואט הטוב ביותר של העשור - "The Mess Were In" עם תום יורק, וממצב אותם יחד כשני גיבורים מוזיקליים שלא מתכוונים להיעלם לשומקום, גם אם שנות ה-90 נסגרו עליהם פתאום.
להאזנה לשיר The Mess Were In
הג'נטלמן של רוק שנות ה-90 הוא הסליזי של תחילת ה-2000. לא הרבה השתנה באישיות המוזיקלית של גרג דולי, אבל בגישה המוזיקלית - עולם ומלואו. האלקטרוניקה הטריפ-הופית/צ'ילית לוקחת תפקיד חשוב באלבום הזה, כשהטקסטים הקודרים והקול הצרוד-צרחני של דולי משלימים את התמונה מנגד.
האלבום המושלם (!) הזה של טוויילייט סינגרס הוא פסקול זיונים מוצלח, פסקול נהיגה אדיר, פסקול בישול יוצא מן הכלל ולמען האמת הוא מתאים בכל מצב רוח ובכל סיטואציה, מתחילתו ועד סופו.
להאזנה לשיר Clyde
מיזוג התרבויות ניו יורק-איטליה-יפן מנסה ללא הצלחה לכלוא את הטירוף בפנים, אך כולו נשפך החוצה ביצירת המופת הדיסוננטית/מלודית/מטרידה/מרגשת ובעיקר מדהימה הזו. האיזון העדין בין מריטת השיער של גברת יפן לקור הרוח הפסיכוטי לא פחות של האחים לבית איטליה, מציב סטנדרטים חדשים בין אלבומי הרוק של שנות האלפיים.
להאזנה לשיר In Particular
הפרוייקט הסו-קולד קומוניקטיבי של היוצר המאד-לא, מיינראד - איש ה-Tool וחבר מרעיו. הם נכנסים לעשור החדש עם יצור כלאיים שתופר באהבה מטאליות מתמטית מבית היוצר של Tool עם מלודיות מרגשות ותפקידי גיטרה מתקשרים, שמצליחים לחדור (כמעט) לכל לב.
להאזנה לשיר The Hollow lyrics
אלבום שבו כל קטע נדרש, ובהיעדרו חסרונו מורגש כמו היעדר מלח בסעודת גורמה. כמו פאזל מוזיקלי מתוחכם, הוא לא מאפשר קיום לקטעים הבודדים, המכלול הוא ההוויה המגדירה אותו. העריכה המופתית חושבה עד לכדי הפרט האחרון. היא מובילה בערמומיות מהמקום שבו נקווית דמעה בזווית העין אל המקום שבו אגרוף מונף אל תוך הקיר, על כל הקשת הרחבה שבאמצע, וחוזר חלילה.
רגש, עוצמה, מחשבה. השילוב החכם, הרגיש והכוחני בין שלושת המרכיבים הללו הופכים את Tool להיות הלהקה שהיא, ואת "Lateralus" - האלבום שהוא. מהאזנה להאזנה הוא מצליח לרגש ולהפתיע ואפילו לחדש, כמו סרט פולחן, או הדרך המוכרת הביתה בגשם, או אהבה ארוכת שנים שהצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים.
להאזנה לשיר Lateralus
האנסמבל + מקהלה עתיר הנגנים (23 במספר!) של הפוליפוניק ספרי מפתיע את העולם באלבום בכורה צמרירי ומכשף, שמחבר כל כך הרבה פרטים נפרדים לכדי הרמוניה אחת שלמה. הפאזל המוצלח שם נערה עם ביריות ומחשוף בתא הווידוי של הכומר, חלוקים לבנים של אנשי קדושה או רופאים הופכים את עורם למדים של חדר טיפולים, הווידוי הופך למסאז', מפגיש את חטא הרוק בשלמות האוטופית של גמילות חסדים כנסייתית. אווירה של קדושה עם ריח של טומאה. לא ברור איך הם מצליחים להיפגש באולפן ההקלטות, אבל כשזה סופסוף קורה - זה ממש עובד להם.
להאזנה לשיר Light & Day
אזהרה: ג'וש הום מוזכר בסיכום הזה שלוש פעמים. זו הפעם הראשונה. ככל הנראה אחד היוצרים הבולטים ביותר בעשייתם המוזיקלית, עוד גיבור גיטרה שלא מוכן שיקברו אותו עם העשור הקודם, פה עם אחד מהרכבי הרוק היותר חשובים לעשור זה.
קווינס משמרים את העשייה הסיאטלית של שנות ה-90 עם טוויסט מהיר יותר, שובב יותר ומתחכם. אם לא ידעתם, השירים לחרשים (ולכל השאר) מייצר את אחד ההמנונים הבולטים ביותר של העשור, No One Knows , כמובן. כל שאר האלבום - אפילו טוב יותר.
להאזנה לשיר No One Knows
מט וורד, א.ק.א אם וורד, הוא אחד מגיבורי הנאו-פולק הפחות בולטים בנוף. טבעי יותר היה שאחד מאלבומיו של דבנדרה בנהארט, למשל, ייכנס לסיכום הזה. ואולי דווקא בגלל זה האלבום הזה כל כך מוצלח. בשקט ובמסתוריות מפותלת של נחש משקפיים הוא מייצר אלבום פולק פשוט ונפלא מתחילתו ועד סופו, מחמם וביתי, להאזנה בבקתת עץ באפ-סטייט ניו יורק ליד האח. (גם מתחת לשמיכה בדירה תל אביבית בחורף זה בסדר).
להאזנה לשיר Transfigurations #1
"הלוויה" של ארקייד פייר מצליחה למצות בחבילה אחת כמעט את כל הרגשות שהמוות אוצר בחובו:
עצב, אובדן, אבל, טקסיות, השלמה והתפכחות. השמחה כבר מגיעה אחר כך. ארקייד פייר מגישים אלבום יוקד בלהבות, עשיר בקולות ובכלים, שמצליח - למרות הייחוד והשוני שלו, להגיע לקונצנזוס רחב והסכמה כמעט אחידה על איכויותיו וגדולתו. ורק תנסו אותם בהופעה.
האזינו לשיר (Rebellion (Lies
אורלי נקלר עורכת ומגישה את "פרמז'ן" ימי רביעי ב-20:00. לשאר הבחירות שלה לחצוכאן. סטודנטים כותבים ומשדרים מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל.
נא להמתין לטעינת התגובות
