וידויו של מכור: "מסע בין כוכבים"
יצחק טסלר הוא טרקי גאה – מעריץ "מסע בין כוכבים" - מאז היה ילד, היום הוא מעביר לבתו הקטנה את המורשת, מחנך על ברכי ההיסטוריה האנטרפרייזית ושולח מסר חללי – "מסע בין כוכבים היא כמו גויאבה"
זה כמובן המקום להתנצל מראש בפני ה"טרקים", כלומר מעריצי מב"כ - אני יודע שזה פשע להשוות בין יצירת מופת טלוויזיונית וקולנועית, לבין פרי שניכר עליו שמתכנניו לא סיימו לעבוד עליו, אבל מי שלא מכירים את מב"כ הם אנשים מאוד "איטיים", עם אישיות גבולית וגורל שהתאכזר אליהם. לאנשים כאלו צריך לתת להם הסברים פשוטים, עם מילים קצרות ודוגמאות מהחיים המוגבלים שלהם.
כאשר בתי שאלה אותי לפשר הערצתי למב"כ, סיפרתי לה שלפני 43 שנים, כאשר החלו לשדר את הסדרה בארה"ב, השחקנים החזיקו ביד, מכשיר טלפון זעיר שאיתו הם דיברו עם אנשים במקומות אחרים, בלי שום חוט שמחבר בין שני הטלפונים.
שאלתי את יורשת העצר האם היא מכירה מכשיר דומה לזה. הילדה המפוחדת הבינה שאביה ירד סופית מהפסים וענתה בחשש: "טלפון סלולרי". "נכון מאוד", אמרתי לה, "רק שבאותה תקופה לא היה דבר כזה. יוצרי הסדרה פשוט חלמו על מכשירים מהפכניים כמו סלולרי, שעם קצת חזון והשקעה כספית הפכו למוצר יום-יומי".
כנ"ל לגבי השחקנים בסדרה ההיא - היו שם מפקד אמריקאי לבן עור, נאה ושחצן בשם ג'יימס טיבריוס קירק, ולצידו קצינים נערצים כמו אוהורה האפרו-אמריקאית, פאבל צ'כוב הרוסי, היקארו סולו האסיאתי, סקוט הסקוטי, וחייזר נבון בשם ספוק, בן הגזע הוולקני.
כיום צוות שכזה נשמע הגיוני, רק שאז יחס של כבוד
סדרת הטלוויזיה מב"כ סיפרה על צוות ספינת החלל אנטרפרייז, שיוצא למסע חקר בן חמש שנים בחלל החיצון, אזור הספר האחרון של האנושות. בעקבות ההצלחה ההיסטרית של מב"כ נולדו מספר סרטי קולנוע וגם סדרות-המשך.
הסרט החדש שנקרא בפשטות "סטארטרק" עונה על השאלה איך נבנה הצוות המקורי של האנטרפרייז.
למען האמת הגעתי לסרט בחשש כבד – היצמדות לסדרת המקור על האפקטים שלה שבזמנו נראו מהפכניים, יכולים היו להפוך את הסרט לפארסה.
מצד שני, עודף חידושים היה גורם ל"טרקים" זעם כבד. מצד שלישי, הסרט היה צריך לכלול שורות מחץ מהמקור, אבל בלי למנוע מדור חדש וצעיר לשלם על כרטיס ולהתאהב בסרט. התסריט גם היה צריך להיות מפתיע, מרתק, ולא פחות חשוב – עם הומור ציני ומבריק.
עם יד על הפייזר – רק גאונים כמו יוצרי "סטארטרק", מסוגלים היו להפוך דינוזאור כבד גוף כמו מב"כ, ליצירת מופת שנעה בתזזיתיות שמשתווה רק לתמרוני התחמקות של ספינת קרב באמצע הדמיית קוביאשי (כן, רק מיטיבי מב"כ יודעים על מה לכל הרוחות אני מדבר, אבל גם להם מגיע משהו).
בשורה התחתונה: היה שווה לחכות, ולמרבה הצער כנראה נצטרך לחכות עוד לא מעט עד הסרט הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
