הזוג השורד: דרוש רופא דחוף
הזוג נסע לקיסריה כדי לבצע וידוא הריגה ל"הישרדות איי הפנינה", צלח בקושי את הגמר, נפרד מהגיבורים של העונה וחגג עם השורד האחרון. עכשיו נותר רק להודות – יש תסריטים שנכתבים רק בישראל
כן. כבר בטור הראשון שלנו יחד, אי שם בדצמבר 2008, הימרתי על הדוקטור כמיליונר פוטנציאלי, אבל את גיחכת ומלמלת את מנטרות ה"יואבים" וה"איגורים" שלך. העדפת ריגוש זול ותלתלים ילדותיים, על פני עומק ואסטרטגיה ורק בשלבים מאוחרים הגעת להארה. בשבילי זה רגע מרגש. במשך 18 עונות בארה"ב לא הצלחתי לנבא מעולם זוכה מתחילת עונה. אז דווקא עכשיו? ועוד אריקוש (מרשה לעצמי לקרוא לך בכינויי חיבה).
אני מודה שבימים האחרונים החשש התחיל לכרסם בי. הניפוח הלא פרופורציונלי שעשו למירית הפך אותה ממש לאמא תרזה ופחדתי ללכת נגד רוח העם והכס הבלונדיני הקדוש. אבל תודה לאל, העם רק פטר את עצמו מעונשה של נטע-לי ונתן לאופיר (שאפו על הבגרות), איתי (תתבגר, תתבגר) וחבר מרעיהם את הזכות לתת לי את תחושת הניצחון האמיתית. אריק, יקירי, אני לא אדרוש חלק ברווחים, אבל רק תזכור מי האמין בך מהרגע הראשון. שלך, בן.
נועה: אויש, אז הייתה לך נבואה. ביג דיל. זה לא עוזר לך לקבל אחוזים מהמיליון, אלא אם אתה עובד במס הכנסה. העונה הזו הייתה כל כך שקופה וברורה, ועם זאת, מרתיעה בכמויות השטיקים שנשלפו בה, שלהמר על אריק היה די מתבקש.
בכל זאת, אני מודה שגם בי כרסם הספק. הרחוב אמר 'מירית', ממש צעק את זה, וחשבתי שהנה, סופסוף מצאו מאמי לאומית שתקבל מיליון בלי לגלח את הראש. בסוף נפלנו על דוקטור עם מוח של דיקטטור דרום אמריקאי, נו, יופי. חייבת לומר שאני עדיין מעדיפה את היואבים והאיגורים, אבל אמצא חדשים בעונה הבאה.
נועה: לא יודעת מה איתך אבל אני הגעתי לקיסריה כדי לבדוק שהגמר באמת נערך, ושיש זוכה, ושהעונה הזו מסתיימת סופית-סופנית. ואז התחיל הגמר וחשבתי - אין יותר מקום למשחקים, לא לטוויסטים, לא לענייני הפקה. פה זה נטו למי לתת את הקול ולמה, נו, כמו בהישרדות שאנחנו מכירים, פלוס כמה אס.אם.אסים, עניין של תקציב.
אלא שברגע שאופיר ניצב מול שלושת הפיינליסטים, משהו הרגיש לי לא נכון. אופיר דיבר, הקול היה אותו קול מרתיע שחילחל לכמה מהסיוטים הגדולים שלי בחודשים האחרונים, ובכל זאת, זה לא היה אופיר שאני מכירה - אלא מישהו שהוכתב לו מראש מה לומר וקורא את הגיגיו מאיזה שליף שכתב תסריטאי.
כמעט כל השורדים שנעמדו מול הפיינליסטים לשאול, לתחקר, לנזוף ולזרוק אבנים, שלפו תוכחות שלקוחות מתוך סדרות נצחיות כמו "טלנובלה בע"מ", "משחק החיים" או אפילו "שמש". רפליקות שאפילו מדקלם סדרתי כמו גיא זוארץ לא היה מוכן לומר. אנסטסיה, למשל, העלתה מופע קומי-דרמטי-טראגי שמנציח את כל הדברים שנכתבו עליה. רק היה חסר שהייתה שולפת מהכובע איזה מיני-כלבלבון סטייל פאריס הילטון ומורה לו לנגוס ברגליה של נטע-לי.
השיא היה עם יואב, המפתחות וההצעה הדרמטית לנטע-לי - סצנה של טמטום לשמו וביזיון באופן כללי. אני לא בטוחה שאין כאן עילה לתביעה מצד יוצרי "הישרדות" המקוריים, כי כמות כזאת של רפש מתוסרט היטב ולא הגיוני לא נראתה מזמן. שלא נדבר על מבחן הדלקת האש הטיפשי שהפייבוריט שלי נאלץ להרכיב לאריק - כי ככה כתבו לו בתסריט.
התשובות של הפיינליסטים היו לא פחות מופרכות ומוכתבות מראש. אריק היה כנראה היחידי שנשמע אמין, אבל שתי חברותיו נשמעו כמו שחקניות לעתיד ביומן הראשון בבית צבי - ברכט צוחק מהקבר. נטע-לי ענתה תשובות פוליטיקלי-קורקטיות ומירית פצחה במונולוגים שנלקחו מספרי הארה עצמית, מהאוטוביוגרפיה של פנינה רוזנבלום או מהגורו פיטקה. בקיצור - ובוא נשים את זה בבולד (שוב) - ביזיון.
בן: הייתי רוצה להגיד שבאמת הרמתי ידיים מ"הישרדות", אבל אני מוכן למלחמה. מלחמה בכל חילול הקודש וההשתנה הסדרתית בקשת על מה שנראה לשניות בודדות במהלך העונה כתוכנית טלוויזיה לגיטימית. מלחמה כדי לעשות פירמוט לפורמט.
הזעזוע הראשוני מהתוכנית אתמול הגיע עם טריק המפתחות של יואב. ניסיון פאתטי ראשון בסידרה ליצור מתח. נו באמת? נניח שהוא היה מחליף מקומות עם נטע-לי, לאן היו הולכים כל שלושת האס אמ אסים שהיא קיבלה, שלא לדבר על כל קטעי הוידאו של מוכר הסנדוויצ'ים מהים. הניסיון לגרום לאריק להדליק אש כבר היה באמת רגע של טמטום צרוף.
התגובות של מירית? אני דווקא יכול להישבע שקראתי אותם בעוגיות המזל של מסעדה סינית וגם איזה אחד או שניים ב"הידעת" של מסטיק בזוקה. "נקמה עושה קמטים"?- גם חשיפה לשמש וריבוי בסיגריות, אז מה.
איתי הבריק עם שבועת הרופא, כששאל את הדוקטור: "אתה יודע מה למדתי, אריק"? ואני הייתי בטוח שהוא מתכוון לעובדה שיש בכלל שבועה כזאת. אבל מסתבר שגם בגיל 23 לא מאוחר ללמוד שיש שקרנים בעולם.
הדבר היחיד שהציל את הערב היה בשבקין, הפנינה היחידה באיי הפנינה. ההתפתלות שלו בחיפוש אחר מילה טובה להגיד על נטע-לי היתה הרגע הטוב של הערב. כמו שהמג"בניק אמר בעצמו: "בשבקין זו מזמן אימפריה שהפכה להיסטריה".
בן: כבר מהרגע הראשון של הכניסה לאמפי היה ברור שהקהל שייך למירית. נראה שכל העיר לוד פתחה סניף בקיסריה, כלומר כל זאטוטי לוד. במבט מעמיק זיהיתי גם שלושה תומכי נטע-לי, אבל הם התחבאו בפינה וניסו לא לעשות רעש גדול מדי.
הגמר התחיל וכל שורד קיבל את הכניסה שלו פלוס לפיד בוער וירידה במדרגות הצרות להפחיד, זאטוטי האמפי באקסטזת מירית. "רבע שעה מההתחלה, המועצה התחילה. משורה 6 כיסא 8 יציע צפוני זה נראה פאתט (אבל את זה כבר הבנתם). ב-21:20 זוארץ התחיל גם להבטיח שבעוד כמה דקות "נסגור את הקווים". מי ידע שהוא התכוון ל-120 כאלו.
הפסקת הפרסומות היתה הזדמנות מצוינת לחלץ עצמות, אבל היתה תחושה שמדובר ב-7,523 כאלו. גם הקהל נתן בבוז ונראה היה שלא נצא לפני שתתחיל העונה הבאה בפיליפינים. אודי ואביעד ניסו לעשות שמח בברייקים, אבל אחרי השעה 22:00 כל תלמידי כיתות א'-ו' ביסודי של לוד התחילו כבר לצנוח כמו זבובים בפנמה.
באחת עשרה וקצת הם היו בחלום השביעי, אבל השורדים הלכו להצביע וקיבלנו סוף-סוף את הפינאלה. אז מה באמת הרווחתי מקיסריה, חוץ מים ואווירה? קצת מהתחושה מה זה לשרוד במקום מבודד ללא אוכל ועם אנשים מסביבך שאתה ממש לא רוצה להיות איתם. מבחינתי אני השורד האחרון.
נועה: סליחה, לא ישבנו יחד בגמר? מזל שאנחנו נפרדים עכשיו, רגע לפני שנצטרך ייעוץ זוגי. אני לא יודעת מה היה קשה יותר - לעבור את המשדר המלוקק הזה בשלום או לנסות להשיג בשבת בלילה רופא אוזניים שירפא אותי מהבלוק המסיבי שנבנה באוזן שלי בכל פעם שהשם מירית נזרק לאוויר של קיסריה ומאות ילדים צרחו כאילו מייקל ג'קסון נחשף בפניהם. תמונות קשות.
מרוב פרסומות לא הרגשתי שהיה גמר, עד שפתאום התחילה איזה מועצת שבט והמון אנשים צרחו בכל פעם שמירית ענתה על שאלה או הגיבה לטרוניה כלשהי או כשאריק אמר משהו נחשי במיוחד. בסוף היה זוכה, הדוקטור, ורציתי ללכת הביתה ולישון כאילו הייתי שנים על איזה אי בודד, לבד, בלי שינה, בלי יואבים ואיגורים ובלי חוש שמיעה.
נועה: זהו, זוגון, פה אנחנו נפרדים כנראה. נפרדתי מהפייבוריט שלי בראיון חגיגי, התבזיתי שלוש שעות בגמר הגדול רק כדי לראות את ההימור שלך מנצח והשארתי מאחורי אלפי מילים. זה הזמן להסתכל קדימה - אני עומדת לדקלם את המונולוג האחרון שלי - זה יהיה קצר, ואף אחד לא כתב לי את זה, נשבעת.
* מקווה שליהקתם אנשים מעניינים, כי לא מספיק בשבקין, איגור, אריק ויואב למלא עונה שלמה.
* מצפה בכיליון עיניים לראות מהו מספר הטוויסטים שנקבל בעונה הבאה - כבר שמענו שיש 25 שורדים, מספר שלא מתחלק שווה בשווה אלא אם מדובר על שבט של 12 איש וילד.
* עשו טובה, תנו לנו עונה אחת בלי בלגנים. סתם ישראלים שורדים על אי ומשחקים משחק של אסטרטגיה, יותר מזה אנחנו לא צריכים.
בן: רגע הפרידה מדרבן אותי לשים דיסק אחרון של בועז שרעבי על השיר "לתת", רגע לפני שנוציא את הספה לחופש ונבקש מהעוזרת לשאוב פעם אחת גם בין הכריות. אבל אני חושב שקצת מאוחר לתת טיפים לעונה שכבר צולמה.
25 שורדים זה הרבה. המספר הזה שמתחלק רק ב-1, ב-5 ובעצמו גורם למחשבה שכנראה בעונה הבאה, או שידיחו מישהו מיד בהתחלה, או שנזכה לחמישה שבטים. כך או כך מדובר בהפרזה. מריחת זמן? זה כמעט וודאי. השאלה היא אם הוספת האנשים נועדה כדי ליצור יותר הדחות או יותר פרקים.
טוויסטים כנראה נמשיך לראות. במינון הנכון זה מקדם את התוכנית ומתגבר את האש. הבעיה ש"הישרדות ישראל" היא ג'אנקי באובר דוז, כזה שלא מבין שיש לו בעיה.
עכשיו הגיע הזמן לשים את בשבקין, אריק, מאיר, דיווה וכל האנשים שהעסיקו אותנו בחודשים האחרונים במזוודה ולאפסן עמוק בבוידעם ליד המזוודה שכתוב עליה "דן מנו – לא לפתוח". להתראות, "חברים".
1. "הרושם הראשון שאריק יצר לי הוא של למלמון – לא מפריע לא מזיק" (בשבקין כובש את ראש המצעד בסערה).
2. "בשבקין זו אימפריה שהפכה להיסטריה" (אימפרית המג"ב מכה שנית)
3. . "אריק, השמש לא זורחת לך מהתחת" (אופיר חוטף מכת חום, רגע לפני שהצביע בעד הדוקטור)
4. "את נטע-לי לא הייתי שם בייביסיטר לילדים שלי, היא היתה אוכלת אחד מהם" (מאיר מוותר על אופר פוטנציאלית עם חיבה לנשנושים)
5. "אופיר, אל תגיע לאילת. יש המון אנשים שמחכים להראות לך מה זה אדם נבזי. עדיף לך לעצור בדרך בדימונה" (מעיין מזהירה את אופיר מהסכנות של ים סוף ודופקת על הדרך את תושבי דימונה)
אנחנו מודים על האי-מיילים, הפניות והתגובות הרבות, הטובות והפחות טובות. ניפגש מחר עם מצעד ציטוטי העונה ועם שיקלול סופי של "חברים". להתראות בפיליפינים!
נא להמתין לטעינת התגובות
