השורד הכמעט אחרון: ראיון עם יואב כספי
יואב כספי, השורד הכי חינני באיי הפנינה, הגיע השבוע לארץ מלונדון ונפגש לשיחה עם הצלע הנשית של הזוג השורד, מי שהביעה במשך כל העונה את אהדתה הבלתי תלויה לאיש, למשפטן ולמוץ'. זו הייתה הזדמנות לברר למה החליט לקחת את האוטו, מה דעתו על אופיר דלאל ולמה הפך את המשימות לערבי הווי ובידור
פעמיים בשבוע התיישבתי מול נופי פנמה לצפות בפרק מפותל טוויסטים נוסף ובגיא זוארץ מפיק מרגליות ואחר כך ביליתי לילות בכתיבה על מעללי כספי וחבריו באיי הפנינה. התעצבנתי על ההפקה, כעסתי על זוארץ כשהתערב יותר מדי במועצת השבט ופיתחתי אנטגוניזם בהקשר לשורדים מסוימים (אפרת, נטע-לי, איתי).
יואב כספי, מי שהיה בהתחלה השורד הכי פחות מצולם-מדובר-מסוקר על האי, תפס לי את העין ואת הלב ולכן החלטתי, רגע לפני הגמר הגדול ודקה אחרי שויתר על המקום בו לטובת מכונית סופר-מהודרת, לפגוש אותו לשיחה ולדרוש הסברים. בכל זאת, השקעתי.
למה נטשת רגע לפני הגמר?
"נותנים לך כזה פרס, לא צריך להיות חזירים. עשיתי את החישוב שלי – מה יעלה בגורלי אם אגיע לגמר. את יודעת, מה שרואים היום לא רואים מהאי. רק במועצת השבט יכולתי להעריך ולנחש מה יקרה אם אגיע לגמר. יכולתי להעריך שאיגור, עידן ואפרת יצביעו עבורי, אופיר לא היה קול בטוח בכלל ואנסטסיה לא הייתה מצביעה לי, לא יכולתי להיות בטוח לגביה. על האי זה נראה לי הימור מסוכן, אבל בדיעבד זה לא היה כזה הימור".
בכל זאת הגעת לרביעייה האחרונה, משהו שכל המהמרים, חוץ ממני אולי, לא היו שמים עליו כסף. איך הרגשת עם ההישג הזה?
"זה מאד נעים, זה מנפח את האגו, אבל אני משתדל להתעלם מהאגו. לפני שנכנסתי למשחק חשבתי שאגיע רחוק אבל אחרי שישה שבעה ימים בבארו, כשאתה בלי אש ובלי אוכל ואתה חושב על הזמן על הבית, אמרתי לעצמי שהעיקר שלא אעוף בין השלושה הראשונים. אחר כך אמרתי – אם אני עף, אז שזה יהיה רק באיחוד, ואז הגעתי לאיחוד והרגשתי כבוד גדול".
עד לאיחוד לא כל כך ראו אותך, לא היית מעורב בכל האינטריגות והויכוחים.
"הייתי מעורב כמה שהייתי צריך. בבארו לא הייתה לי סיבה להיות מעורב, זכינו בכל החסינויות ובאלה שהפסדנו לא הרגשתי שאני צריך לדאוג למקום שלי, אז לא התחשק לי ללכת ולקדוח בשכל בכל הדיונים – להדיח את סיוון, או את מעיין או מירית".
"בקסאיה הייתה לי כבר אחריות כלפי בני הברית שלי", ממשיך כספי לנתח את המשחק, "אני רציתי שעידן ואיגור יתקדמו וניסיתי
השיחה שלנו, סוג של הגשמת חלום ביקום הריאליטי המצומצם שבו התקיימתי בחודשים האחרונים, צוברת הילוך. למרות החזות השקטה והביישנית של כספי במשך רוב העונה של "הישרדות", שפינתה מקום לגברברים כמו גיא גיאור, עידן חביב ונתן בשבקין, הוא דברן לא קטן ומנתח בחדות יתר את הפאזות השונות, כפי שהוא מגדיר זאת, שעבר במשחק.
"בסך הכל עברתי ארבע פאזות. הייתי מלא אנרגיה בימים הראשונים על האי – זו הפאזה הראשונה, אחר כך הגיעה פאזת הדיכאון, מהיום השלישי בערך ועד האיחוד", הוא צוחק, "ואז הגיעה הפאזה השלישית – פאזת הבנים של בארו מול הרוב של קניבה. שיחקנו גרוע אבל מבחירה, זה היה ברור שטוב לא יצא מזה אבל לא רצינו לרדת נמוך, לא רצינו טריקים".
והוא ממשיך ומנתח בחריפות מחויכת שמעלה חיוך גדול על הפנים. "הפאזה הרביעית היא שלי כעצמאי אחרי שאיגור הודח. זה כבר היה עניין של לשרוד מהדחה להדחה. לא הייתה לי אסטרטגיה, לא היה אכפת לי מי עף כל עוד זה לא אני, אופורטוניסט במלוא מובן המילה. אני חושב שהדרך בה שיחקתי נתנה לאחרים תחושה שאני לא מסוכן".
אם היה מישהו שמהרגע הראשון שלו על האי, לפחות לנו הצופים, היה נראה מסוכן במיוחד, זה בטוח לא יואב כספי, אלא אופיר דלאל – בן הברית הכי תחמן שכספי וחבריו יכלו לצרף לברית הבארואים שלהם. כספי מודה עכשיו שאופיר עבד עליהם ובגדול, ומצד שני, מסתבר, הוא עצמו לא יצא פראייר.
"הוא הצליח לעבוד עלינו עד הרגע האחרון וכמובן שאחר כך הוא הפתיע אותי כשהוא לא באמת קלט מי אני ומה אני. הוא ניגש אליי אחרי ההדחה של איגור ואמר שהוא מקווה שאני לא שומר נגדו טינה. כמובן שבשלב הזה כבר שיקרתי לו ואמרתי שאני לא שומר לו טינה אבל בעצם עשיתי מה שאני צריך כדי להתקדם. לא היה בזה קמצוץ של אמת ובעצם, רק חיכיתי להדיח אותו – עניין של כבוד, להחזיר לו על מה שעשה לנו בברית, רציתי להראות לו שהברית שלנו, של עידן, שלי ושל איגור, באמת הייתה אמיתית".
אנחנו מדברים בטלפון תוך שהוא נוסע ומחפש אינסטלטור. יומיים לפני הגמר הגדול והוא וג'קי שלו נחתו בארץ כדי שיוכל להתאחד עם החברים מהאי. יותר מכל הפריע לו הגעגוע, והוכחות לכך ראינו בכמה סצנות מרגשות במיוחד – שיחת הטלפון המתוקה עם ג'קי והאיחוד הפרטי שלהם במשימה המשותפת לשורדים ולבני המשפחה.
אני שואלת אם זה באמת היה מקור הקושי ואולי, הצורך להתמודד עם לחשושים, תככים ומזימות בלתי פוסקות ועם אופיר דלאל. "הלחשושים והבריתות לא הפריעו לי, הוא אומר. הניתוק מהעולם היה קשה, הגעגוע לכל מה שאתה משאיר מאחורה. כשאתה רעב ולא ישן וקר לך בלילה אתה חושב על הקרובים והאהובים שלך ומדמיין שגם להם קר, ולהם גם קשה".
היה נדמה שהרעב במיוחד מציק לך. חזרת על זה שוב ושוב ושוב.
"זה היה נורא, אבל לא קשה כמו הניתוק מהמשפחה והאהובה. אני לא חושב שאני היחיד שסבל מזה, אבל היו כאלה שהרעב פחות הפריע להם, כמו איגור ואפרת. לי היה קשה נורא להתמודד עם זה, זה רעב שאתה לא מכיר קודם. זה משפיע על המצב רוח, העולם מתחיל להיראות לך אחרת".
ובכל זאת, הוא מודה, הרעב גרם לו לשלוף לא פעם בדיחות ייאוש, שירים לרוב, פטפוטים חסרי משמעות אך מלאי קסם ושנינויות שובות לב, הן במועצת השבט והן במהלך המשימות.
"נהניתי מאד ממועצות השבט. אתה מרגיש שזה לא ממש חלק מהמשחק וגם ברוב הפעמים לא הרגשתי שיש לי מה להסתיר ולכן הייתי משתדל לבחוש ולחשוף כל מיני דברים על השורדים האחרים", הוא אומר ומדגיש שהוא אדם מצחיק בחיים ומצטער שלא היו לו יותר הזדמנויות להראות את זה על האי.
"במשימות מה שהצחיק אותי זה החברה' האחרים", ממשיך כספי ופוצח במעין סטנד אפ מאולתר, "אנשים עלולים לחשוב שבגלל שאתה מתלוצץ לא קשה לך, וזה מלחיץ את האחרים. אני לא מבין, אני יכול גם להחזיק קרש או לעמוד על עמוד וגם לצחוק ולשיר, נוצר הרושם שאם אתה לא רציני במהלך המשימות אז אתה לא ממש רוצה לזכות. כולם ככה חייבים להיות מרוכזים, עם פרצוף רציני, אחרת יחשבו שהם לא משחקים את המשחק, אני לא מבין את זה".
רגע לפני שאנחנו נפרדים בדמעות (שלי) ובחיוכים (שלו) הוא שואל אותי מי לדעתי יזכה בגמר ומי אני חושבת שיזכה. הדילמה היא בין שניים.
האחת – מירית - בחורה שהואשמה בכך שהיא לא עשתה כלום על האי, אבל הייתה לה נשמה מכאן ועד פנמה. השני – אריק – התחמן הגדול של המשחק ומי שגרם להדחתם של לא אחד ולא שניים מהשורדים הבולטים העונה. יואב כספי הוא בדיוק האמצע של שניהם, מאמי אמיתי אבל לא פראייר של אף אחד. בכל זאת, הוא יצא עם אוטו.
נא להמתין לטעינת התגובות
